הטלוויזיה של השכן טובה יותר?

מהם הרגלי הצפייה של האוכלוסיה הערבית, למה הם מעדיפים צלחת פרטית, סקס ומיסטר בין?

גלגליה של תעשיית הטלוויזיה מונעים על ידי כוחם של הרגלי הצפייה. שאלה המפתח ששואל עצמו כל מנכ"ל ערוץ או מנהל תוכניות מוכרת וברורה: מה אוהבים אנשים לראות בטלוויזיה? מה שלא כך כך ברור היא התשובה, וכמו במקרים רבים מאוד - טיבה ותוכנה קשורים קשר הדוק לאדם אותו שואלים.

רוב נתוני הרייטינג, שמעידים על הרגלי הצפייה שלנו, מתייחסים לאחוזי הצפייה בקרב האוכלוסיה היהודית בישראל. אולם שאלה מעניינת לא פחות היא במה צופה האוכלוסיה הערבית - בין אם מדובר בערבים ישראלים או בערבים המתגוררים מעבר לקו הירוק. התשובות לשאלה הזו מעורפלות. בקרב רבים מבתי האב באוכלוסיה הערבית מותקנת צלחת לוויין שקולטת ערוצים זרים, שנתוני הצפייה בהם אינם מתפרסמים על ידי הוועדה למידרוג. בנוגע לערוצים 1 ו-2, שהרייטינג שלהם דווקא כן נגיש, התעוררו תהיות לגבי האמינות שיש לייחס לנתונים המתקבלים במערכת ה"פיפל מיטר". כמו כן קיימים הבדלים בין הערוצים המועדפים על תושבים של ערים ערביות ובין תושבים של ערים מעורבות, ובינם לבין נתוני התושבים הגרים מעבר לקו הירוק. לפיכך כל מסקנה לגבי אופי הצפייה בקרב אוכלוסיה זו, מן הראוי שתתקבל עם גרגר של מלח.

כללית אפשר לקבוע כי הערוצים הפופולריים ביותר בקרב בני המגזר הערבי הם ערוצי לוויין ערביים, בעיקר "אל ג'זירה" ו"אבו דאבי". כמו כן מסתמנת הצלחה מרשימה לערוצי פורנו הנקלטים באמצעות צלחות לוויין. ערוצים 1 ו-2 אינם מהערוצים המועדפים על האוכלוסיה הערבית, למרות שבערים מעורבות הם אהודים יותר מבמקומות אחרים. אצל מי שכבר צופה בערוץ 1 ו-2, קיימת העדפה ברורה לתוכניות ספורט ואקטואליה, וכן לתוכניות בעלות אופי אוניברסלי מובהק כגון "מיסטר בין". מסקנה ברורה אחת שניתן ללמוד מהנתונים היא ששידורי הטלוויזיה בערבית של ערוץ 1 אינם אהודים כלל.

 

ערוצי לווין ערביים וסקס

 

אחת מתוצאות אי-האמון בקרב האוכלוסיה הערבית למערכות הישראליות היא ריבוי צלחות לוויין פרטיות. על פי הערכות שונות, בין 70-80 אחוז מהמגזר הלא-יהודי צופה בשידורי לוויין ערבים באמצעות צלחת פרטית. ח'אלד סעד, עורך דסק החדשות בערבית ב-ynet: "אני נמצא בתל אביב 12 שנה וההורים שלי לא הבינו למה אני משלם כסף ל'תבל' כשאני יכול לשים צלחת ב-500 ש"ח. אבל בסוף שמעתי לעצת הורי ורכשתי צלחת פשוטה, שמאפשרת לי צפייה ב-25 ערוצים: אל ג'זירה, אבו דאבי, והערוצים הלבנונים LBC ו'פיוטור'. שני הערוצים האחרונים הם ערוצים מצויינים, ממש כמו ערוץ 2 בישראל".

 

- מדוע התקנת צלחת כשאת רוב הערוצים אפשר לראות גם ב-YES או בכבלים?

 

"הדוגמה הכי פשוטה היא מהתקופה האחרונה. אחרי השידורים בתחנה של אבו-דאבי היו דיבורים שהולכים להפסיק להעביר אותה בחברות הישראליות. למה לי להיות נתון לחסדי החברות הישראליות כשב-400-500 ש"ח, עלותה של צלחת לווין, אני יכול לקבל את הכל?"

לדברי מתקין צלחות לווין יהודי שעובד במגזר הערבי, ישנם ארבעה לוויינים, הזוכים לפופולריות רבה במגזר הערבי, שמספקים בין 400 ל-500 ערוצים שברובם הגדול נקלטים באופן חופשי מהאוויר. "בעבודה אני רואה אלו ערוצים נמצאים ב'פייבוריט' (רשימת הערוצים המועדפים - נ.ש) שלהם וכמעט תמיד תמצא שם את אותו הדבר: 'אל ג'זירה', 'אבו דאבי' ו'אל מנאר' (תחנת השידור של החיזבאללה - נ.ש) וערוצים מסוריה, מעיראק ומלבנון כמו NBN (השייך לאירגון אמאל - נ.ש) ו'פיוטור' (השייך לראש הממשלה, רפיק חרירי - נ.ש). בנוסף יש גם ערוצי ספורט ופורנו שקיימים בלוויין, שלמרות שהם מוצפנים, יש דרך לפרוץ אותם באמצעות שימוש בכרטיסים מיוחדים". בין המוצרים אותם מציע המתקין לקהל הצופים נמצאים גם אותם כרטיסים המשמשים לפריצת השידורים, "אבל זה בסדר מפני שאין זכויות על השידורים הללו בארץ".

דבריו של המתקין היהודי מקבלים חיזוק ממתקין נוסף, ג'מאל אל-עוודי, הפועל בקרב האוכלוסיה הערבית-ישראלית וגם מעבר לקו הירוק. לדבריו, "יש הצלחה גדולה לערוצי חדשות, לערוצי בידור ולערוצי שירים, במיוחד אצל הנשים והילדים". לגבי ערוצי הסקס, שני אנשי השטח תמימי דעים: "הסקס זה הכי מעניין. כולם דורשים את הערוצים האלה – יהודים, ערבים, זקנים וצעירים", אומר אל-עוואדי.

 

יש דמוקרטיה

 

חילוקי הדעות בין שני המתקינים ניכרים כשמועלה שמה של "אל מנאר", תחנת הטלוויזיה של החיזבאללה. בניגוד לעמיתו, טוען אל-עוודי ש"אל מנאר" אינו ערוץ פופולרי במיוחד. בדעה זו אוחז גם סאלם ג'ובראן, חבר מליאת רשות השידור: "אני לא חושב ש'אל מנאר' הוא כל כך פופולרי. אבל לא צריך אותו - 'אל ג'זירה' מביאה את כל הדעות אפילו כשהיא מדברת על הצבא הפלסטיני ועל צה"ל בגדה. הכתב נותן את הגרסה של אחד הארגונים ומיד מביאים, בצורה מדויקת, את גרסת דובר צה"ל. 'אל ג'זירה', לאדם חסכוני, שווה 6-7 תחנות ביחד. אין ידיעה מעניינת שלא מגיעה אליו".

לדברי ג'ובראן, הרגלי הצפייה של האוכלוסיה הערבית מבדילים בין הדור הצעיר לדור ההורים והמבוגרים. "יש כמה דברים ברורים מאוד. הדור הצעיר צופה יותר מהמבוגרים ומשתמש ביותר תחנות טלוויזיה מאשר ההורים. בשנה-שנתיים האחרונות הולך ומתפתח מהפך של ממש כי יש הרבה יותר תחנות לווין ערביות שמתחרות בינן לבין עצמן. היהודים מדברים על 'אל ג'זירה' אבל יש עוד הרבה תחנות טובות - יש טכנולוגיה מודרנית, יש מגוון דעות".

בתשובה לשאלה האם באמת קיים מגוון דעות בערוצים ערבים אומר ג'ובראן: "הרגישות לדמוקרטיה היום הרבה יותר גדולה ובהחלט יש יותר מגוון דעות. אפילו התחנה של סוריה פחות קשיחה ממה שהייתה לפני שנה. באחת התחנות הועבר בשידור חי ראיון בן שעתיים עם יו"ר ארגון זכויות האדם בסוריה שדיבר על מה שעוללו לו בבית הסוהר ועל טבח שהתרחש בבית סוהר אחר. בעבר מעולם לא הושמעה בטלוויזיה ביקורת על המדינה או על דעות ערביות אחרות. כלי התקשורת הופכים להיות כלי הביטוי הראשי נגד שחיתות ונגד פגיעה בזכויות האדם בעולם הערבי. הכי מתקדמות, אגב, הן התחנות מהמפרץ".

 

בעיית ערוץ 1

 

אזכור נושא הטלוויזיה בערבית המשודרת בערוץ 1 מצליח להוציא את ג'ובראן משלוותו. "רוב הערבים צופים יותר בשידורים הרגילים בערוץ 1 או בערוץ 2 מאשר בטלוויזיה הישראלית בערבית. לאוכלוסיה סוג א' נותנים שירות סוג א', לאוכלוסייה סוג ב' נותנים שירות סוג ב'. יש דרישה ליותר מגוון ולא ל'דעות מטעם'. אם כל המגישים והפרשנים יהודים אז זו טלוויזיה יהודית בשפה הערבית - וזוהי הטעות הפטאלית. נגמר העידן שאפשר היה להסתיר עובדות מציבור כלשהו – יהודי או ערבי. אני חושב שתשעים אחוז מהערבים שומעים כל היום רשת ב'. היא פתוחה, משדרת מהר מאוד, משדרת את כל הדעות. אני לא רוצה לשמוע איך הגננת הלאומית מנסה לחנך אותי, ללמד אותי. אני רוצה להיות אדם ריבון שמשתמש בשכל שלו".

לג'ובראן דעה נחרצת לגבי התוכניות להקמת ערוץ נפרד בשפה הערבית במסגרת רשות השידור. "ברשות היו הצהרות שערוץ כזה יהיה ערוץ ממלכתי ואובייקטיבי - ואולי נחמן שי הוא ישר ואומר אמת - אבל כל היוזמה לערוץ באה מפניה של אריאל שרון לרובי ריבלין להדוף את התעמולה הערבית. עצם השימוש במילה 'תעמולה' זה ביזוי לשכל הישר של הצופה. אני חושב שבהנהלת הרשות ובוועד המנהל לא יסכימו שהערוץ יהיה תעמולה במובן הזול והפופוליסטי - זה חבל, זה יהיה בזבוז כסף. התעמולה הכי טובה היא האמת. אם יעשו תכנית על מכון ויצמן, על הרפואה בישראל – אז האמת תחמיא לישראל. אסור לשקר כדי לייפות את המציאות. יש לשנות את המציאות כך שהחברה לא תתבייש בה".

 

הצופה מהעיר והצופה מהכפר

 

בדומה לאוכלוסיה היהודית, שנסיונות לכפות עליה מכנה משותף רחב נדונו כמעט תמיד לכישלון, גם באוכלוסיה הערבית קיימים הבדלים ניכרים בהרגלי הצפיה, הנגזרים מהבדלים גיאוגרפייים וסוציולוגיים. ח'אלד סעד: "קיימים הבדלים בין ערים מעורבות לבין ערים לא מעורבות למשל. בערים המעורבות יש צפייה רבה יותר בערוצים הישראליים ואחוזי החיבור ל-YES ולחברות הכבלים גבוה יותר. זה מסמל את מצב החברה הערבית כולה - מי שגר בערים מעורבות מחובר הרבה יותר לחברה הישראלית, להבדיל ממי שגר בצפון". לדברי סעד, הערוץ הנצפה ביותר בערים המעורבות הוא ערוץ 2.

ד"ר עלינא ברנשטיין, שהרצתה במסגרת כתיבת תכנית לימודי תקשורת בפני מורים במגזר הערבי, התרשמה שרבים מהם דווקא אינם צופים בערוצים הישראליים. "אני לא חושבת שזה עניין של החרמה, אלא מתוך מה שמוצא חן לעומת מה שלא מוצא חן. רוב האנשים שאני פוגשת בסך הכל רוצים לחיות בשקט ואינם עסוקים בפעילות פוליטית-אישית יומיומית. הם סיפרו לי שהם רואים MBC, ערוצים מסוריה, ממדינות ערביות נוספות ובערוצים הפאן-ערבים. אחת הבחורות, שהיתה אחראית על המורים, הסבירה לי שלסוריה יש ערוץ טלוויזיה שמיועד ל"שיווק חיצוני", כלומר ערוץ שבו התעמולה ממותנת כדי למשוך 'בעדינות' צופים מחוץ לסוריה. הם סיפרו לי שהם מאוד אוהבים לצפות בקומדיות ערביות שמשודרות בערוצי הלווין. גם את התכנים האמריקנים שהם מכירים, הם שואבים מאותם ערוצים. אם הם יודעים מי זאת 'אלי מקביל', זה לא בזכות ערוץ 2".

 

נתוני הפיפל-מיטר

 

בכדי לבחון את דפוסי הצפיה במגזר הערבי על פי נתוני הפיפל-מיטר, נבדקו 50 התכניות הקבועות (המשודרות לפחות ארבע פעמים) הנצפות ביותר בקרב פרטים (ארבעה ויותר) במגזר היהודי והנתונים המקבילים במגזר הלא יהודי (כפי שהוא מוגדר על ידי הוועדה למדרוג). הדוחות מתייחסים לתקופה שבין ינואר לנובמבר 2001.

"הראשון בבידור" היא התכנית הנצפית ביותר בקרב האוכלוסייה היהודית (10.2 אחוזי צפייה). לעומתה, במגזר הלא יהודי התוכנית הנצפית ביותר היא "שבע וחצי מורחב" (3.1 אחוזי צפייה). באופן כללי, בני המגזר הלא יהודי מעדיפים את האקטואליה המשודרת בערוץ 1 על פני זו המשודרת בערוץ 2 ("מבט" קודמת ל"חדשות ערוץ 2", "פוליטיקה" במקום "משעל חם" וכו'). בחינת תכניות הבידור מראה כי למגזר הלא יהודי יש העדפה לקומדיות, תכניות בידור ופנאי על פני דרמות. תכניות אירוח נוסח "רפי רשף" ו"יאיר לפיד" לא מככבות, בלשון המעטה, בטבלאות. לעומתן, "מיסטר בין" היא תכנית הבידור המובילה במגזר הערבי (מקום שלישי, 1.9 אחוזי צפייה), בחירה לא מפתיעה בהתחשב באוניברסליות שלה.

בדיקה נוספת שנערכה עוסקת בתכניות הבלתי קבועות (עד 4 שידורים), שם בולטת העדפתו של המגזר הלא יהודי למשחקי כדורגל, בארץ ובחו"ל. אירועי כדורגל מהווים 15 מבין 20 התכניות הבלתי קבועות המובילות (לעומת ארבע בלבד במגזר היהודי). למעשה, מירב התכניות הבלתי קבועות מורכבות מאירועי ספורט ומסרטים. יתר התכניות הינן שידורי בחירות מיוחדים, סרטים דוקומנטריים ("הזירה" למשל, על כיכר רבין) ו"מי גאון של אמא" (עם יהורם גאון). במגזר היהודי, לעומת זאת, מככבים ספיישלים מיוחדים ("מלכת היופי", "אירוויזיון", "המכבייה", "מסך הזהב", "אנשי השנה" ועוד), שנעדרים לחלוטין מרשימת התכניות הבלתי קבועות במגזר הערבי.