פורום מהחיים

הפורום שמנהלת ליאת לוינהר, אשתו של שי לוינהר ז"ל שנהרג בתאומים, הוא חסר תקדים

 

 

עדכון מיום 21.10.2001

 

 

 

בעקבות תגובות פוגעות ומשמיצות שפירסמו גולשים אנונימיים בפורום "שי - המלאך השומר" בסוף השבוע, הורד הפורום על ידי הנהלת הפורומים של "תפוז", לבקשת ליאת. גולשים אלה חשו כי פורום שמוקדש בלבדית לאובדן של ליאת לוינהר מפחית במשהו מהאובדן האישי שלהם. אילו טרחו לברר כמה פרטים לפני שחשפו את הצד המכוער והאלים של התקשורת באינטרנט, היו מגלים כי קיים פורום "שכול ואובדן" בתפוז, כמו גם באתרים אחרים, וכי פורום "שי - המלאך השומר" קם לסייע לבחורה צעירה שאיבדה את בעלה בנסיבות כל כך כואבות, ולא התיימר לגרוע מהאבל הלאומי של נפגעי הטרור באשר הם.

 

 

 

בהודעה שפירסמה בפורום "שי - המלאך השומר" עם פתיחתו, ליאת לוינהר עדיין קיוותה. "אנחנו יודעים ששי מאוד חזק ואם יש אדם שיכול לשרוד את זה, הוא האיש. מצד שני, אנחנו תמיד ריאליים. הסיכויים קלושים", כתבה וצירפה להודעה תמונה של בעלה המנוח עם בתה, ספיר, בת החודשיים.

ליאת היא רעייתו של שי לוינהר ז"ל, שעבד בחברת "קנטור פיצ'גרלד", בקומה ה-103 של אחד ממגדלי התאומים בניו יורק ונהרג כתוצאה מהתרסקות מטוס בבניין בבוקר הנורא של ה-11 בספטמבר, יחד עם כמה אלפים נוספים שהלכו לעבודתם באותו יום ולא חזרו.

 

פורום חסר תקדים

 

בשבועות האחרונים ניהלה לוינהר פורום מיוחד במינו באתר תפוז. בקהילות מקוונות בכל העולם, המשתתפים קושרים ביניהם קשר וירטואלי על בסיס תחביבים משותפים, תקווה משותפת או גורל משותף. בפורומים שלא עוסקים במצבי משבר, לעתים המשתתפים מתאחדים בשעת משבר כאשר אחד המשתתפים או בני משפחתו נפטר, ולעתים השכול והאובדן הפרטי הוא הסיבה לקיום הפורום (למשל, פורום "שכול ואובדן" שצמח ב-IOL בימיו הטובים ועבר מאוחר יותר לתפוז, ומהווה מוקד תמיכה ועוצמה לרבים).

לעומת זאת, נדיר מאוד שאשה צעירה בוחרת לנהל פורום המוקדש לבעלה הנעדר, שישה ימים בלבד אחרי האסון. פורום, שאותו מנהל הגיבור הראשי של סיפור קורע לב תוך כדי התרחשותו במציאות. יומיים לאחר הפיגוע במרכז הסחר העולמי היא פירסמה הודעה בפורום "ישראלים בחו"ל" על העדרו של שי, ובה חיפשה תמיכה, תקווה ועידוד מאנשים שיכלה ליצור אתם קשר.

"ליאת הייתה בודדה וחששה לגורלו של שי", מספרת נטע לביטוב, מנהלת הקהילות ב"תפוז". "הצענו לה לנהל את הפורום והיא הסכימה מיד. בתחילה היא אולי קיוותה שהפורום יסייע לאתר אותו אך גם מאוחר יותר, כשאפסו התקוות, היא נכנסה לפורום כל יום".

"רציתי לפתוח את הפורום הזה כדי לספק לאנשים במה לדבר על שי", כתבה לוינהר בהודעה שמסבירה את מהות הפורום. "אני, משפחתי והחברים תמיד יזכרו כמה היה מיוחד ותמיד נישא אותו בלבנו. אני מודאגת שבתנו הקטנה, ספיר לא תזכור את אביה. חשוב לי שספיר תדע איך נגע שי לכל כך הרבה אנשים".

 

הכאב נגע לליבם

 

בימים הראשונים לפתיחת הפורום, בטרם נמצאה גופתו של שי, שימש הפורום כמעין מרכז תמיכה של המשפחה הקרובה והשתתפו בו חברים טובים של שי וליאת. בהדרגה צצו בפורום הודעות של חברי עבר ומכרים רחוקים, שהכירו את ליאת ושי בילדותם, בצבא או בנסיבות אחרות. הם סיפרו למשתתפים האחרים ולעצמם על מפגשים שחוו עם שי, על רגעים קטנים בחיים או בעבודה.

עם הזמן נשאבו לפורום יותר ויותר אנשים שאינם מהמעגל המשפחתי ולא הכירו אישית את הזוג, אך הכאב של ליאת נגע לליבם או הקרין על הכאב הפרטי שלהם. "את שי לא הכרתי…אך במותו מת בתוכי משהו, אולי לא בגללו, אולי לא מאותן סיבות אבל בגלל מה שהוא ייצג", כתב לליאת אחד המשתתפים.

משתתפת אחרת כתבה לליאת כי איבדה אח בגיל 29, גולש אחר נזכר בדודו שנהרג לפני היוולדו בתאונת דרכים וגולשת אחרת שאיבדה את אביה במלחמה כתבה לה מלים מזדהות.

"קשה לי לכתוב לך, במיוחד שאני מבין את אשר על ליבך, ואחרי שראיתי את הזוועה מול עיניי, אחרי שראיתי את התמונה של שי ואת החיוך על פרצופו. את צריכה לזכור אותו כך, לעטוף את הילדה ולהמשיך הלאה", כתב לה "פנטום", ישראלי שהיה לכוד בחנות במתחם מרכז הסחר העולמי במשך 10 שעות ביום האסון.

 

"הפכת להיות חלק מחיי"

 

לוינהר הגיבה לפניות הגולשים בחום אך לעתים לא כתבה אליהם כלל אלא אליו. "היה לי יום קשה היום אהובי. העובדה כי לעולם לא אוכל לגעת בך שוב מתחילה לחלחל בי. אני מרגישה אבודה", כתבה באחת ההודעות.

"במובן מסוים אני עדיין מחכה... מחכה לו שיעבור בדרך, יחייך אליי ויחבק אותי כמו תמיד. אני לא מאמינה שמשהו כל כך טוב יכול להסתיים", כתבה לגולשים ב-22.9.

הם, מצדם, ניסו לנחם, ציטטו לה שירים של אלתרמן ועמיחי או פשוט כתבו את מה שחשו במלים פשוטות.

"אני אולי ילדה קטנה אבל אני מאוד כואבת. כואב לי עלייך ועל ספיר כואב לי על כל מה שקרה למרות שאני לא מכירה אישית אף אחד מנפגעי האסון", כתבה לה שירלי, "אני מקווה שיקרה נס ויודיעו כי שי בסדר".

 

שביבי תקווה אחרונים

 

הגולשים ליוו את ליאת ברגעי אי הידיעה, כשהיטלטלה בין שביבי תקווה אחרונים, לייאוש ותחילתה של השלמה, והיו אתה כשספיר חלתה ואושפזה וגם מאוחר יותר, כשנמצאה גופתו של שי ביום ב' לפנות הבוקר, יומיים לאחר יום הולדתה ה-28 של ליאת. הם יצרו מעגל אינטימי של אנשים שרובם אינם מכירים אך קשרו ביניהם ברית זמנית של כאב, ייאוש ותקווה.

שלוש שעות לאחר מציאת גופתו בישרה על כך ליאת למשתתפי הפורום. "אם החלטתם להגיע להלווייתו של שי, אנא בואו להציג את עצמכם לפני ההלווייה", כתבה בהודעה אחרת. "אני אהיה הבחורה הצעירה עם הבגדים השחורים שעומדת ובוכה… אם אתם תוהים למה אני רוצה לפגוש אתכם אז זה בגלל שעזרתם לי בחודש האחרון יותר משמילים יוכלו לתאר. אמנם אני תומכת גדולה בדור האינטרנט אבל מאמינה שיש מסרים שהרשת אינה מסוגלת להעביר. אז אני מקווה שכשתגשו אליי ותגידו לי שלום תראו בעיני את מה שאני לא מסוגלת להסביר במילים".

הלווייתו של שי נערכה אתמול (ד) אחר הצהריים בהשתתפות גולשים רבים מהפורום. הספדים מההלוויה פורסמו היום בפורום, לטובת אלה שלא היו.