סיפורים שלא נשלמו

לרגל חגיגת "שר הטבעות" יוצאת אסופת כתובים מאת טולקין שטרם פורסמו. למיטיבי-לכת

 

 

ביום חמישי הקרוב עולה העיבוד הקולנועי ל"שר הטבעות: חבורת הטבעת", יום אחד בלבד אחרי ארה"ב. לרגל החגיגה מוציאה השבוע הוצאת זמורה ביתן ספר חדש של טולקין בעברית. הספר הוא "סיפורים שלא נשלמו" והוא תורגם על ידי ד"ר עימנואל לוטם, המומחה לכתבי טולקין בארץ והמהדיר של "שר-הטבעות". כמו כן, בעשרים ואחת לחודש תערך הקרנה מיוחדת של הסרט לחברי האגודה הישראלית למד"ב ופנטסיה שתלווה בהרצאות על טולקין ויצירתו מפי ד"ר לוטם, רן בר זיק, איתמר פארן ועוד. פרטים נוספים על ההקרנה המיוחדת ניתן למצוא באתר (קישור מצד ימין). להלן קטע מתוך הספר, שכולל כתובים מעזבונו של טולקין שטרם פורסמו, למיטיבי לכת ולאחוזי דיבוק.

 

על גלדריאל וקלבורן

 

התמליל הנושא את הכותרת הזאת הוא מתווה קצר וחפוז, רחוק מאוד מליטוש. ואף על פי כן זהו המקור העלילתי היחיד כמעט למאורעות שהתרחשו במערב הארץ התיכונה עד למפלת סאורון ולגירושי מארידור בשנת 1701 לעידן השני. מעטים הם הכתובים מלבדו, זולת רשומות קצרות ולא תכופות ב"קורות השנים", ותיאור הרבה יותר כללי ובררני ב"על טבעות הכח והעידן השלישי" (הסילמריליון, עמ' 257 ואילך). ברי שהנוסח הנוכחי נכתב אחרי פרסום שר הטבעות. הן משום שיש בו התייחסות לספר, הן משום שגלדריאל נקראת בו בת פינרפין ואחות פינרוד (כי אלה הם שמותיהם המאוחרים של אותם נסיכים, שהופיעו לראשונה במהדורה המתוקנת; ראו הערה 20, עמ' 284-283). התמליל עבר תיקונים רבים, ולא תמיד אפשר להבדיל בין אלה מהם שנעשו בעת הכתיבה לבין אלה שהוכנסו במועד לא ידוע אחר כך.

זה דינן של אותן התייחסויות לאמרות העושות אותו בן גלדריאל וקלבורן; אבל כל אימת שהוכנסו אזכורים כאלה, אני חושב בוודאות כמעט גמורה שזהו רעיון חדש, שנהגה אחרי כתיבת שר הטבעות. אילו היה נחשב לבנם בעת כתיבת הספר, מן הסתם היתה העובדה הזאת נזכרת אי שם.

ראוי מאוד לציין שאין שום זכר בנוסח זה לחרם על שיבתה של גלדריאל למערב, אבל נראה גם, מתוך פסקה בסמוך להתחלת הכתובים, שרעיון מעין זה לא היה קיים בשום פנים ואילו בהמשך הדברים – מיוחסת הישארות גלדריאל בארץ התיכונה אחרי הבסת סאורון לתחושת חובתה שלא לעזוב אותה בטרם הודבר הוא אחד ולתמיד. זהו הבסיס העיקרי להשקפה שהובעה (בהיסוס רב) בעמוד 254 לעיל, דהיינו, שסיפור החרם נולד אחרי כתיבת שר הטבעות; ראו גם את האמור בעניין זה בסיפור האלסר בעמ' 277.

הדברים הבאים משוכתבים מתוך התמליל הזה.

גלדריאל היתה בת פינרפין ואחותו של פינרוד פלגונד. היא היתה אורחת רצויה בדוריאת, משום שאמה אארון בת אולוה היתה טלרין, אחיינית לתינגול, ומשום שבי עדת פינרפין לא נטלו חלק בטבח השארים באלקולונדה; והיא נעשתה ידידה למלין. מאהבתה את קלבורן, אשר מיאן לעזוב את הארץ התיכונה (ואולי גם מגאוותה שלה, כי היא היתה מן הלהוטים להרהיב עוז ולצאת אליה), לא שבה למערב עם מפלת מלקור, אלא חצתה את ארד לינדון עם קלבורן ובאה לארידור. כאשר נכנסו השניים לחבל הארץ הזה היו רבים מן הנולדור בין בני לווייתם, לצד עלפים אפורים ועלפים ירוקים; והם התגוררו בזמן מה בארץ שלחופי אגם ננויל (אגם הדמדומים שמצפון לפלך). קלבורן וגלדריאל נחשבו שר וגבירה לאלדר אשר בארידור, ובכלל זה החבורות המשוטטות של עלפים ממוצא גנדורין אשר לא חצו מעולם את ארד לינדון מערבה ובאו לאוסריאנד (ראו הסילמריליון, עמ' 89).

אבל במרוצת הימים נתנה גלדריאל את דעתה על כך שכמו בימים הקדומים של שבי מלקוד גם עתה נשאר סאורון מאחור. או מוטב לומר, הואיל ועדיין לא היה לסאורון שם יחיד, ואיש לא הבחין שכל מעלליו נבעו מרוח רעה אחת ויחידה, הראשונה במעלה מבין משרתי מלקור, כי גלדריאל חשה בקיומה של תכלית זדונית שליטה בעולם, ונראה לה כי מקורה מצוי הרחק במזרח, מעבר לארידור ולהרי האובך.

לכן יצאו קלבורן וגלדריאל מזרחה, בסביבות שנת 700 לעידן השני, והקימו את ממלכת ארגיון הנולדורית (בעיקרה, אך בפירוש לא במלואה). אפשר שגלדריאל בחרה בה משום שידעה על הימצאות גמדאים בקהזד-דום (מוריה). מאז ומתמיד היו אי-אלה גמדאים בצד המזרחי של ארד לינדון, במקום שנמצאו פעם המשכנות העתיקים מאוד נוגרוד ובלגוסט – לא הרחק מננויל: אבל הם העבירו את עיקר כוחם לקהזד-דום, קלבורן לא הגה חיבה לגמדאים מכל הגזעים (כאשר נוכח גימלי בלותלורין), ומעולם לא מחל להם על חלקם בחורבן דוריאת; אבל רק צבא נוגרוד נטל חלק בהתקפה ההיא, והוא הושמד בקרב סרן אתרד. גמדאי בלגוסט נמלאו מגינת נפש על האסון הזה וחששות מפני תוצאותיו, ומשום כך החישו את צאתם מזרחה לקהזר-דום. כיוון שכך היה אפשר לראות את גמדאי מוריה חפים מאשמה בחורבן דוריאת, ולהחזיקם כנטולי איבה לעלפים.

מכל מקום, גלדריאל הרחיקה ראות מקלבורן בדבר הזה; והיא חזתה מלכתחילה כי לא תנצל הארץ התיכונה מ"שריד הזדון" שהותיר מורגות מאחוריו, אלא אם כל יעשו יד אחת כל העממים המתנגדים לו, כדרכם וכמידתם. והיא גם בחנה את הגמדאים בעיני מצביא וראתה כי אין לוחמים טובים מהם כנגד האורקים. זאת ועוד, דלגריאל היתה נולדו, ומטבע כרייתה הגתה חיבה לרוחם ולאהבתם היוקדת את מלאכת היד, חיבה רבה מזו שנמצאה ברבים מן האלדר: הגמדאים היו "ילדי אולה", וגלדריאל, כשאר הנולדור, היתה חניכת אולה ויבנה בולינור.

היה במחיצת גלדריאל וקלבורן אומן נולדורין ושמו קלברימבור. קלברימבור ניחן ב"יצר כמעט 'גמדאי' למלאכת כפיים"; והוא נעשה עד מהרה ראש החרשים בארגיון, וקשר קשרים הדוקים עם גמדאי קהזר-דום. הטוב בידידיו שם היה נרבי. העלפים והגמדאים כאחד הפיקו תועלת רבה מן הרעות הזאת: בזכותה התחזקה ארגיון עוד יותר וקהזר-דום יפתה יותר מכפי שהיה כל אחד מן העממים יכול לחולל בכוחות עצמו.

בניית העיר הראשה של ארגיון, אוס-אין-אד'יל, החלה בסביבות שנת 750 לעידן השני. שמועת הדברים הללו הגיעה לאזני סאורון, והגבירה את החששות שעלו בו בגין ביאת הנומנורים ללינדון ולנמלים שמדרום לה, ובגין ידידותם עם גיל-גלד; והוא גם שמע אומרים כי אלדריון, בנו של טר-מנלודר מלך נומנור, נעשה עתה חרש ספינות גדול ואף הביא את אוניותיו לנמל הרחק דרומה בהרד.

לכן הניח סאורון לאידור לזמן מה, ובחר לו בארץ מורדור, כאשר נקראה לימים, כמבצרו כנגד סכנת הנומנורים הנוחתים בחופי הארץ התיכונה. כאשר חש עצמו בטוח במאחזו שלח שליחים לארידור, ובסופו של דבר, בסביבות שנת 1200 לעידן השני, בא שמה בעצמו לבוש בדמות הנאה ביותר שהשכיל ליצור.

אבל בינתיים גברה עוצמתם של גלדריאל וקלבורן, וגלדריאל, שנעזרה בעניין זה בידידותה עם גמדאי מוריה, יצרה קשר עם ממלכת הננדורין לוריננד אשר מן העבר האחר של הרי האובך. תושביה היו אותם עלפים אשר נטשו את המסע הגדול של האלדר מקויוינן והשתכנו ביערות שבעמק האנדוין; והיא השתרעה אל תוך היערות משני עבריו של הנהר הגדול, ובכללם האיזור שבו קמה אחר כך דול גולדור. לא היו נסיכים או שליטים לאותם עלפים, והם חיו חיי שאננים בעת שכל עוצמתו של מורגות היתה מרוכזת בצפון מערב הארץ התיכונה: אבל רבים מן הסינדר ומן הנולדור באו להתגורר ביניהם, והם החלו נעשים "סינדריים" בהשפעתה של תרבות בלריאנד". גלדריאל, שביקשה לסכל את מזימות סאורון, הצליחה לעשות כן בלוריננד: ואילו בלינדון מנע גיל-גלד את הכניסה בעד שליחי סאורון ואף בעד סאורון עצמו. אבל דרכו של סאורון צלחה יותר אצל הנולדור בארגיון, ובייחוד אצל קלברימבור, שהשתוקק בסתר לבו להתעלות על פאנור בתבונת כפיו ובתהילתו.