היד שמנענעת את העריסה

רדיו תל-אביב. 102FM. ראשון, 1:00-3:00. עורכת ומגישה: דורית גבירצמן

דורית גבירצמן, מנהלת ביום את מחלקת המוזיקה של רדיו תל-אביב, ובלילות ראשון משדרת, כבר יותר משנה, את "היד שמנענעת את העריסה" בה היא מגישה את המוזיקה שהיא אוהבת באמת. התוכנית משובצת בין 1:00 עד 3:00 בלילה, שעות מפרכות עבור אנשי עבודה, אבל יש סיבות לשיבוץ זה, כפי שהובהר בהקדמה.

היד שמנענעת את השעתיים האלה משרה אווירת לאונג' ואיזי ליסנינג סמיכה, חושנית ומעוררת, ומכניסה את המקשיבים לטריטוריות בהן נפגשים ג'אז, אלקטרוני, מקצבים לטיניים חמימים, טריפ הופ ועוד. לא תרצו לישון. לגבירצמן המגישה אין יומרות להציף את המאזין שלה בפרטים שיעידו על הבקיאות שלה. ההגשה שלה נונשלנטית אבל היא מדייקת בכמות ההערות השנונות שהיא מוצאת לנכון להחדיר. "אין ספק שזה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות ברדיו", מודה האישה שבאחריותה רשימת השידור הידועה של רדיו תל-אביב, שביום-יום משבצת את מל סי לצד אורי בשן. "אני מנסה לעשות תוכנית שהיא אני, מצב הרוח שלי, המקום שממנו אני באה, הדברים שאני אוהבת. בדרך כלל זה יוצא הרבה מוזיקה חדשה, כי אני סקרנית ושומעת המון חומרים וחשוב לי להביא דברים חדשים לקהל שלי. מצד שני אני יכולה לחטוף קריזה ולהביא ג'אז ישן ורוק ישן. הכל זה אמנות של עריכה, כל עוד שיר יתחבר לשיר, וקטע יזרום לקטע, זה עובד".

 

התוכנית שלך יותר איזי ליסנינג.

 

"כן, כי יש את 'ברד' (משודרת באותה תחנה באותן שעות בלילות רביעי, ר.כ). אני מאוד מודעת, ואני לא מנסה להיכנס לנישה של 'ברד'. אני מנסה ליצור אפיון אחר, מתוך מחשבת פרוגרמינג טהורה. וזה מה שמתאים לי בלילה. אולי נשיות ומוזיקה, מי יודע".

 

את באמת האישה היחידה בסקירה הזו.

 

"זה כבוד גדול להיות אישה לוחמנית בתחום הזה, לצד כל הגברים החזקים. מיכל ניב עשתה את התפקיד הזה שלושה חודשים והעבירה לי את השרביט. זה אומר ממש להתוות מדיניות מוזיקלית. אני מאזנת את מנהל התוכניות שזה גל נדיבי, ואני חושבת שברמה של ניהול, טוב שיש גבר ואישה שמאזנים אחד את השני".

 

בזמן האחרון התחזק הקשר עם המאזינים דרך האינטרנט.

 

"זה הכי כיף. שנים התביישתי. הייתי נבוכה כשהיו מתקשרים. בחודשים האחרונים התחלתי לתת את האימיילים שלי, וזה נורא כיף. אני יכולה לספר להם על מה שהם שמעו ולעניין אותם בחומרים מקבילים. יש תגובות ענייניות, על התוכנית, יש כאלה שמספרים לי על מה שהם מכירים, ויש כאלה שהמוזיקה מביאה אותם למקומות רגשיים מסויימים, ושהיו שמחים להיפגש איתי לקפה, שזה אחלה גם".

 

למה את לא מדברת יותר?

 

"אולי כי אני מדברת גם ביום. ביום אני מקשקשת בהנאה על מיטב להיטי הפופ, בדרך כלל אני מרגישה שאני מפריעה למוזיקה. אתם באתם לשמוע מוזיקה, בטח לא באתם לשמוע אותי. לפעמים זה גם מצבי רוח, לפעמים לא בא לי. לפעמים קשה לי לפתוח מיקרופון כי מה פתאום שאני אדבר על קטע של אלקטרוניקה. זה מפריע למה שאני עושה. אני מנסה לשלב משהו בתוך משהו, החיבורים יותר חשובים בעיני, המוזיקה יותר משמעותית בעיני. כל ההגיגים על המוזיקה, זה נורא מעניין, אבל אני לא מגזין".

 

ומה הלאה?

 

"אני יוצאת לחופש, חודש כמעט, ואני חושבת רק על החומרים שאביא".