תבעה את דן באיחור והפסידה במשפט

נ' תבעה את חברת דן על כך שנפגעה בברכה בעת עלייה לאוטובוס. התביעה הוגשה כעבור זמן רב והשופט זיכה את הנתבעת

נ', תושבת בני ברק, הגישה תביעה בגין נזקי גוף, בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, נגד דן, אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית וחברות הביטוח איילון ואבנר (ת.א. 021901/00).

לדבריה, שעה שעלתה על אוטובוס דן בעיר מגוריה, סובבה את רגלה ונפגעה בברך ימין. חברתה שעלתה לאוטובוס תחנה אחת אחריה, הבחינה כי התובעת סובלת מכאבים, הזמינה עבורה מונית שפינתה אותה לביתה ומאוחר יותר פנתה לטיפול גם בבית החולים.

הנתבעות הכחישו מכל וכל את עצם התאונה. בין היתר עלה כי לחברת דן אין דיווח כלשהו מנהג או גורם אחר על כאילו תאונה. בנוסף, נתגלו סתירות לגבי השתלשלות הארועים - כאשר הבולטת מכולן היא העדיות של חברתה של התובעת, ממנה עולה כי הנפילה ארעה עוד לפני העליה לאוטובוס.

בעדותה העידה התובעת כי לפני התאונה היתה במצב בריאותי תקין, אולם החקירה הנגדית העלתה כי התובעת סבלה מכאבי ברכיים עוד לפני התאונה ואף פנתה לקבלת טיפול רפואי בנושא. התובעת הגישה את התביעה כחמישה חודשים בלבד לפני תום מועד ההתיישנות. האפשרות לאתר עדים לאחר פרק זמן כה ארוך הופכת להיות קשה בהרבה וגם זכרונם של העדים שמעידים כבר אינו טרי, כפי שהיה אילו העידו בסמוך להתרחשות שעליה הם מעידים.

השופט צבי גורפינקל קבע, כי "אף שלא אקבע כי מדובר בתביעת כזב, עדיין יש לשקול מי צריך לספוג את תוצאות השיהוי הרב והבלתי מוצדק ובלתי סביר בהגשת התביעה ואת "הנזק הראייתי" שהוא פועל יוצא ממנו. מוצדק שהתובע הוא שישא בכך, ולא הנתבעים. זאת מפני שבידי התובע השליטה על השאלה אם ואימתי תוגש התביעה, בעוד שהנתבעים נאלצים לחיות עפ"י תכתיבי התובע". עוד הוסיף כב' השופט: "תוצאה לפיה על הנתבעים להפגע עקב מועד ההגשה המאוחר של התביעה, היא לא רק בלתי סבירה ובלתי מוצדקת, אלא שהיא גם עלולה לפתוח פתח רחב יותר לתביעות כזב כנגד חברות הביטוח, ויש למנוע אפשרות כזו".

התביעה נדחתה והתובעת חויבה לשלם סך של 5,000 שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין הועבר למחלקת הבקרה באבנר לצורך גביית החוב.