ההיסטוריה אינה מכירה במושג "אילו". ערב יום השנה השישי לרצח יצחק רבין אין טעם איפה לשאול "מה היה קורה אילו ואיפה היינו היום אילו…". יצחק רבין הוא היום עניין להיסטוריונים. אבל אפשר לדעת במדויק מה היה ואיפה היינו בתקופת ממשלת רבין, מיולי 92' ועד הרצח בנובמבר 95'. בחוסר אובייקטיביות גמור אני טוען כי עד ממשלת רבין וגם מאז אותה ממשלה לא היתה שום ממשלה שעשתה כה הרבה בזמן כה קצר בתחומים הכלכליים והחברתיים. רוח גדולה באה.
ובסוגריים: בגילנו המתקדם, גם הזיכרון כבר לא מה שהיה. לכן פניתי לאחת מהחוברות שהוציא אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה שמעון שבס, לציון כל אחת משנות כהונתו של רבין בראשות הממשלה. בחוברות הללו פורטו ההישגים – ובצידם גם מה שטרם הושג. היו, דרך אגב, פוליטיקאים ועיתונאים שגיחכו ל על החוברות של שבס. היום הן מצבות נוספות לראש ממשלה שעשה כה רבות.
ועוד בסוגריים: יהיה מי שיאמר, בצדק, שכל ההישגים הכלכליים-חברתיים מחווירים לעומת הסכמי אוסלו הקורסים עתה לנגד עינינו. אלא שבאלה אנו דנים בהרחבה בכל ימות השנה, ועוד נדון הרבה. הפעם, ליום אחד, אזכור את העניינים הכלכליים-חברתיים כי נעים להיזכר.
במה נתחיל? באבטלה שטיפסה ל-11.2% וירדה ל-7.8% (אבטלת העולים ירדה מ-39% ל-11%)? במוקדי האבטלה שירדו מ-21 ל-6? אולי בחינוך? תקציב החינוך הוגדל באורח חסר תקדים, מ-6 מיליארד ש"ח ל-14 מיליארד תלמידים למדו יותר שעות. מורים קיבלו יותר שכר. מעמדם עלה. נבנו 6,000 כיתות חדשות.
ואולי בתחבורה? אנחנו נוסעים היום בנתיבי איילון ונדמה לנו שכך היו הדברים מעולם. ומחלף הכפר הירוק? וכפר שמריהו? ושער הגיא? ומחלף גהה? אנחנו כבר לא זוכרים איך זה היה לפני שהוקמו. אנחנו נוסעים בלילה מתל-אביב לירושלים, או להפך, ונדמה לנו שהכביש הזה היה מואר מימי בראשית. טעות: עד שבאו רבין (ושחל ובייגה שוחט) נסענו בחשכה הגדולה. אפילו "אל על" – לא ייאמן – הרוויחה בימי ממשלת רבין. מי בימינו זוכר שהייצוא הישראלי גדל אז ב-14%? שמספר השכירים בתעשייה גדל, שהופעלו עשרות חממות טכנולוגיות? ומתי הגיעו יותר מ-100 חברות ענק רב לאומיות לישראל? בימי שמיר? בימי נתניהו? כל החברות הללו, למחשבים ולהמבורגרים, נכנעו שנות דור לחרם הערבי ונחתו כאן רק עם פרוץ אווירת השלום במזרח התיכון.
רוצים עוד? התוצר העסקי גדל ב-7.9%. ההשקעה בכל ענפי המשק עלתה ב-16.9%. ב-94' נכנסו לארץ 2.17 מיליון (!) תיירים, גידול של 10% לעומת השנה הקודמת.
באותם ימים כוננו יחסים דיפלומטיים חדשים עם 20 (!) מדינות. לראשונה ביקרו ישראלים בעמאן ובעומאן, במאוריטניה, במרוקו ובתוניסיה, בדובאי, בבחריין. נציגויות ישראליות נפתחו בשבע בירות ערביות. ביקרו כאן כמאה ראשי מדינות שרובם לא העזו לפני כן לדרוך על אדמת הקודש. מחלקת האורחים במשרד החוץ "נפלה מהרגליים". בגבור הגל היה צריך לקנות מכוניות שרד חדשות. איפה הן היום?
הצמיחה ב-94' היתה 6.5%, השיעור הגבוה ביותר בארגון המדינות המפותחות. כמה היא היום? אפס? אחוז אחד?
כמובן, היו פעולות טרור קשות, מחבלים מתאבדים, לבנון עלתה בלהבות, הפגנות ללא הרף, הסתה חסרת תקדים. אבל כל ההישגים בתחום הכלכלי והחברתי היו למרות הקשיים המדיניים והביטחוניים. אוי, כמה נעים להיזכר.