הלחימה באפגניסטן לא הסתיימה. המצוד אחרי בן-לאדן ואנשיו רק מתחיל. מאבקים פנימיים בין שבטים, דתות, תפיסות עולם וארגונים מקומיים, ימשיכו לפורר ולהתיש את המדינה האומללה הזאת. אבל בכך לא הסתיימה המלחמה בטרור הבינלאומי. מרכז הכובד של המלחמה בו יעבור לאזור אחר, והאזור הצפוי ביותר הוא המזרח התיכון.
המזה"ת הוא אחד המקורות העיקריים של הטרור הבינלאומי, וישראל, שהיא מטרה מאוד מרכזית שלו, חייבת לעצב את מדיניותה ביחס למלחמה הקרבה, כדי לנצל את הסיכויים שבה ולהימנע מהסיכונים.
הנחות עבודה בסיסיות של האמריקנים יכללו:
1) עידוד כל מדינה להאבק נגד הטרור בשטחה
2) למנוע הקמת קואליציה ערבית נגד המאבק
3) להימנע משליחת כוחות צבא ללחימה בשטח.
לכן עלינו לצפות כי השלב הראשון יהיה פעילות מדינית אינטנסיבית לשכנוע מדינות האזור להילחם נגד מקורות הטרור. מאחר שלא כולן מוכנות לשתף פעולה, תיאלץ ארה"ב למקד את מאמציה. ייתכן שהיא תפעל בטור ולא במקביל, כדי למנוע תחושה של שותפות גורל בין המדינות הערביות. כלומר, האמריקנים "יטפלו" במדינה אחר מדינה.
לכאורה, היעד הראשון יהיה משטרו של סאדאם חוסיין בעירק, אויב משכבר הימים, שאיים על הסדר העולמי ומנסה לפתח תשתית גרעינית. אולם מעורבותו בטרור הבינלאומי אינה בולטת, וכושר העמידה שלו עלול להאריך את המאבק ולחזק את ביטחונן העצמי של מדינות אחרות. לכן עדיף מבחינת האמריקנים לנהל את המאבק מהחלש אל החזק.
מדינה חלשה מאוד, שמשמשת חממה לארגון טרור רב-עוצמה יחסית, היא לבנון. לארה"ב יש חשבון ארוך עם ארגוני טרור בלבנון שהרגו 240 נחתים בפיגוע תופת לאחר מלחמת לבנון. לבנון היא מדינת לווין של סוריה, ולכן ניקוי "אורוות הטרור" במדינה זו יהיה מסר לסוריה. הלחץ כבר מתחיל: החיזבאללה הוכרז ארגון טרור בדרגה ראשונה, ולבנון התבקשה לסגור חשבונות בנק שלו. השלב הבא יהיה לחץ דיפלומטי, מדיני וכלכלי, ואולי אף פעולה אווירית להדגמה, שייאלצו את לבנון להתחיל בפעולה מדורגת להצרת צעדי חיזבאללה, ואולי אף לעזיבת עיקר כוחו את לבנון. במקביל, תרתיע ארה"ב את סוריה מהתערבות בעימות עם לבנון.
סילוק החיזבאללה עשוי לפתור את הבעיה האקוטית של ישראל בגבול הצפון, אבל במקביל צפויה לנו סכנה משמעותית, כמו זו שצפויה אם תתקוף ארה"ב את עירק: החיזבאללה עשוי לתקוף את ישראל כדי לרכוש בני ברית, וכדי לגייס את תמיכת דעת הקהל במדינות ערב. אסור לנו לנקוט מדיניות תגובה קצרת-רואי, שעלולה לשרת את מטרות היריב. צריך לעצב מדיניות לטווח ארוך, בלי לשבת בחיבוק ידיים כפי שעשינו במלחמת המפרץ. כדאי לזכור שבאותה מלחמה איבדנו נתח מתדמית ההרתעה שלנו, ואסור לאבד נתח נוסף.
סוגיה נוספת היא המחיר שעלולה ארה"ב לדרוש מישראל, בצורת ויתורים לפלסטינים. גם כאן שומה עלינו ללכת לקראת ארה"ב רחוק ככל האפשר. עלינו להפגין פשרנות ונכונות להסדרים, ולוותר בנושאים שאינם חיוניים. צריך לצפות שהמאבק מול לבנון ותוקפנות חיזבאללה לא יימשכו זמן רב. לאחר מכן, כאשר תוסר הסכנה לאוכלוסייה בגבול הצפון, יגדל חופש הפעולה של ישראל, בעוד שעמדותיהן של סוריה ושל הפלסטינים יספגו מכה קשה.
אם כן, תכנון מדיניות ויוזמה מאופקת וגמישה לפני תחילת המערכה עשויים להשפיע על מהלכיה, ולאפשר לנו לצאת מהמאבק עם יתרונות מכריעים.