זכויות האדם בעברית

אז מה אם מהרפורמה האזרחית של ברק נודף ריח של בחירות? מה שחשוב זה התוצאה

משהו נורא מתרחש בישראל. בעוד כולנו עוסקים בקדחתנות בשאלות גורליות, כגון באיזה אי יווני או עיירה טוסקאנית לבלות את החגים, או מתאמנים לקראת ההאבסה הגדולה והמריבות המשפחתיות שמאפיינות את ראש השנה, הנה שוב מערים עלינו ראש הממשלה היצירתי ביותר שקם לנו ומבקש להפוך אותנו, שומו שמיים, לאזרחים בעלי זכויות אזרח בסיסיות.

עוד לא הספקנו להגיב וכבר בוטל משרד הדתות. גרוע מכך, בוועדת השרים אושרו שני חוקי יסוד חדשים, העוסקים בזכויות היסוד של האדם באשר הוא אדם: האחד מגדיר את זכויות האזרח מול המערכת המשפטית וקובע שכל אדם חף מפשע כל עוד לא הורשע בדין, והאחר טוען כי לכל אדם הזכות להחזיק בדעות ובחופש יצירה ! וכאילו כל זה לא מספיק, הולך ומתבטל לו בין אצבעותינו רישום הלאום בתעודת הזהות, ובקרוב עוד נגיע, רחמנא ליצלן, למדינה של אזרחים שווי זכויות, יהודים ולא-יהודים, והמדינה תקיים את חובתה הבסיסית - לאפשר תנועה ציבורית חופשית לכל אזרח, גם למי שאין לו מכונית או שסתם לא מתחשק לו לנהוג, במשך כל ימות השבוע.

אין מה לדבר, זוהי סידרה של אסונות אמיתיים שיסכלו את תהליך השלום... אבל לא אלמן ישראל, ומזל שיש עוד כמה אינטלקטואלים ספקנים. בכל פעם שמשהו טוב עומד להתרחש, הם חוברים דה פקטו לגורמים הפוליטיים השוללים את הפרדת הדת מהמדינה, משום שהמטרה שלהם הייתה והינה להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה ולהקדים חומייניזם להומניזם.

"הרפורמה האזרחית של אהוד ברק פוגעת בתהליך השלום", הם טוענים בלהט מצונן, "משום שהיא הופכת אותו למלחמה בדת". החברים האלה מבקשים שנפריד בין דתיים "חשוכים, אנטי-דמוקרטים ומחרחרי ריב", לבין דתיים "נאורים, דמוקרטים ורודפי שלום". האם מדובר בתמימות קדושה, או אולי בהיתממות ילדותית? כי שם ה"משחק" הוא הפרדת הדת מהמדינה ולא מיון המחנות והאישים הדתיים על פי אמות מידה פטרנליסטיות של מי שמבקשים לאחוז את המקל משני קצותיו.

הדת היא עניין לאנשים דתיים ולא למדינה. נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, אדם ירא-אלוהים על פי הגדרתו, אינו נוהג לעלות לרגל למטיפים אוונגליסטים. גם ז'אק שיראק וליונל ז'וספין לא מתייעצים עם מגידי העתידות ומחזירי האהבות הישנות האפריקנים בפריז, ואיש לא ראה את טוני בלייר מתבודד עם מכשפה סקוטית באזור האגמים. מדוע אם כן הקמת רפובליקה חוקתית בישראל היא מלחמה בדת? מדוע יש בכלל לדת מעמד פוליטי?

אם הדת תפסיק להתקיים כשיפרידו אותה מהמדינה, סימן שמלכתחילה לא היה לה קיום טבעי. אך מכיוון שאמונות דתיות הן חלק מהטבע האנושי, הדת תתקיים גם בלי המדינה, ובוודאי שהיא לא זקוקה לעזרתם של האנשים המגדירים עצמם כחילונים, אלא אם כן יש להם מחשבות אובדניות. ולאהוד ברק אין מחשבות כאלה.

ברק מנסה להניף שני דגלים: דגל השלום ודגל האזרחות, כדי לקיים, בפעם הראשונה הלכה למעשה, את הכתוב בתעודת הלידה של המדינה. אז מה אם יש כאן שיקולים פוליטיים וריח של בחירות? לאברהם לינקולן, שביטל את עבדות השחורים בארצות הברית במחיר של מלחמת אזרחים, לא היו שיקולים פוליטיים?

בקיץ 1789, כלומר לפני יותר ממאתיים שנה, כמה צרפתים חמומי מוח סירבו לאכול עוגות במקום לחם, ובמקום זה כתבו את "הצהרת זכויות האדם והאזרח". מותר לראש ממשלת ישראל לנסות ולתרגם את ההצהרה הזאת לעברית, ואולי אפילו מגיעה לו לחיצת-יד על כך.

 

ראובן מירן, סופר