אני בן אדם שביר

סיפורו של מייק טייסון - אחד המתאגרפים הבולטים במאה העשרים

כשמייק טייסון ישב בכלא באשמת אונס, החליט במאי קולנוע אמריקאי לעשות עליו סרט. מן הסתם הוא הגיע למסקנה שטייסון נמצא בנקודת השפל בחייו. יותר נמוך מזה המתאגרף לא יגיע, חשב הבמאי ויצר סרט חביב שאפשר לתפוס ב-2 בצהריים בערוץ 4. אבל אז הגיע קרב הנשיכות מול אבנדר הוליפילד, והמציאות הטייסונית, כמו תמיד אצל מייק, עברה גם את הוליווד בסיבוב. בשבת הבאה, ב-16 בינואר, טייסון חוזר. עם מאזן של 3:45 (38 נוק-אאוט) הוא יתאגרף במלון MGM בלאס-וגאס נגד פרנסיס בותה מדרום אפריקה, לשעבר אלוף ה-IBF (אחת מהתאחדויות האיגרוף הרבות), בעל מאזן של 1:39 (24 נוק- אאוט).

בותה לא פראייר, וגם הזהיר את כל מי שהולך לשים כסף על טייסון שיתכונן להפסיד אותו. אבל מייק ייתן לו בראש וימשיך קדימה, צעד ראשון לקראת מה שיהיה, אם אמרגני האיגרוף יהיו חכמים מספיק לארגן עוד לפני סוף המילניום, אחד מאירועי הספורט הגדולים של המאה: טייסון נגד הוליפילד, חלק 3. האמת, אם חושבים על זה ומביטים לאחור, לטייסון אין הרבה סיכוי נגד הוליפילד, שניצח אותו פעמיים: פעם בנוק-אאוט טכני בסיבוב ה-11 בבנובמבר 96`, ופעם שנייה בפרשיית האוזן המפורסמת. אבל טייסון טוען שהפעם הוא יכול לעשות את זה, ומשום-מה הוא נראה רציני. הרי טייסון מעולם לא נלחם נגד הוליפילד כשהוא בשיאו: אחרי שהוליפילד הביס בנוק-אאוט את באסטר דגלאס, מתאגרף ליצני שהיה האיש הנכון במקום הנכון כשניצח את טייסון השמן והלא מאומן ב-90 ומצא את עצמו אלוף העולם, תוכנן הקרב הראשון בין הוליפילד לטייסון, וכל העולם חיכה. אבל טייסון הואשם אז באונס והלך לכלא ל-3 שנים. כשהוא יצא, זה כבר לא היה אותו הדבר. הוליפילד הכניס לו פעמיים מאז, אבל זה היה טייסון ממודל אחר.

בפגישה הבאה ביניהם הוא הולך להיות בשיאו, או לפחות כך הוא מבטיח. "הוליפילד תפס את הפוזה של הנוצרי המלכותי", אמר טייסון בראיון בתחילת החודש. "אני קורא לו מוזס. הוא נלחם נגדי בצורה לא חוקית, ותוך כדי הסתכל לי בעיניים. אחרי שראיתי את זה, לא היה לי איכפת מה יקרה לו". והוליפילד? הוא שלח מכתב לוועדה שהחזירה לטייסון את הרישיון, שהוא סולח לו, ונראה שהוא רוצה אחת ולתמיד לעשות סדר.

את חייו של ענק האיגרוף הזה אפשר למצות במשפט אחד: הוא תמיד נלחם, בכל האמצעים, בשביל לנצח. כשלא הלך לו עם האיגרוף, הוא השתמש בכל מה שהיה אפשר: מכות מחוץ לזירה למי שפגע בכבודו, מין בכפייה למי שלא היתה מוכנה לתת לו, וכמובן בשיניים. כנראה שבמצבי לחץ חוזרים אליו ימיו כילד רחוב: האמצעים כשרים, המטרה היא להישאר עומד. גם בזירה, בה הוא חבט וחבט וכשהבין שזה לא מספיק הוא נשך, וגם מחוץ לזירה. מי היא מלכת היופי שלא תתמסר לגדול מכולם? אז הוא לקח. ככה זה. את החלק החסר מאוזנו של הוליפילד אי-אפשר לשפוט בדרך המוכרת לנו, בני אנוש וחובבי ספורט. כל העסק הזה, הנקרא מייק טייסון, גדול מהספורט בכמה מספרים. גם אם אין לו יותר מה למכור, והשיבה שלו לזירת האיגרוף תהיה כמו השיבה של ביורן בורג לטניס בסוף שנות ה-80, זה לא ישנה את עוצמתה של אחת הביוגרפיות המרתקות של הספורט העולמי. וחוץ מזה, מי מוכן להמר על מה שטייסון עוד יעולל?

כשרישיון האיגרוף שלו נשלל אחרי אותו לילה ביוני 97`, נראה היה שרגליו ואגרופיו של מי שכולם ציפו שישבור את כל שיאי האיגרוף, לא ייראו עוד בזירה. טייסון חיפש מדינה שתיתן לו להתחרות, אבל שלילת הרישיון גרפה את כל מדינות ארה"ב. ואז, ב-9 בספטמבר השנה, עירער טייסון על ההחלטה בפני ועדת האיגרוף של נבאדה. הוועדה פסקה שעליו ללכת לבדיקה פסיכיאטרית. ואוו. האם אפשר בכלל להבין מה קורה בתוך הראש הזה? אז מה בעצם גילו הנוירו-פסיכולוג, הפסיכיאטר, הפסיכולוג הקליני, שני הנוירולוגים והרופא-עו"ד, שהתיישבו להבין מה בדיוק קורה בראש של טייסון? במשך 6 ימים רצופים נסגר טייסון במעבדות מחקר במסצ`וסטס ועבר מעקב צמוד ביותר, שכלל בדיקות נוירולוגיות, בדיקות דם ומבחנים פסיכוטכניים, ורואיין ע"י כל אחד מאנשי המדע במשך שעות ארוכות. "אין לי שום הערכה עצמית", אמר טייסון לרופאים, "רק את האגו הגדול בעולם", והקבוצה סיימה וסיכמה: אין שום דרך לחזות מה יקרה בעתיד, אבל נכון לעכשיו טייסון כשיר מנטלית לחזור להתאגרף.

לפי הבדיקות, טייסון אומנם נוטה לדיכאונות, אבל מהסוג שניתן לשלוט בהם דרך טיפול פסיכותראפי רגיל. כל ה-6 הסכימו שלא סביר שטייסון יחזור על התנהגותו. אבל לא הכל הלך חלק. בראיון לפלייבוי אמר טייסון: "אני יודע שיום אחד אתפוצץ", ואנשי הוועדה הבינו את המשפט כפשוטו. אם טייסון יתפוצץ יום אחד, לא כדאי שזה יהיה באחריותם, בזירה. אבל מייק בחר את הטקטיקה הכל- כך מוכרת ואמר שדבריו הוצאו מהקשרם. טייסון גם עומד לפני משפט בו נטען שתקף אנשים איתם היה מעורב בתאונת דרכים, באוגוסט. "קיללתי אותו", הודה מייק, "אבל זה היה כי חשבתי שאשתי נפצעה". למרות שהתובעים מוכנים לרדת מהקייס בתמורה לסכום "סמלי", פרקליטו של מייק, ג`יימס ג`ימרסון, מסרב ומתעקש ללכת לבית-משפט, כי טייסון לא תקף.

לא רק הרופאים חשבו שמייק ראוי לחזור לזירה. הצטרפו אליו שניים מכוכבי הספורט הפופולאריים בכל הזמנים, מג`יק ג`ונסון ומוחמד עלי. עוצמת השניים לא באה רק בגלל העובדה שהם אגדות ספורט. מג`יק, נושא וירוס האיידס, ועלי, חולה הפרקינסון, הפכו לדוגמאות של אנשים שנלחמים ויכולים לבעיות קיומיות, וככאלה הם יכולים לתת דוגמה לספורטאי שנלחם נגד בעיה קיומית, מסוג אחר אומנם, אבל בעייתית מאוד: הראש. מג`יק התחייב לעזור לטייסון ללמוד איך להחליט החלטות נכונות מחוץ לזירה. הוא דיבר בפני הוועדה כ-8 דקות, בהן אמר שטייסון, שיכול להרוויח מיליונים בזכות כישוריו כמתאגרף, מעדיף בכלל לזרוק הכל. לדעת מג`יק, כל מה שטייסון צריך זה להוכיח שהוא המתאגרף הגדול בעולם, לעשות את כל אוהביו גאים בו ולמחוק את הבושה שהביא על האיגרוף בכלל ועל מורהו הרוחני הגדול, מוחמד עלי, בפרט. את דבריו של עלי הקריאה אשתו, לוני.

עלי טען שהדבר החמור ביותר מבחינת טייסון הוא שימנעו ממנו להתאגרף, ושעכשיו, כשטייסון מוכן להדרכה, הוא יהיה שם בשבילו. עלי, כמו עלי, סיים את דבריו במשפט טיפוסי: "כשהסטודנט מוכן, המורה יגיע". וטייסון? הוא טען שהיה מדוכא במהלך הקרב נגד הוליפילד, ועכשיו הוא התאושש ויכול לחזור. "אני מרגיש נבגד בידי אנשים שהייתי מוכן למות בשבילם", הוסיף והתכוון בעיקר לאמרגנו הנורא, דון קינג, שרימה אותו, לקח את רוב כספו והוביל אותו בדרך הרעה. עכשיו מייק כבר מקבל עצות מאנשים חדשים. מחוץ לוועדה דיבר מייק באופן גלוי ביותר. "מה איתי? כולם פוחדים שאני אפגע במישהו. אבל מה אם מישהו יפגע בי? מתייחסים אלי כאילו אני חסר רגשות. אבן. אולי אני כזה, כי כך אני מגן על עצמי? אני שביר. בגלל שאני שביר, אני מכה כל-כך חזק. כי אני שביר ופגיע".

קשה להאמין, אבל אולי הוא באמת כזה. ברוב של 4 נגד 1 החליטה הוועדה שטייסון יחזור להתאגרף, אבל לא בלי אזהרה חמורה. אם תהיה עוד חריגה, הדברים ייראו אחרת, כי טייסון קיבל "יותר מהזדמנות אחת". "אני מלא תודה והערכה לוועדה", אמר טייסון כשהסתיים הדיון. "אני רוצה להתחיל עכשיו את שארית חיי. אני רק רוצה להצליח להיות בן-אדם". נחכה ונראה.

כותרת משנה: ואם בזירה טייסון היה הכי גדול, בחייו הפרטיים הוא היה הכי קטן. כבר בגיל 12 הוא נתפס בגניבת ארנק .ניצן פררו מוסיף: לא הרבה מכירים את הקטור מרסדס, ובצדק. הפרט הכי מעניין בקריירת האיגרוף שלו, הוא העובדה שהיה הראשון שעמד בקרב מקצועני מול מתאגרף צעיר ומבטיח בשם מייק טייסון. אנחנו לא מצפים ממרסדס המיסכן, שספג בומבה כבר בסיבוב הראשון והפסיד בנוק-אאוט, לחשוב יותר מדי, אבל גם האדם הכי צלול לא האמין שבאותו יום, 6 במארס 1985, תחל קריירה מסעירה עד כדי טירוף של מתאגרף ענק, שחובט, תוקף, אונס ונושך בזירה ומחוצה לה. מייק ג`רארד טייסון נולד ב-30 ביוני 66` בברוקלין, ניו-יורק. ברחובות הקשוחים של בראנסוויל בהם הסתובב, לא צריך לחפש צרות. הן כבר מוצאות אותך.

עובד סוציאלי מקומי הביא את טייסון למאמן האגדי, גאס דמאטו, שלימד אותו את תורת האיגרוף והפך לאביו הרוחני. בנובמבר 86` זכה טייסון באליפות העולם במשקל כבד מטעם ה-WBC. פחות מ-6 דקות הספיקו לו כדי לשבור את טרבור ברדיק ולהפוך לאלוף העולם הצעיר בהיסטוריה (בן 20 ו-5 חודשים). אבל זו היתה רק ההתחלה.

המטרה של "איירון מייק" היתה לזכות בתארים של 3 ההתאחדויות החשובות - WBA ,WBC ו-IBF - ולהפוך לאלוף העולם הבלתי מעורער הראשון מאז מוחמד עלי. את הצלע השנייה בשילוש הקדוש השיג טייסון במארס 87`, כשניצח את ג`יימס סמית`, ובאוגוסט הביא הביתה את החגורה השלישית, כשניצח בגמר ה-IBF את טוני טאקר. המשימה, כביכול בלתי אפשרית, הושלמה. ביוני 88` השפיל טייסון את מייקל ספינקס, שאחרי פרישה של כמעט שנתיים חזר לזירה עם מאזן נקי מהפסדים. ובשביל מה? בשביל 91 שניות מול החיה הטורפת. מוחמד עלי לחש בסיום הקרב לטייסון: "אתה הגדול מכולם".

ל-90 נכנס האלוף עם מאזן מדהים של 0:37. הוא היה בגג העולם, מתאגרף מושלם. ב-11בפברואר 90` נקבע לו קרב בטוקיו. היריב: ג`יימס "באסטר" דגלאס. 10 סיבובים מהגונג הראשון, והעולם נכנס להלם. אפילו ליפנים היה קשה לצלם את הרגע. בפעם הראשונה בקריירה שלו טייסון הופל לקרשים. במאמץ עליון הוא חזר לעמוד על הרגליים, אבל השופט כבר עבר את ספירת ה-10. נוק- אאוט! דגלאס, מתאגרף בינוני, השלים את ההפתעה הכי גדולה בתולדות האיגרוף.

אם בזירה הוא היה הגדול מכולם, בחייו הפרטיים טייסון היה הכי קטן. כבר בגיל 12 הוא נתפס בגניבת ארנק, ועם השנים זה רק החמיר. הוא הואשם בעשרות מקרים של תקיפות והטרדות מיניות, אבל תמיד זה הסתיים בקנסות ובאזהרות. ביולי 91` הוא פגש את דיזרי וושינגטון, משתתפת בתחרות מיס אמריקה השחורה, ולקח אותה לחדר במלון. לאחר 3 ימים התלוננה בת ה-18 במשטרה על אונס. הפעם זה נגמר בבכי. בפברואר 92`, לאחר משפט שארך שבועיים, קבע חבר המושבעים - טייסון אשם. גזר הדין: 6 שנים בפנים. התנהגות טובה (כן, מייק טייסון) קיצרה את עונשו בחצי. למרות שבכל התקופה הוא לא נגע בכפפה, חזר טייסון לזירה באוגוסט 95`. כמו בימים הטובים זה לקח לו 89 שניות לרמוס את פיטר מקנילי. במארס 96` הוא ניצח את פרנק ברונו וזכה בחזרה ב-WBC, וכעבור חצי שנה ניצח את ברוס סלדון וקיבל שוב את חגורת ה-WBA. שניהם בנוק-אאוט.

הקרב הרציני הראשון בקאמבק של טייסון היה מול הוליפילד, בנובמבר 96`. הפרשנים התווכחו באיזה סיבוב הוליפילד ייפול. בסיבוב ה-11 הקרב הופסק, אבל דווקא הוליפילד היה האיש שחבט. הפסד שני לטייסון בקריירה. הקרב החוזר נערך ביוני 97`, ומה שאמור היה להיות אירוע מסעיר, הפך למכוער ומביש. 33 שניות לסיום הסיבוב השלישי נשך טייסון לראשונה את הוליפילד, והשופט הזהיר אותו. אבל מה שנכנס באוזן אחת יצא מהאוזן השנייה. של הוליפילד... טייסון שוב נשך והפעם תלש חלק מאוזנו של אבנדר. הקרב הופסק בתום 3 סיבובים. את האוזן מייק כבר אכל, עכשיו הוא רעב לנצחון.