בוקר טוב למציצנים. יום חג היום. בערב (ה', 22:20) תוכלו לצפות בערוץ ביפ בכבלים בפרק הראשון מן העונה הראשונה של "אי הפיתויים", שעשועון-זוגות-מציאותי-דרמטי מבית היוצר של רשת "פוקס". אם תאהבו את זה, ולמה שלא תאהבו – בשבועות הבאים תראו האם וכיצד ארבעה זוגות לא נשואים יחליטו להמשיך בחיי הזוגיות שלהם, אם לאו. לפני שאתם מפהקים, חכו רגע. הסדרה מתרחשת באי עתיר דקלים, חופים ונופים, את הזוגות מפרידים, ועל כל אחד מן היחידים מורעפות תועפות של פיתויים, בדמות צעירים נאי-מראה וצעירות חטובות, כולם בלבוש מינימלי, שיעשו כל דבר שמותר לרשות טלוויזיה להקרין בארצות הברית כדי לשבור את הזוגות. אחלה. גדול. כשג'רי ספרינגר פגש את ריקי לייק בביקיני.
הכל אחלה. הכל מחליא
יותר מחמישים אחוזים מחיי הנישואין בארצות הברית יסתיימו בגרושין. אין סטטיסטיקה על חיי זוגיות לא-רשומים, אבל אמריקנים – לפחות בתוכניות האירוח הדביליות שלהם – מתגלים כאומה של מונוגמים סדרתיים ומתוודים כפייתיים, עם או בלי הבכי ההכרחי. יש אפילו טרנד כזה, של בנות שיודעות לבכות בשידור מתוך זהירות מופלגת למצב האיפור, בעיקר המסקרה.
אם אפשר להתוודות על חטאי העבר ולזכות במחילת הקהל והמנחה, למה שלא נקצין את קו המחשבה הזה קצת? למה שלא ניתן לאנשים הזדמנויות מתועדות היטב לחטוא, לפגוע בבן הזוג, לחוות דרמה רגשית קשה לאור מדורת השבט (יש טקס כזה בשעשועון), ולהביא רייטינג? כולה שעשועון, לא? זה הרציונל של רשת פוקס. צופים יקרים: מה בדיוק הרציונל שלכם? דיון במשמעות האינטימיות, או עניין חריף במה שקורה בתחתונים של הזולת?
אם לא שמתם לב עד כה, הסדרה הזו מחליאה בעיני. יותר נכון: מתועבת. כל מה שיש בה, מן הקונספט ועד למשתתפים, שלא נאנסו לבוא לאי הבודד ולבדוק אם יבגדו אם לאו. הכל בהסכמה, הכל אחלה, והכל מחליא, חוץ מהדקלים, החופים, הנופים. אלה נראים כמו גלויות לתיירים, וזה בסדר גמור.
קודם המציאות, אחר כך הפרסומות
אבל האם כל פן של חיינו כיחידים או כזוגות הוא בהכרח גלויה, או קליפ? האם העובדה שאמריקנים כבר התרגלו להתוודות על בגידותיהם בפומבי – מהנשיא הקודם בסי. אן. אן ועד לנשים קשות היום בריקי לייק – הופכת את הוידוי הזה בהכרח לחלק אינטגרלי של תרבות צריכת הטלוויזיה שלנו? ואת הבגידה – למשהו שאנחנו מוכרחים לאפשר לעצמנו כי ככה ראינו בטלוויזיה?
אז זהו, שכן. יש למדורת השבט הטלוויזיונית כוח עצום לברוא את עצמה מתוך עצמה, בסדר התרחשויות צפוי מראש: קודם "המציאות", כלומר, מסמך אנושי מזעזע על אודות השבר באינטימיות. אחר כך תוכנית אירוח: "ספרו לנו עוד על השבר באינטימיות, וכשאתם בוכים תקפידו להסתכל על מצלמה שלוש, משם מגיע הקלוז אפ?" ועוד אחר כך, בהזנייה מניפולטיבית של תחושות פחד, קנאה, חרדה, בושה – קבלו את גרסת השעשועון. הוא פוגע בך? תבכי קצת ונעבור לפרסומות. היא מכעיסה אותך נורא? הנה, קח אחרת. היא פה בשביל לפתות אותך. קלוז אפ על הלשון שלך מפלסת נתיבים בתוך הפה שלה, ועוד קלוז אפ על הפרצוף של החברה שלך, כשהיא צופה בגירסת הוידאו של הלשון שלך, כי אלה חוקי השעשועון. וזה מה שתראו. בין פרק לפרק, תוכלו להמר איזה זוג ייצא מן הדרמה הזאת מחוזק ומחובק, ומי יצטלם בפרק הסיום כשהוא שחוח-כתפיים ומפליג לבדו אל אופק חדש ולא נודע. ספויילרים מוזמנים להציץ באתר של פוקס. כל התשובות כבר שם, וגם הצצות לפרקים הבאים של העונה החדשה.
כדי לא להרגיז את השמרנים באמריקה, "פוקס" הלכה על זוגות לא-נשואים. כדי לא להרגיז את המפרסמים, כולם חוננו ביפי-מראה ויכולות מילוליות מרשימות. לטובת הפוליטיקלי קורקט, יש זוג שחור, או חום. אמרתי כבר שהכל אחלה, חוץ מהעניין עצמו, שמעיד על מותה של האינטימיות כערך בחי-אנוש.
ואם כבר מוות, למה שלא יעשו מן סדרה כזאת, שאנשים משתתפים בה עד שמישהו, לא חשוב למה, מתפגר בסוף? חכו, זה עוד יבוא. בעצם – סליחה – זה כבר היה. בסרט "רולרבול". שם, על פי הקונספט, יש תחרות ספורטיבית אלימה על החיים ועל המוות, מצולמת ומתועדת לקול תשואות הצופים. אחלה קונספט. למה לא לעשות מזה שעשועון-מציאות-דרמטי, עם דקלים וחופים ונופים?