האולימפיאדה של השירים

המצעדים השנתיים של רשת ג' ושל גלי צה"ל עומדים להלום בסוף השבוע. סקירה

המצעדים השנתיים של רשת ג' וגלי צה"ל עומדים להלום בסוף השבוע, בו חל גם ראש השנה. ברשת ג' זה יקרה בשבת, 3 בספטמבר, בשעה 12:00 בצהריים, ובגלי צה"ל השידור יתחיל ביום א' בשעה 12:00. את המצעד של רשת ג' עורך ומפיק כבר חמש שנים יוסי כהנא, והוא יוגש על יד טלי ארטמן. את המצעד בגלי צה"ל עורך יהודה ברוך שוחט ויגיש אותו אילן ברמן בעזרת שדרנים אורחים: רונית כפיר, לילך ברנע, אילנה ברקוביץ' וגיא פינס. המועמדים יתחרו בקטגוריות זמר וזמרת השנה, להקה או צמד השנה, תגלית השנה ושיר השנה. כמו כן יושמעו בכורות חדשות, והשמחה תהיה גדולה.

המצעד השנתי הוא בעצם אולימפיאדה של פופולריות, לאו דווקא של איכות (אם יש בכלל חיה כזאת). דירוג המועמדים נעשה על ידי קהל המאזינים דרך הטלמסר. כ-30 אלף מדרגים השתתפו השנה במצעדים של רשת ג' (בגלי צה"ל הרבה פחות), רובם המכריע הוא בנות, וגילם הממוצע 25. עורך המצעד אינו מעורב בדירוג, כך שלטעמו האישי אין השפעה. כמעט. השפעת העורכים היא השפעה מצטברת המתבטאת בבחירת ההשמעות לאורך השנה, אלא שגם היא נתונה בדרך כלל למגמת התחנה כולה וקשובה מאוד לדופק הקהל.

 

משקל הקאליברים

 

קהל המדרגים במצעד השנתי שונה מעט מקהל המדרגים הקבוע של המצעדים השבועיים, לכן גם אין הקבלה שלמה ובטוחה בין המצעדים, וייתכן, למשל, שהבחירות של המצעדים השבועיים ייעלמו לגמרי מהמצעד השנתי. במצעדים השבועיים של רשת ג' משתתפים כשלושת אלפים מדרגים קבועים ונאמנים, בגלי צה"ל הממוצע השבועי עומד על אלף איש, ואילו המדרגים השנתיים הם קהל פחות מעורב. כך עולה משקלם של הקאליברים הבלתי מעורערים כמו יהודית רביץ, שלמה ארצי ואריק אינשטיין דווקא במצעדים השנתיים. הערכות משנים קודמות מראות גם ששירים שיצאו קרוב למצעד מצליחים יותר משירים שיצאו בתחילת השנה, היות שיש להם די זמן כדי לצבור תאוצה ועדיין להישאר בתודעה. הקהל מעדיף את השירים שלו טריים, וגדולי המפסידים במצעדים השנתיים הם אלה שיצאו מוקדם מדי. לפי הערכות אלה, השירים הראשונים של "דיסקו מנאייק" של טיפקס, כמו גם "שמחות קטנות" של שטרית ובניון, יאבדו מהאימפקט שלהם במצעד בשל ה"וותק" שלהם ברדיו.

 

שאלת השרוף

 

בקטגוריית זמר השנה ישנה תחרות מגוונת. הרבה מהזכיינים הבלתי מעורערים של המצעדים השנתיים, כמו אייל גולן (שנבחר ברשת ג' כזמר השנה בשלוש השנים האחרונות ברציפות) או ריטה, לא הוציאו השנה אלבום חדש. הדבר פותח את הזירה להפתעות חדשות, ועושה את התחרות על לב הקהל להרבה יותר מרתקת. קשה לדעת אם דעת המצביעים תגרוף לכיוון השם הכי פופולרי, או השם שעשה את התנועה היותר חדה ומשמעותית בנוף המוזיקלי השנתי. קשה להתווכח עם הצלחתו הפנומנלית של שלמה ארצי באלבומו האחרון, שמכר כמאה ושישים אלף עותקים (ועוד לא אמר את המילה האחרונה), אך אלבומו הוא אלבום אוסף ורובו מלא גרסאות כיסוי לעצמו ואין בו חדש ממש. בין המועמדים המעניינים יותר: חמי רודנר, שיצא השנה בקריירת סולו עם "גאולה", אלבום אישי וחושפני, וה"שרוף" שהרעיש יותר מכל מועמד אחר את הזירה המוזיקלית על היבטיה הקשים. שלושה משיריו נכנסו למצעד השבועי ו"שקר החן, הבל היופי" התמיד שלושה שבועות בראשו. תוצאות המצעד השנתי יוכלו לענות במעט על שאלת השרוף, אם אכן הצליח לכבוש את לב הקהל, או היה אפיזודה חולפת שניערה לרגע את המערכת המנומנמת.

 

שיטפון הדואטים

 

הטרנד הבולט של המצעדים השנה הוא הדואטים. אם בשנה שעברה ובזו שלפניה ניכר במצעד שיטפון של גירסאות כיסוי לנכסי צאן ברזל (לא מעט בזכות "עבודה עברית"), הרי שזוהי שנתם של הדואטים הבלתי אפשריים והקסומים לעיתים. 22 דואטים הושמעו במשך השנה במצעד של רשת ג', ו-15 מהם הגיעו למצעד השנתי. יש משהו מסקרן בחיבורים החדשים, ויש גם כורח מסחרי שנובע מליקוייו של השוק הישראלי. החיבורים בין מזרח ומערב, בין צעיר למבוגר, בין איש לאישה, בין קול מסלסל לקול סדוק, הם חיבורים שבמכה אחת מכפילים את הקהל הפוטנציאלי, וגם מייצגים את כור ההיתוך הישראלי ההכרחי שאי אפשר לנוס מפניו. אנחנו שוק קטנטן, וחייבים לאחד כוחות. זו תופעה מוכרת בזירת ההופעות החיות, שאמנים מארחים אמנים אחרים כדי לקבץ קהלים ולמלא אולמות. הטרנד הזה העביר את עצמו גם לאולפן ההקלטות. כך אפשר למנות בין 15הדואטים המועמדים את "שמחות קטנות" של מיכה שטרית ועמיר בניון, "לכל אחד יש" של ליאור נרקיס ושלומי שבת, שהיו 5 שבועות בראש המצעד של רשת ג', "לא יודע מה עובר לך בראש" של שלמה ארצי ויעל דקלבאום, "ילדונת" של יואב יצחק ופבלו רוזנברג, "הכנר התורכי" של עמיר לב ואביתר בנאי, "עלש" של שלמה ארצי ושמעון בוסקילה, "שוב לא שקט" של רוקפור ואביב גפן, "שני עולמות יחד" של מיכל אמדורסקי ולידור יוספי, "תפילת האור" של חיה סמיר ואקי אבני, והרשימה, כאמור, עוד ארוכה.

 

כולם מעניינים, אבל…

 

בקטגוריית להקות או צמד השנה בולט מיעוט המועמדים. "גאיה", "טיפקס", טל גורדון ורונה קינן, "רוקפור" ו"שב"ק ס". אלבומיה של רוקפור לא משתתפים במצעד בגלל שאחד מהם באנגלית ("סופרמרקט"), והשני בהופעה חיה. מלבד "טיפקס", ניכר חסרונם המוחץ של להקות-על בסדר כובד של "משינה" או "החברים של נטשה". להקות רבות התפרקו בשנים האחרונות ("איפה הילד", ה"מכשפות", "היי פייב"), והמגמה העכשווית היא של פליטי להקות. חלק מהפליטים לא הרחיקו די מרחם להקת האם ונשמעים כמו אותה גברת רק בנפרד.

בקטגוריית זמרת השנה ניכרת עלייה במספר המועמדות, אם כי אין עלייה משמעותית מספיק מבחינת החומרים המופקים בה. ג'וזי כץ, דנה ברגר, יהודית רביץ, רונית שחר, רונה קינן, שרית חדד הן בין המועמדות. מתחיל להסתמן שינוי קל, אבל רק הבוחרים והזמן יעידו. בקטגוריית תגלית השנה מועמדים אורי בנאי, להקת "בייב", "הדג נחש", ה"חשמליות", "לולה", "פינג פונג", "שוטי הנבואה", שלומי שבן ותמר גלעדי. "כולם מעניינים, כל אחד בתחומו, אבל אף אחד מהם עוד לא הטביע חותם משמעותי", אומר כהנא מרשת ג'.

 

סמן הדופק

 

המצעד השנתי הרשמי של רשת ג' מתחרה כמובן עם המצעד השנתי הלאומי של גלי צה"ל. גוון טעמם של המאזינים למצעדים הוא שונה, אין בכך ספק, אבל לאור מצעדים קודמים ניכר כי ישנן בחירות שכל המדינה מסכימה עליהן. בשנה שעברה, נבחרו בין עשרת הגדולים של רשת ג': אייל גולן, שרית חדד טיפקס, זהבה בן, עדן וריטה, ובגלי צה"ל נבחרו ברי סחרוף, עברי לידר, אביב גפן, כנסיית השכל ושלמה ארצי. בתקשורת כינו את מצעד גלי צה"ל "מצעד שינקין", בניגוד ל"מצעד העם" של רשת ג'. בהתאם אפשר להעריך שפוליאנה פרנק, "בייב" ו"שוטי הנבואה" יבלטו יותר בגלי צה"ל מאשר ברשת ג'. למרות ההבדלים, "זה כל הקסם" של נמרוד לב ואורלי פרל כיכב בשנה שעברה בכל המצעדים. ההבדלים ניכרים יותר בדרוג הפנימי של עשרת הגדולים, מאשר בהכרעות המוחצות. בכל זאת זה עם אחד עם נואנסים מגוונים, אם כי משמעותיים.

אחת מזירות התחרות בין המצעדים היא השמעות הבכורה. בשנים האחרונות הציג המצעד השנתי הרשמי של רשת ג' להיטים כמו "מהרי נא" של אהוד בנאי, "כל הזמן שבעולם" של דודי לוי ובשנה שעברה הושמע שירו של אסף אמדורסקי, "חמש עשרה דקות". סופו של עניין, תחרות המצעדים היא תחרות בריאה וחיונית להיווצרות של במות יותר פלורליסטיות של השמעות. לפי הערכותיהם של יוסי כהנא מרשת ג' ויהודה ברוך שוחט מגלי צה"ל, חברות התקליטים בהחלט מייחסות חשיבות למצעדים השבועיים, שהם סמני הדופק של הקהל, והם מצליחים לשקף באמינות את הלך הרוחות המוזיקלי הרווח. חגית נוביק ממחלקת הפרומו בהד ארצי, מאשרת את עירונותם של אנשי חברת התקליטים למצעדים השנתיים, אבל מדגישה: "תמיד נשמח לגלות שיר או אמן משלנו זוכה באחת הקטגוריות. זה מעלה את המודעות לשיר, אבל הנבחרים הם מן הסתם אמנים שכבר עשו השנה את שלהם, כך שאין לזה משמעות גדולה לגבי חומר חדש שעומד לצאת בשנה החדשה. אבל אנחנו בהחלט קשובים למצעדים כי חשוב ומעניין לנו לדעת מה עם ישראל בוחר". בכל מקרה, המצעד השנתי הוא סוג של ריטואל תרבותי, סוג של ספורט, אם תרצו. אולימפיאדה. אתלטיקה מוזיקלית קלה.