15 שנה, 50 אלבומים גדולים

לרגל יום הולדתו ה-15 ביקש ה-Q מקוראיו לדרג את 50 האלבומים הטובים ביותר לדעתם שנוצרו לאורך 15 השנים האחרונות. רענן שקד מסביר מדוע רכישת הרשימה המאוד לא מפתיעה הזו תהפוך אתכם לאנשים מאושרים יותר

כמי שנולד זקן, לא אמור מגזין כרומו מצוחצח ומושקע כ-“Q” להתרגש מיום הולדתו ה- 15, שחל בחודש שעבר. ה-Q הוא כרומון המוזיקה שלכם במקרה שאתם נמנים על הזן ההולך ונכחד של ישישים שחלפו ביעף על פני גיל 30 ועדיין איכפת להם מספיק ממוזיקה חדשה, לצד, איך לא, המוזיקה שאהבתם לאהוב בתקופה בחייכם בה מוזיקה היתה הגורם השמיימי היחיד שהחזיר לכם אהבה.

אני לא בא לומר כי אין ל-Q קהל אוהדים גם בקרב תיכוני וקולג'י בריטניה, אלא שמבחינת הטון, המתכון, הנוחות ונינוחות הקריאה, ה-Q הוא מפלטו של בורגני המוזיקה המיושב בדעתו, מי ששמע כבר הכל. ללא הרזון הנשכני של ה-NME, ללא חירפוני הג'ננות של מגזיני הדאנס והסוטול, ועם תחושה עבה של עמודים מושקעים, צבע ואהבת הסטינג והיו-2 באשר הם, מביא לכם Q עד הבית כל מה שאתם צריכים, איכשהו, לדעת, כדי להישאר, איכשהו, בעניינים. ה-Q מאפשר לכם לעקוב אחר הנעשה בזירת הפופ ממרחק שלט-רחוק משוכלל וממקומכם הבטוח על הספה. ה-Q יודע כי יתכן שהגעתם לגיל שבו אינכם יכולים/מסוגלים עוד להתפלש בביצות פסטיבלי רוק, ברכבות מסריחות-מבירה לאורך אירופה, בסופי שבוע הזויים בחסות כימיקלים שגם כאשר ינחיתו אתכם סוף-סוף בחזרה לקרקע המציאות, ממש לא בטוח שזה יהיה באזור משרדכם המעוצב. כאשר אתם מכניסים את Q הביתה, סביר שהבית בו מדובר נמצא כבר בבעלותכם, וכי כאשר תבחרו לרכוש שניים מהדיסקים עליהם המליץ המגזין במדור סקירת האלבומים המורחב והיעיל שלו, תאזינו להם במערכת סראונד יקרה מדי. זה ה-Q וזה אתם, עכשיו. להתראות חצ'קונים, שלום כסף.

 

רדיוהד? חביבים

 

לרגל יום הולדתו ה-15 ביקש ה-Q מקוראיו לדרג את 50 האלבומים הטובים ביותר לדעתם שנוצרו לאורך 15 השנים האחרונות. מכיוון שהעיתון נוסד בספטמבר 86', אפשר בקלות לדחוק את הרשימה הזו להגדרה הכמו-חשובה "עידן הדיסק". מי שחתמו מנוי קבוע, לכל החיים, על מוזיקת פופ, יכולים לשים את התקופה הזו בקונטקסט: כל מה שקרה בין מות תקליט הוויניל לבין מותו הכמעט-ודאי של הדיסק. אלו היו 15 שנים טובות, גם אם קיילי מינו חזרה במהלכן לפחות שלוש פעמים.

יותר מתוצאותיה הסופיות של רשימת 50 האלבומים של ה-Q, שיובאו כאן בסוף הטקסט (בסדר, אתם יכולים לגלול למטה כבר עכשיו אם אתם מוכרחים), שווה לעקוב אחר סידרת הראיונות שביצע העיתון עם כמה מהאמנים המופיעים ברשימה, במסגרתם נשאלו הג'מעה שאלות אחידות כמו איפה אתה עכשיו, איפה היית לפני 15 שנה, מה הדבר הכי טוב שקרה לך ב-15 השנים האלה, מה דעתך על רדיוהד. להוציא מובי והכימיקל בראדרז, אגב, לכולם היתה דעה ממש מצוינת על רדיוהד. רק מובי עיקם אף: "אני מחבב אותם", סינן, "אבל הייתי שמח אם הם היו כותבים עוד כמה שירים נחמדים כמו 'היי אנד דריי'". האלבום הכי טוב של 15 השנים האחרונות, לדעתו, היה "אכטונג בייבי" של יו-2, ותוכניותיו לעתיד הן "כרגיל: להשמין, להזדקן ולהוציא כמה אלבומי גיל-המעבר זבליים". תודו שהייתם שמחים לקבל רמת כנות דומה משלמה ארצי.

משעשע גם הראיון עם פרנק בלאק לרגל כניסתו של "סרפר רוזה" מאת הפיקסיז לרשימה, לנוכח תשובתו של בלאק לשאלה מתי האזין לאלבום לאחרונה. "שמעתי קטעים ממנו בשנה האחרונה", הודה. "בזמן האחרון חשבתי אולי לנגן מתוכו את 'ברוקן פייס', ונאלצתי להיכנס לאתר מעריצים באינטרנט כדי להיזכר במילים". כרגע הוא מאזין ל"פורטרט עצמי" של דילן והכי שונא כששואלים אותו מה הוא חושב על העובדה שנירוונה אהבו את הפיקסיז. הוא לא חושב.

אלניס מוריסט, שהכניסה לרשימה את "גלולה קטנה ומחודדת", הודתה שלא האזינה לאלבום שלוש שנים, וכששמעה אותו שוב לאחרונה, "זה היה כמו לחזור ולקרוא מחדש יומן שכתבתי".

מכמיר הלב ביותר היה גארי (מני) מאונפילד מה"סטון רוזס", שנתפס שתוי למדי, התעקש כי האלבום הטוב של 15 השנים האחרונות הוא "What Time is Love" של ה-KLF, הודה כי הוא מתגעגע לימים הטובים וטען כי אין שום סיבה שהלהקה לא תחזור. "אנחנו עדיין יכולים להזיז הרים אם רק נחזור", הדגיש. אולי באפגניסטן.

 

ולדירוג עצמו

 

בסך הכל, רשימת 50 האלבומים הגדולים של 15 השנים האחרונות היא בחירתו הצפויה של קהל בריטי שוחר-פופ בגילאי השלושים-ומשהו; בחירה מענגת, אם גם מאוד לא מפתיעה. העובדה כי במקום הראשון התמקם "או.קיי. קומפיוטר" של רדיוהד היא הוודאות הצפויה ביותר בעולם אחרי הבטחה של נתניהו בעקבות פיגוע כי הוא לבדו יוכל למגר את הטרור העולמי. מצד שלישי, אם יש לכם את 50 הדיסקים האלה בבית, אתם, מן הסתם, אנשים טובים יותר, מאושרים יותר.

***

50. פול וולר – Wildwood

49. רד הוט צ'ילי פפרס – קליפורניקיישן

48. ברוס ספירנגסטין – מנהרת האהבה

47. פאבליק אנמי – It Takes A Nation of Millions To Hold Us Back

46. מדונה – Ray Of Light

45. גאנז אנד רוזס – תיאבון לחורבן

44. The La’s - The La's

43. הפרודיג'י – The Fat of the Land

42. אלניס מוריסט – גלולה קטנה ומחודדת

41. מטאליקה – מטאליקה

40. ספריצ'ואלייזד – גבירותי ורבותי, אנחנו צפים בחלל

39. מיי בלאדי ולנטיין – Loveless

38. מייסי גריי – Oh How Love Is

37. סטריאופוניקס – Word Gets Around

36. הסמית'ס – Strangeways Here We Come

35. מובי – Play

34. טקסס – White On Blonde

33. לפטפילד – לפטיזם

32. באדלי דראון בוי - The Hour of Bewilderbeast

31. אייר – מון ספארי

30. מרקורי רב – Deserter’s Songs

29. בק – אודליי

28. הכימיקל בראדרז – Dig Your Own Hole

27. R.E.M - חשיפה

26. הפיקסיז - Sufer Rosa

25. לורן היל – The Miseducation of Lauryn Hill

24. בוב דילן – Time Out of Mind

23. פאלפ – Different Class

22. פרינס – Sign o’ The Times

21. קולדפליי – Parachutes

20. נירוונה – In Utero

19. סמאשינג פאמפקינס – Mellon Collie & the Infinite Sadness

18. הוורב - Urban Hymes

17. טראוויס – The Man Who

16. מאניק סטריט פריצ'רז – Everything Must Go

15. בלר – פארקלייף

14. ג'ף באקלי – Grace

13. רדיוהד – קיד איי

12. יו-2 – The Jushua Tree

11. אואזיס – Definitely Maybe

10. מאניק סטריט פריצ'רז – The Holly Bible

9. יו-2 – אכטונג בייבי

8. מאסיב אטאק – Blue Lines

7. הסטון רוזס – הסטון רוזס

6. R.E.M - אוטומטי להמונים

5. אואזיס – (What’s The Story (Morning Glory

4. רדיוהד – The Bends

3. נירוונה – Nevermind

2. פריימל סקרים – סקרימדליקה

1. רדיוהד – או.קיי. קומפיוטר