המטבח הראשון של נעמה

אנה וגנר נזעקת לעזרתה של פייה בת 20 שרוצה להתחיל חיי מטבח עצמאיים מאפס, עם אלפיים שקלים ביד. אפשר? בהחלט, בתנאי שיש בסביבה גם דודה, בשביל המותרות

בשעה טובה, נעמה הגיעה לגיל שצריך להתחיל. גררתי את אברי הלאים במעלה 94 מדרגות אל הארמון החדש שלה, דירת חדר זערערה על גג נידח בשכונה מרובת נגריות, ובעוד אני מנסה לנשום מעט, האמזונה הכי גבוהה ביקום הדביקה לי נשיקה במצח ושוב גרמה לי להבין שאין צדק בעולם, ולא יהיה, כי על פי הסדר הנכון, היא הקטנטונת, ואני צריכה לרכון לעברה בפטרונות של דודה מקשישה ממרומי קומתי, אבל אני, כולה מטר שישים ואחת בגרביים – ונעמה נעלמת בחשרת העבים אי שם בין מטר שמונים וארבע למטר תשעים וקצת, אם במקרה מתחשק לה עקבים. על יפי תוארה אסור לי לדבר בגלל עין הרע. ציירו לכם פייה בת עשרים, ואחרון החדרים המצ'וקמקים בין הנגריות מתמלא מייד באור גדול, רק מפני שהיא שם.

כשעברה מבית הוריה לכבוד הלימודים באוניברסיטה ארזה רק בגדים, ספרים ומוסיקה. אמא שלה ואני אמנם ניסינו לצייד אותה בערכת סירים ומחבתות במצב טוב, שיהיה, אבל נעמה רצתה חדש. ומשלה. ובתקציב מגוחך למדי של 2000 ש"ח, כדי להתחיל חיי מטבח עצמאיים. התיישבנו אפוא על המזרון המחופה כותנה הודית על הרצפה – כורסה עדיין אין בארמון של נעמה, הצטיידנו בבלוק כתיבה, וניסינו לחשוב ביחד מה מאד הכרחי, מה סתם צריך, מה כדאי שיהיה ומה יישאר בבחינת מותרות במטבח הראשון של חייה. בינינו? לשניים וחצי מטר שיש עם כירה של שתי להבות וארון אחד לסירים קצת קשה לקרוא "מטבח", אבל אני מכירה את נעמה. היא תחולל שם נפלאות, כשנגמור את הקניות.

חשמל

- הכי הכרחי, כיוון שאין לה תנור, זה טוסטר אובן שאפשר להכניס לתוכו בנוחות עוף שלם או תבנית קפיצית של עוגה. בין 300-400 שקלים, תלוי איפה קונים, ולבקש תעודת אחריות. רצוי שהמכשיר יגיע עם טרמוסטט נהיר לציבור, עם סימנים של מעלות, ולא עם ציורים קטנים של עוף או דג בצד דרגות החימום השונות.

- עוד הכרח חשמלי בל יגונה: בלנדר-מוט שמצוייד בלהבים וגם במטרף, כדי שיתפקד כמיקסר. כשתתחתן אני אקנה לה את אם-כל-המערבלים, אבל בינתיים אין לזה מקום על השיש וזה גם יקר מדי. יתרונו של בלנדר המוט הוא, שאפשר לתחוב אותו לסירים של מרק ולקבל מרקים קטיפתיים בלי ללכלך עוד כלי. בין 250-300 ש"ח למוצרים של חברות מובילות, וגם כאן כדאי לזכור את תעודת האחריות.

- שעון מטבח. בבקשה לא לזלזל, ולקנות אחד שמדייק גם בשלוש דקות לשליקת ביצה רכה. 50-100 ש"ח, אבל אפשר גם זול יותר, אם מקפידים לקנות בשוק ולא ברשת יוקרתית. מכאן ואילך, החלטנו, נלך לשוק וזה מה שנקנה בו:

כלים

- סיר אל חלד רב תכליתי גדול ועמוק, עם מכסה, 4-5 ליטר קיבולת, לפסטות ולמרקים. במטבח של נעמה לא יהיו סירי אלומיניום למרות שהם זולים יותר. הם לא מסתדרים היטב עם כל מאכל, ואילו סירי נירוסטה ילוו אותה לנצח, ואם הם לא מצופים באמייל, הם גם לא יתקלפו. המחיר? בין 150-300 ש"ח.

- סיר אל חלד נמוך, רחב ומצויד במכסה, לתבשילי קדירה, לעופות מבושלים, לצלי. עד 200 ש"ח.

- סיר קטון עם ידית ארוכה ומכסה, לחימום מנה אחת או שתיים של מרק, ליצירת רטבים, ובצר לנו – להפיכת קופסת תירס לאוכל. עד 100 ש"ח.

- מחבת נירוסטה גדולה וכבדה עם מכסה, עד 150 ש"ח.

- תבנית קפיצית 24" לעוגות ופשטידות, עד 50 ש"ח, רצוי מנירוסטה.

אביזרים

- שישיה: מרית, תרווד, מועך תפוחי אדמה, כף מחוררת. גם כאן האל חלד מולך. 50 ש"ח ומעלה.

- מסננת: תשמש אותנו לפסטות, לייבוש חסות, לסינון צירים. יש חמודות מצופות אמייל עם אוזניים נוחות לאחיזה ב – 30-40 ש"ח לערך.

- סכינים: ערכת סכינים זולים למטבח ב – 30 ש"ח בערך, וסכין חיתוך גדול וטוב אחד ב – 100 ש"ח לכל הפחות. ואל תספרו לי שצריך ערכת סכינים מטיטניום, אחד ללחם, אחד לבשר, אחד לירקות ושלושים בשביל הרושם. אפשר להתחיל באחד ולהגדיל את המצאי אחרי שנעמה תמצא עבודה במלצרות.

- מגררת, מה שקרוי "פומפיה", חולץ פקקים, ערכת פותחנים לקופסאות שימורים, סכין להוצאת ליבות של תפוחי עץ וקישואים (נעמה אוהבת ממולאים), מצית לגז, קולפן ירקות, מועך שום: 100 שקלים לכל היותר.

תקציבנו מתאדה במהירות. ב – 400 שקלים, פחות או יותר שנותרו לנו, צריך לרכוש 2-3 כפות עץ לערבוב כל מיני דברים, משטח עץ לחיתוך כל מיני דברים, 3 קערות פלסטיק להכנה, לישה, הקצפה, ומכלים מרובעים מפלסטיק עם מכסה, לקירור ולהקפאה. ומערוך, שטוב באותה מידה לבצקים ולמחזרים חצופים.

ואיך נאכל, בידיים?

נותרו 300 שקל מקסימום. נשקיע אותם בסרוויס הראשון של נעמה. יש בשוק עודפי-ערכות-כלים לרוב, כולל מאגים חמודים למדי, ויש גם סכו"ם על מתלה.

ואם נשאר עודף, נרכוש בו שש מגבות מטבח וזוג כפפות לטיפול בטוסטר אובן בעודו חם.

גמרנו את הרשימה ונעמה תלתה בי עיניים בורקות. "נכון שזה כל מה שצריך ואפשר להתחיל לבשל?". נאנחתי קצת. "צריך גם דודה", הודיתי בזהירות.

- בשביל מה?

- בשביל המותרות בחיים, מותק. כוסות יין יפות, כוסות שתייה מתקבלות על הדעת, תחתיות קש חמודות כאלה במקום מפה, מפה כי צריך מפה, וגם דלי לקירור יין, מגרסת פלפל מעץ, מלחיה ופלפליה שנראות יפה גם על השולחן, קערת סלט הדורה, שני מגשים יפים ומפיות בד. תרשי לדודה לקנות לך?

ממרומי עיניה של העלמה נשלחו חיצים תכולים לעברי. היא הזכירה לי שאני בכלל לא דודה שלה, ושסתם זכיתי פעם במינוי-של-כבוד. עוד אמרה, שאפשר להיות קצת יותר חסכנים, אבל היא מבינה שבגילי כבר אין כוח להתרוצץ. הנהנתי במרץ, הבטחתי שאשפר את דרכי הנלוזות, ואם היא תיאות לקבל ממני מתנה, אזמין אותה בסוף יום הקניות לארוחה מקסימה במקום יפה על שפת הים. היא חשבה קצת. זה נראה לה הוגן לגמרי ויצאנו לדרך. בשבוע הבא, כך הבטיחה, תזמין אותי לאמא—של-כל-הארוחות במעונה החדש, על המזרון.