נהג המירוץ הברזילאי איירטון דה סילבה סנה זכה שלוש פעמים באליפות הפורמולה 1 - סדרת מירוצי המכוניות היוקרתית בעולם. סנה, בעל רקורד שיא של הצלחות, ידוע כנהג הרפתקן, אמיץ וכריזמטי, והתאפיין במשך הקריירה כאדם בעל אמונה דתית עמוקה, הגות יוצאת דופן וחשיבה מקורית וייחודית. שילוב זה של תכונותיו, העומד מאחורי זכייתו בשלוש אליפויות עולם בפרק זמן קצר יחסית של עשר שנים, ומותו בטרם עת, הפכו את סנה לאגדה בעולם המירוצים.
סנה נולד למשפחה עשירה, שהעניקה לו את החופש לפתח את כישוריו כנהג מירוץ. הוא עבר במהירות את השלבים ההכרחיים בסולם נהגי המירוץ המקצועיים - מירוצי קרטינג, פורמולה פורד ופורמולה 3000, בכולם זכה להערכה - עד שהתבסס בפורמולה 1.
כבר במירוצים הראשונים בפורמולה 1, בקבוצת לוטוס, הציג סנה יכולת מרשימה, והתחרה בהצלחה מול האריות הוותיקים. הוא התגלה במיטבו בתנאים תובעניים וקשים: מירוצי רחובות, מסלולים חדשים וגשם, הגורמים לנהגי מירוץ למידה מוגברת של זהירות ולאיטיות יחסית, לא השפיעו על הברזילאי, שסטה לעיתים רחוקות מהקו האידיאלי במסלולי רחובות צרים, תקף פניות על אספלט רטוב באותה מהירות בה תקף פניות בימי קיץ חמים, ולמד מסלולים חדשים מהר יותר מכל נהג אחר.
יש הטוענים, כי לשיאו הגיע סנה במסלול הרחובות של מונטה קרלו, המארחת את הגרנד פרי היוקרתי בסדרה. באחד ממירוצי מונטה קרלו, לאחר שקבע את זמן ההקפה המהיר ביותר לפני המירוץ, תוצאה שהעמידה אותו בעמדה הבכירה לזינוק, התברר כי הזמן, שקבע הנהג שהגיע לעמדת הזינוק השניה, ממקם את סנה בליגה אחרת לחלוטין. אגב, כשנשאל סנה כיצד קבע את השיא, ענה כי נחה עליו השראה אלוהית וכי אינו זוכר פרטים, מלבד העובדה שכמעט ולא התערב ברצונה של המכונית. לא יכולת טכנית או כשרון הביאו אותו להקפת השיא, אמר סנה, אלא כוח עליון.
בתחילת שנות התשעים, כחבר בקבוצת מקלארן, זכה סנה בשתי אליפויות גרנד פרי רצופות (90-91). נראה היה, כי למעט יריבו המושבע באותה תקופה (וחברו/יריבו לקבוצה), אלן פרוסט, לא עמדה מולו אופוזיציה ראויה לשמה. סנה קבע בקריירה הקצרה שלו שיאים, שחלקם הגדול עומד עד היום. הוא שני רק לפרוסט במספר הנקודות שצבר במהלך מירוצי הפורמולה 1 (614), זכה בשלוש אליפויות, ניצח ב-41 מירוצים, הגיע 65 פעמים לעמדה הבכירה לזינוק (כמעט פי שניים מפרוסט), ניצח חמש פעמים ברציפות (ו-6 פעמים בסך הכל) את המירוץ היוקרתי במונטה קרלו, הוביל יותר קילומטרים במהלך מירוץ מכל נהג אחר בהיסטוריה (13,706), וניצח 19 פעמים מבלי לשמוט את ההובלה ולו לשנייה.
התאונה ששינתה את פני עולם המירוצים אירעה ב-1 במאי 1994. בהקפה הראשונה לאחר הזינוק במירוץ סאן מרינו במסלול אימולה, כשהוא נוהג בוויליאמס המהירה ובעלת הסיכוי הגדול לנצח, המשיך סנה לנהוג ישר, במהירות של 300 קמ"ש בקירוב, למרות עקומה שמאלית מהירה. במהירות של 220 קמ"ש פגשה הוויליאמס, נהוגה בידי בכיר נהגי העולם באותה תקופה, את קיר הבטון לצד פניית הטמבורלו. סנה נהרג במקום.
החקירה העלתה, כי כשל טכני במכונית גרם לשבירת מוט היגוי דק מדי, דבר ששלל מסנה אפשרות היגוי כלשהי בכניסה לסיבוב. היו גם שהעלו תיאוריות קונספירציה.
עולם הספורט היה בהלם. נהגי מירוץ סרבו להאמין, מיליוני אוהדים ברחבי העולם ביכו את מותו של נהג המירוצים הפופולרי ביותר מעולם וברזיל, ארץ מולדתו, הכריזה על יום אבל רשמי.
השלכות התאונה על עולם המירוצים היו מיידיות ופרקטיות. נחקקו חוקי בטיחות חדשים, מסלולי מירוץ עברו התאמה למהירות גבוהה יותר, נהגים החלו להשמיע קולם אל מול רמת בטיחות שאינה מספקת, תוגברו הצוותים הרפואיים הנוכחים במירוצים ואף נעשו ניסיונות מספר להגביל את מהירות המכוניות, בד בבד עם העלאת רמת הבטיחות.