אפתח בוידוי: לא שדרגתי לחלונות מילניום. לא בגלל שמערכת ההפעלה המיותרת הזו יציבה אפילו פחות מקודמתה, או המחיר השערורייתי של 129 דולרים עבור הגרסה הלוקאלית. היא פשוט לא רלוונטית לצרכים שלי כגולש.
ההשקה של "חלונות מילניום" היא לא שעתה היפה של מיקרוסופט. רבע מיליון עותקים של מערכת ההפעלה החדשה, שנרכשו בארבעת הימים לאחר השקתה, מוכיחים, אמנם, שמיקרוסופט צודקת בהנחתה: יש מספיק פרייארים בסביבה שחושבים שהתוכנה הזו באמת נחוצה להם.
אבל עידן המחשב האישי נמצא בדמדומיו. IBM יודעת את זה, "אורקל" יודעת את זה, "דל" יודעת את זה ובטח שמיקרוסופט יודעת את זה. בתמרון בלתי אלגנטי בעליל שלפה מיקרוסופט ביוני את אסטרטגיית "דוט.נט" שלה, במטרה לחדור לאספקת שירותי מחשב דרך האינטרנט (במקום באמצעות המחשב האישי).
הקוד הפתוח ינצח, מיקרוסופט תפסיד
סרטוני התדמית של מיקרוסופט הקפידו להציג משפחה בלונדינית מאושרת, ובשנים האחרונות שודרגה הפרסומת ושולבו בה גם משפחות כהות עור, כולן נוסעות אל עתיד ממוחשב ומאושר. למרות זאת, מעולם לא הצטיינה מיקרוסופט בחזון.
בעולם המחשבים העתידי על פי גייטס, כל הקבצים וכל השירותים יינתנו באמצעות ממשק אוניברסלי. מיקרוסופט גם מצפה, שאת כל השירותים האלה נקבל דרכה, וכדי שזה יקרה היא מתכננת שהפרוטוקולים שיפעלו על גבי ה"דוט.נט" יהיו קניינה הבלעדי.
אלו שיטות המזכירות את הדרך בה ניסתה מיקרוסופט להכריח את המשתמשים לגלוש עם הדפדפן שלה, בהבדל אחד: מיקרוסופט איבדה הרבה מעוצמתה, ובעתיד לא תוכל לכפות על משתמשים ומפתחים להשתמש בפלטפורמות "דוט.נט" שלה.
את חזון עולם המחר "החדש" של מיקרוסופט עושות סאן מיקרוסיסטמס, אורקל ואפילו IBM טוב יותר. כדי שישתמשו דווקא בפלטפורמה שלה תצטרך מיקרוסופט לפתות את המשתמשים בממשק אטרקטיבי ומהימן, מחירים זולים ושירות טוב. כלומר, בכל התכונות שישומן יביאו לכך שמיקרוסופט כבר לא תהיה מיקרוסופט.
מיקרוסופט לא מוכנה להודות - עדיין - שהכלכלה החדשה לא תישלט על ידי חברה אחת, כפי שהיה בתעשיית תוכנות המחשבים האישיים, אלא תתבסס על סטנדרטים פתוחים. בעתיד זה, הדגש הוא על שיתוף: בין חברות לחברות, חברות למפתחים ומפתחים עם משתמשים.
דו"ח של מכון פורסטר מאוגוסט צופה שגישת השיתוף, כלומר, גישת הקוד הפתוח, תנצח. כל בתי התוכנה הגדולים בעולם ייאלצו, עד שנת 2004, להעביר את התוכנות שלהן לסטנדרד של קוד פתוח, או להוזיל באופן משמעותי את מחיר התוכנות. המפסידה הגדולה ממהלך כזה תהיה מיקרוסופט.
הדוגמה של IBM
רדמונד היתה בשיא כוחה בימי Windows 95, הימים שטמנו בחובם את זרעי הפורענות לירידתה של מיקרוסופט מכיסאה. כשגילתה שהממזרים שינו את הכללים ולא התייעצו איתה, החברה של גייטס בחרה להתמודד עם אתגר האינטרנט כמו שקינג קונג מתמודד עם מפציצים חכמים שממטירים עליו פצצות מימן: בתנועות נפנוף אגרסיביות.
כלומר, חוסר תחכום ויאוש מאפיינים את תגובתה של הענקית. מיקרוסופט ניצחה בקרב הדפדפנים, אבל הניצחון ההוא עלה לה ביוקר. תדמיתה נשחקה עד דק, האנרגיות העסקיות שלה בוזבזו על המאבק המשפטי. צחוק הגורל הוא, שדווקא המתחרה שאותה הביסה באותו קרב, נטסקייפ, התאימה את האסטרטגיה שלה לעתיד, כשהפכה את הדפדפן שלה לקוד פתוח וויתרה על ההתמודדות נגד מיקרוסופט בשיטה המיושנת של קניין נגד קניין.
מיקרוסופט של אחרי פסיקת בית המשפט כי תפורק לחלקים ובעידן האינטרנט, מזכירה יותר ויותר את IBM בצל המשפט שלה סביב נושא ההגבלים העסקיים. 12 השנים מ-69 עד 82, בהן היתה IBM שקועה עד צווארה במשפט, הביאו אותה לאיבוד מעמדה המוביל בעולם המחשבים, על אף ביטול התביעה על ידי ממשל רייגן.
בספרם "מלחמות המחשבים" מ-1993 כתבו צ'ארלס פרגוסון וצ'ארלס מוריס, אנשי IBM: "המשפט החל לצבוע כל דבר שעשינו. כל החלטה ניהולית, גם שגרתית, נעשתה בצלו". ללא הזהירות המופלגת של IBM לא היתה מיקרוסופט מצליחה להשתלט על שוק המחשבים בזכות ה-DOS, מערכת ההפעלה הראשונה שלה, כותבים פרגסון ומוריס.
מיקרוסופט של אחרי פסיקת הפירוק לא מגלה את אותו הריסון והאיפוק כמו IBM בזמנו. ובנוסף, חיבתה הישנה לאסטרטגיית "חיבוק הדוב" מקרבת את קץ שלטונה כמובילה ופותחת עידן אחר, בו היא שווה בין שוות.
בעידן שבו מרכז העוצמה עובר מהמחשב האישי אל הרשתות והמידע שהן מוליכות, מיקרוסופט נראית כענק חביב וגמלוני, שניסיונותיו המגושמים לשלוט מאיימים פחות מהכוח העצום שמרוכז בידי תאגידי הענק כמו טיים וורנר ודיסני.
הלקח לעולם הטלקומוניקציה
דוגמה מבשרת רעות על הסכנות שצופן שוק תקשורת גלובלית ניתנה בסוף אפריל, כשמאבק בין וולט דיסני וטיים וורנר על זכויות שידור הביא את טיים וורנר "למשוך את התקע" לערוץ איי בי סי ולמנוע ממיליוני צופים ברשת הכבלים שלה לצפות בו.
יש לקח עיקרי אחד מהפרשה, לקראת האישור האפשרי של המיזוג בין טיים וורנר ו-AOL ולקראת מתן הרשיונות לספק אינטרנט מהיר אצלנו: תשתיות תקשורת חייבות להיות פתוחות, שוות במעמד לתשתית ציבורית. מפעילות תשתיות התקשורת חייבות לספק שירות רציף לציבור וחייבות להיות פתוחות לתחרות של חברות נוספות.
"אנבנדלינג" (unbundling - חיוב גופי תקשורת להפריד את השירותים אותם הן מספקות כך שלצרכן תהיה אפשרות בחירה בשירותים מתחרים) הוא עיקרון המעגן את זכות הגישה של הפרט לתקשורת. עיקרון זה הוא העומד בבסיס ההסדר המתהווה בין משרד התקשורת, משרד המשפטים, בזק וחברות הכבלים להסדרת שוק התקשורת בארץ.
ככל הנראה, בזק תוכל לקבל רשיון לאספקת אינטרנט מהיר אם תאפשר למתחרות להשתמש בתשתית שלה לצורך אספקת אינטרנט מהיר מטעמן. הכבלים יחויבו גם הם "לפתוח" את כבליהן למתחרים, ובמקביל יאבדו את המונופול שלהם בשידורי טלוויזיה רב ערוצית בכבלים. בזק תוכל בעתיד לספק שידורי טלוויזיה על בסיס תשתית הבזק, וחברות הכבלים יוכלו לספק שרותי טלפוניה מעל התשתית שלהן.
יותר מאשר התביעה - הלא מעשית - להפריד בין התוכן לתשתית, כדי להבטיח תחרות מסחרית על המחיר ועל איכות השירות, טכנולוגיה צריכה להיות פתוחה. לא מדובר בתחום התוכנה בלבד. כדי ש-AOL תוכל להתמזג עם טיים וורנר יהיה עליה, ככל הנראה, לפתוח את מאגר התכנים שלה למכירה למתחרות ולאפשר למשתמשי תוכנת המסרים המידיים שלה לתקשר עם תוכנות אחרות.
על מנת שכוח הקניין העצום של תאגידי הענק המתהווים לא יביא ליצירת דיקטטורה קפיטליסטית חדשה על פי חזונו המדכדך של אלדוס האקסלי ב"עולם חדש ואמיץ", מ-32', יש להבטיח את שקיפות הטכנולוגיה ואת הגישה החופשית של משתמשים אליה.
בעידן של טכנולוגיות פתוחות, הרכיב החשוב ביותר בדפדפן הוא לחצן ה-View Source (ראה מקור). מיקומו של לחצן זה בדפדפן אינו מובטח על פי חוק. כדי ללחום בנטייתם של התאגידים לנעול את הטכנולוגיה הגולשים חייבים להיות פעילים בשימוש בטכנולוגיה. פעילות זו כוללת, בראש ובראשונה, את היכולת לשנות את הטכנולוגיה ולהפיץ אותה. ריבויים של העתקים דיגיטליים מעידים על חברת מידע בריאה, שהמידע זורם בה ללא הפרעה לרוווחת כולם. הנטייה הזו מעידה על דינמיות תרבותית, שזורמת דרך צינורות טכנולוגיים חדשים.
במלים אחרות, אנחנו צריכים להלחם על ה-MP3 שלנו.