מכושפים

שאול אדר נסע למסיבת העיתונאים הנחשקת עם כוכבי 'הארי פוטר', בטירה חלומית מצפון ללונדון, נתקל בשחקנים מותשים מראיונות, וגילה שלכלב פלאפי יש רק ראש אחד

נדמה שמאז "עשרת הדיברות" לא היה סרט שעורר ציפייה כה רבה למימוש החזותי של הספר עליו הוא מתבסס. "הארי פוטר ואבן החכמים", הראשון בסדרת העיבודים הקולנועיים לספרי הארי פוטר (עד היום יצאו לאור ארבעה ספרים ומתוכננים עוד שלושה), עולה למסכים בבריטניה בסוף השבוע, ואצלנו בעוד שבועיים. הביטוי השחוק "פוטרמאניה" לא מתקרב לתיאור הטירוף שסוחף את הממלכה. יותר ממיליון כרטיסים נקנו מראש, לרוב על ידי חברות עבור עובדיהן והילדים. 100 אלף כרטיסים להקרנות מוקדמות נחטפו תוך ימים, והביקוש הגדול יצר שוק שחור תוסס. מכל מקום ניבטות כרזות הסרט ובכל סופרמרקט מוצב דוכן שמוקדש למוצרים נלווים לסרט: שרביטים, טרולים, מגבעות, מטאטאים, מה לא. מיליארד דולר, זהו הסכום שתעשיות פוטר אמורות להרוויח, והוצאות הפקת הסרט, שנאמדות ב-150 מיליון דולר, אמורות לכסות את עצמן הרבה לפני חג המולד, בעוד חודש וחצי.

 

נרות מרחפים באולם

 

לשכת התיירות הבריטית, שמציינת שנה מחרידה מבחינתה (מגפת הפה והטלפיים ואירועי ה-11 בספטמבר השאירו הרבה תיירים בבית), יצאה במסע לקידום חבילות טיולים בעקבות הסרט: גן החיות של לונדון, ספריית בודליין באוקספורד (שהפכה לספריית בית הספר לכישוף ולקוסמות הוגוורטס), טירת אלנוויק בצפון אנגליה (ששימשה לצילומי החוץ של הפנימייה, כולל משחק הקווידיץ' ושיעורי הטיסה על מטאטאים), קתדרלת גלוסטרשר (שבה צולמו סצינות האולמות הגדולים עם מאות הנרות המרחפים בחלל) והקתדרלה הגדולה בדורהאם (שהפכה גם היא לחלק מאקדמיית הקסמים). שלא לדבר על תחנת הרכבת הציורית בגותלנד שבצפון יורקשייר, שהתחפשה לתחנת הוגסמיד.

גם לונדון זכתה להיכנס לרשימה, בין היתר בזכות האתר האפור אך הסמלי מכולם. תחנת הרכבת קינגס קרוס במרכז העיר, שם התחיל הכל באמצע שנות ה-90, כשהסופרת ג'יי.קיי רולינג, אז אם חד הורית מובטלת, עלתה על רכבת לסקוטלנד ופיתחה את רעיון הספר במהלך הנסיעה. משם, מרציף תשע ושלושה רבעים, יצאה הרכבת הספרותית להוגוורטס. בעולם האמיתי צולמה הסצינה לפני כמה חודשים בקינגס קרוס, בין רציפים 4 ו-5 דווקא, תחת עיניה הבוחנות של רולינג.

סדרת ספרי הארי פוטר, שנחנכה ב-1997, יצאה לאור ב-200 מדינות, תורגמה ל-47 שפות, מאלבנית ועד טורקית, ומכרה יותר מ-100 מיליון עותקים. רולינג הפכה לאישה עשירה ובעלת כוח רב בתעשיית הבידור, להבדיל מהסופרת האלמונית ששמה נכתב על עטיפת הספר הראשון רק בראשי תיבות, מחשש שבנים יתרחקו מספר שכתבה אישה. עכשיו, אחרי ששינה את פני עולם המו"לות, נכון הארי פוטר להטיל כישוף גם על הקולנוע העולמי. עצם הרעיון שפוטר ייפול טרף בידי מפיקים הוליוודים עורר חשש כבד בקרב מעריציו. "הוצפתי בהצעות מאולפנים שונים", סיפרה רולינג בביוגרפיה שכתבה לאחרונה, "אבל סירבתי לכולם, כולל האחים וורנר. הם בכל זאת חזרו אלי. אני אוהבת קולנוע, אבל הדבר החשוב ביותר עבורי היה שהסרט יהיה נאמן לספר. ברור שיש דברים שלא יכולים לעבוד בסרט, אבל לא הייתי מוכנה לשינויים גדולים בעלילה. בשום אופן לא הייתי מוכנה שיובילו את הדמויות לכיוונים לא רצויים".

 

פרופסור דמבלדור נרדם

 

כוחות האופל אולי לא יכלו להביס את הארי, אבל מסע השיווק העולמי התיש את כל משתתפי הסרט. לאורך חמישה ימים רצופים הם העניקו מאות ראיונות לנציגי התקשורת העולמית בטירת נבוורת שמצפון ללונדון, וביום החמישי - שבו השתתפתי - קרסו ממש. במהלך מסיבת העיתונאים הניח השחקן ריצ'רד האריס (פרופסור דמבלדור) את ראשו על השולחן הארוך ועצם את עיניו. הילד רופרט גרינט, הוא רון וויזלי, הסתפק בתשובות של מילה אחת, ודניאל רדקליף, הארי פוטר בכבודו ובעצמו, חזר על כל התשובות שהעניק במשך השבוע. נדמה היה שאם הם רק יכלו הם היו עולים כולם על מטאטאי "נימבוס 2000" ושאר אביזרי הסרט שקישטו את הטירה - וחוזרים הביתה. רק רובי קולטריין, האגריד, הצליח לשעשע את הקהל במסיבת העיתונאים ובראיונות האישיים. אבל השחקנים לא היו הקורבנות היחידים. מחוץ לטירה טרחו כמה ינשופים מרהיבים לשלשל מעטפות לתיבות דואר, כמו בסרט, לטובת צוותי הצילום, וגם הכלב (בעל ראש אחד, לצערנו) מהסרט נאלץ לטייל בקור, לשמחת העיתונאים שהתעטפו בצעיפים בצבעי בית הספר.

את האחריות להפיכת התופעה הספרותית לסרט המדובר ביותר בשנים האחרונות קיבל על עצמו הבמאי כריס קולומבוס ("שכחו אותי בבית", "גברת דאוטפייר"), שהתמודד עם שורה של במאים נודעים וזכה בתפקיד אחרי שסטיבן ספילברג העדיף את פרויקט "אינטליגנציה מלאכותית" שלו. "הבת שלי, אלינור, קראה את הספר והכריחה אותי לקרוא אותו", סיפר קולומבוס במסיבת העיתונאים. "סיימתי אותו אחרי יום אחד ולא יכולתי להפסיק לחשוב איך להפוך אותו לסרט. אלינור היתה הברומטר שלי. היא אמרה לי על איזה סצינות אסור לוותר. דיברתי איתה ועם שני הילדים האחרים על התלבושות, איך נראה "נימבוס 2000" ואיך יזוז נורברט הדרקון ("הנורבגי הנקוּד"). אלינור היתה הראשונה להגיד לי אם משהו נראה כמו חיקוי רע. היה קשה לרצות אותה".

אלינור לא היתה הילדה היחידה שהתערבה בתהליך הליהוק. נכדתו של השחקן ריצ'רד האריס, שדחה בתחילה את ההצעה לגלם את תפקיד מנהל בית הספר, פרופסור דמבלדור, הודיעה לו בנחרצות שהיא תפסיק לדבר איתו אם לא ייקח עליו את התפקיד. מיד עם תחילת העבודה התקבלה ההחלטה: הסרט יצולם בבריטניה, ועם צוות שחקנים בריטי. הרעיונות להפוך את הארי וחבריו לתלמידים אמריקאים, להעתיק את הוגוורטס להוליווד או להפיק את הסרט באנימציה מלאה - נפלו כבמטה קסם. "נדהמתי מחלק מהרעיונות האלה", הודה קולומבוס. "זה ממש הכאיב לי. יש סיבה ברורה למה מיליוני ילדים ומבוגרים התאהבו בספרי הארי פוטר. להרוס את יסודות העולם שרולינג יצרה ולשנות את הדמויות - יביא לניכור מצד הצופים. לכן הסרט חייב היה להיות בריטי". הפשרה היחידה שעליה הסכימו כולם היתה לקרוא לגירסה שתוקרן בארה"ב "הארי פוטר ואבן המכשפים", במקום "אבן החכמים", מה שגרם לצילום כל סצינה שבה הוזכרה האבן פעמיים.

 

הבשורה התקבלה באמבטיה

 

מלבד קולטריין והאריס, מיטב השחקנים הבריטים מלוהקים בסרט, בהם מגי סמית (פרופסור מקגונגל), ג'ון קליז (רוח הרפאים החביבה ניק כמעט בלי ראש), אלן ריקמן (פרופסור סנייפ) וג'ון הארט (מוכר השרביטים בסימטת דיאגון). הארי פוטר עצמו נבחר מתוך 60 אלף ילדים שהציעו את עצמם לתפקיד הנכסף. "זה לא היה קל לגלות ילד שיגלם את כל התכונות של הארי", אומר היימן. "רצינו מישהו שיעביר תחושה של כאב, של ילד סקרן שראה הרבה בחייו הקצרים. הוא צריך לשכנע אותנו שהקסם אפשרי".

קולמבוס ערך מבחנים למאות פוטרים, וכבר מההתחלה רצה את הילד דניאל רדקליף, שהשתתף בסדרה "דייוויד קופרפילד". אלא שהוריו של רדקליף לא היו מעוניינים בכך, למגינת ליבו של הבמאי. וכמו באגדות, כמה חודשים מאוחר יותר נתקלו היימן וקולומבוס בהוריו של רדקליף בהצגת תיאטרון, והללו הסכימו שבנם יופיע בתפקיד שישנה את חייו. קלטת המבחן עברה את אישורה של רולינג, שהגיבה: אני מרגישה שמצאתי את בני האובד. רולינג, אגב, חולקת יחד עם דניאל והארי אותו יום הולדת - 31 ביולי.

רדקליף הצעיר סיפר במסיבת העיתונאים איך שמע על זכייתו בתפקיד: דיברתי עם אמא שלי באמבטיה, ואז הטלפון צילצל. אבא ענה ופתאום אמר: קיבלת את התפקיד! כל כך שמחתי, שהתחלתי לבכות. באותו לילה התעוררתי בשתיים לפנות בוקר, הערתי את הורי ושאלתי אותם אם זה באמת קרה או שהכל היה חלום.

ההקרנות הראשונות באנגליה זכו לתגובות נלהבות, ולהוציא את אשף מחזות הזמר, לורד אנדרו לויד וובר, שטען שהסרט נטול השראה ומשעמם, רוב הצופים - ילדים ומבוגרים - דווקא אהבו את העיבוד הקולנועי. "חלק מהסצינות הן בדיוק כמו שתיארתי אותן לעצמי", אמרו לא מעט מבוגרים וילדים שהגדירו את עצמם מכורים לספרי פוטר. ההסבר לכך טמון, מן הסתם, במעורבות העצומה של רולינג בפרטי הפרטים של ההפקה. "תשומת הלב שלה היתה יוצאת דופן", סיפר קולומבוס במסיבת העיתונאים. "אתה יכול לשאול אותה מה סוג הבד של החלוקים בבית הספר, מהם 12 השימושים לדם דרקונים או מה עבר על דמות מסוימת בילדותה - דברים שבכלל לא מופיעים בספרים - והיא תשלוף מהראש את המידע".

רולינג מילאה תפקיד חשוב גם במהלך העבודה עם השחקנים. "דיברנו במשך שעות על התפקיד ועל הארי פוטר ומשמעותו", מספר רובי קולטריין, לשעבר פיץ' מהסדרה "המפצח". "היא אמרה לי לחשוב על האגריד כעל אופנוען מכנופיית 'מלאכי הגיהנום', שברגע שהוא יורד מהאופנוע הוא מתחיל לדבר על ימי הגן שלו. זה היה מרתק. כמה פעמים יוצא לך ליהנות מיצירה ואז לדבר עליה עם היוצר? הייתי רוצה לפגוש ככה את שקספיר. רולינג מאוד עזרה לי להבין ולגבש את התפקיד".

 

המצנפת עושה פרצופים

 

התחושה הבולטת שעולה מצפייה בסרט היא שמדובר בעיבוד נאמן של הספר. בתחילה חשבו המפיקים על שילוב של כמה ספרים לסרט אחד, אבל הרעיון נדחה ובמקומו נבחרה הגישה השמרנית של היצמדות לספר. גישה זו חייבה הצגה ארוכה ואיטית יחסית של הדמויות ואתרי ההתרחשות, כמו גם מספר רב של דמויות. המחיר היה הופעות קצרצרות של כוכבים (ג'ון הארט בהופעה מבריקה), וגם ויתור פה ושם על פיתולי העלילה מהספר. שלושת הגיבורים הראשיים ממלאים את תפקידיהם בטבעיות, אם כי לדעת רבים דווקא רדקליף הוא הפחות מרשים לעומת גרינט הג'ינג'י בתפקיד רון ואמה ווטסון הכובשת בתפקיד הרמיוני גריינג'ר.

התרגום של קסמי הספר לאפקטים ויזואליים אכן מרשים מאוד. המחשב עבד בהפקה הזאת שעות נוספות, והוא יצר כמה פעלולים קולנועיים מהנים במיוחד. כך למשל סצינת מצפנת הפלאים שממיינת את תלמידי השנה הראשונה לבתים השונים. בסצינה זו המצנפת אכן מדברת מעל ראשם של התלמידים, והיא עושה את זה בהבעות פנים (כן כן) משכנעות. גם דמותו של פלאפי, הכלב האימתני בעל שלושת הראשים, ששומר על מסדרון הקומה השלישית הסודית, מבוצעת היטב. נורברט הדרקון נראה כמו שדרוג גנטי של מפלצות "פארק היורה", והסצינה הדרמטית ביותר, עם פרצופו הכפול של סנייפ (קלסתרו של הלורד וולדמורט משורטטת על פדחתו ממש), מעוררת בעתה של ממש (ילדים רכי נפש, שימו לב).

הכמות האדירה של אפקטים ממוחשבים מגיעה לשיאה בסצינת הקווידיץ' המפוארת, שמחייה מול עינינו את משחק הכדור המקורי שהגתה רולינג בספר. המשחק, שנערך על גבי מטאטאי כשפים בגובה עשרות מטרים באוויר, מזכיר שילוב של כדורגל, רוגבי ופוטבול, והוא אכן סוחף ודרמטי. פוטר וחבריו מעופפים שם במירוץ אחרי כדור הסניץ' התזזיתי, והקהל ביציעים מריע להם ממש כמו הילדים באולם הקולנוע. אלא שבניגוד לסרטים שבהם אין דבר מלבד טכניקה ופעלולים (לארה קרופט, אני מדבר אלייך), ב"הארי פוטר" הסיפור הוא העיקר והיכולות הטכניות נרתמות בתפקיד משני. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא בסצינת משחק השחמט הענק, במרתף הסודי בהוגוורטס, שבה נלחמים זה בזה כלי שחמט שקמים לתחייה. בידיים הלא נכונות המשחק היה הופך לתצוגה קרה של תוכנות מחשב, אבל בסרט הזה מדובר בסצינה המרשימה והמרגשת ביותר, לטעמי.

יש שאומרים שמפיקי הסרט עשו מעשה אמיץ כשיצרו סרט ילדים באורך של שעתיים וחצי. היימן: "הספר הרביעי, שמכיל יותר מ-700 עמודים, נמכר היטב בלי שום בעיות. אני חושב שמבוגרים לא מעריכים מספיק את המוכנות שלהם להשקיע בדברים שהם נהנים מהם. הראינו את הסרט לילדים והתגובה השכיחה ביותר היתה שהוא דווקא קצר מדי. אני חושב שהמבוגרים משליכים מהצורך שלהם באקשן כל 30 שניות ומאי יכולתם להתרכז - על ילדים שעדיין לא התקלקלו".

באנגליה נחגגת יציאת הסרט כאירוע לאומי. ביום שאחרי הפרמיירה הופיעו תמונותיהם של רולינג ורדקליף על עמודי השער של כל העיתונים, מהצהובונים ועד המכובדונים. קולטריין, אחרי חמישה ימים דחוסים במאות ראיונות עיתונאיים, היה עייף משאלות קשות על דמותו החינוכית. "אני לא דמות לחיקוי. מי שמחפש דמות כזאת - שילך להורים שלו. אני מסרב לוותר על זכותי להשתטות במועדוני לילה. הדבר האחרון שאני רוצה להיות הוא קדוש עבור מחנכים והימין הדתי. אני רק שחקן, והורה רק לילדים שלי".

 

- אין לך שום בעיה עם המסחור של הארי פוטר?

 

"בסופו של דבר אף אחד לא מכריח אף אחד לקנות שום דבר. זאת חברה קפיטליסטית וחופשית. אני חושב שהורים צריכים ללמוד להגיד 'לא' לילדים שלהם. היה לי ויכוח ארוך עם הבן שלי, שהתעקש שאקנה לו את הקורקינט הדבילי הזה. 85 פאונד בשביל חצי רולרסקייט עלוב ומסוכן. אמרתי לו: לא. מי הגאון ששיכנע אנשים שהחרא הזה הוא קול? או פוקימון. איזה זבל. מסחטת כסף. בניגוד להארי פוטר אין שם שום דבר שיגרום לך השראה, וזה גם מצויר רע. העצה שלי להורים: תגידו 'לא' לילדים. אני בטוח שהאחים וורנר לא יאהבו שאני קורא להם תאבי בצע, אבל לא נורא. כבר התחלנו לעבוד על הסרט השני".