ככה מתחילים תוכנית

הם מסעירים, הם מרגשים, הם מלודיים וקצרים. שירי פתיחה - לא מעריכים אותם מספיק

נהוג להמעיט מערכם של שירי הפתיחה. לא בכוונה, פשוט לא שמים לב. וזה מאד חבל, כי שיר פתיחה טוב, הוא יצירת מופת קטנה. "זהו מופע החבובות" - מכריז קרמיט, והמוסיקה מתחילה - "זה הזמן לנגן את המוסיקה, זה הזמן להדליק את האורות, זה הזמן לפגוש את החבובות במופע החבובות הלילה". המפלצות מתחילות לרקוד חבוקות בשלל צבעים במבנה ההוא שקטונתי מלהגדירו, יש דיאלוג משעשע של הזקנים (מהחבובות), קלוז אפ על נגן הסקסופון שדומה לירוסלב יעקובוביץ' וכמובן גונזו שתמיד תוקע בסוף. ככה מתחילים תוכנית.

 

לורה הקטנה רצה בשדה

 

עיבוד מושקע ולחן קצר וקליט הן מילות המפתח. גם התאמה לתמונה, ערכה לא יסולא בפז (אפשר גם בזהב). דוגמא טובה לכך היא התזמון המופלא של המנגינה הקצבית באי.אר. עם תנועת היד החדה של ד"ר בנטון (אריק לה-סאל). קצת טפשי לתאר מנגינות או להסביר איך זה עובד, אבל מי שיאזין לנעימת הפתיחה של "בית קטן בערבה", יתפלא נוכח המהירות בה מגיעות למוחו תמונות ריצתה של לורה הקטנה בשדה ההוא. כל ז'אנר טלוויזיוני פיתח לעצמו את החוקים שלו ודי פשוט להבדיל בין המנגינות המנופחות של "שושלת" ו"דאלאס" לבין המנגינות הקצביות של "זאב אוויר" או "מקגייוור". המנגינות האווירתיות, בהתאם לצורך, יכולות לרגש ("בלוז לכחולי המדים"), להזרים אדרנלין ("הוואי 5-0"), ליצור מתח ("מי רוצה להיות מליונר"), להשרות אווירה משפחתית נינוחה ("אלף") או לטפל בכל רגש אחר. מוסיקה, אתם יודעים.

 

11 פעם "ימים מאושרים"

 

לצלילי הפסנתר, זייפה אדית באנקר בצרחות "אז ידעת מי היית" וארצ'י השלים בנוסטלגיה "בנות היו בנות, גברים היו גברים". משפחת ג'פרסון שרה על התקדמותם בסולם החברתי ("סוף סוף קיבלנו חתיכה מהעוגה") ובשיר הנושא של "ימים מאושרים" הביטוי "ימים מאושרים" מוזכר עבור כל אחד מימות השבוע ובסך הכל 11 פעמים. אחרי ששמענו את המילים, אנחנו יודעים, בערך, מה מצפה לנו. לינדה קארטר היתה "אשת חיל" (Wonder Woman), ובשיר שיהפוך היום ללהיט מטורף אם מישהו יחדש אותו, אומר לה הזמר "כל תקוותינו תלויות בך", מפציר בה "לעצור את המלחמה בעזרת אהבה" ומבקש ממנה גם "לשנות את העולם". אין להתפלא שכל שירי הפתיחה האלה שודרו בשנות השבעים.

 

איומיה של המורה לריקוד

 

חלק גדול מלקוחותיהם של "צוות לעניין" שמעו בשיר הפתיחה ש"אם אתם בצרה ואף אחד אחר לא יכול לעזור, אם תמצאו אותם, אולי תוכלו לשכור את צוות לעניין". לפני ואחרי הקריינות יש יריות ומוסיקה שגורמת לך לרצות להיות חניבעל סמית' כאילו לא עברו 13 שנה. גם ב"באפי- ציידת הערפדים" יש קריינות הסבר, וב"האסיר" ("אני לא מספר, אני אדם חופשי") יש קטע מתוך הסדרה, נחשו איזה. ההסבר הזה שואב אותך פנימה, כל פעם מחדש.

פה ושם יש גם מסר חשוב. "אני הולך לחיות לנצח" הוא המוטיב המרכזי בשיר הנושא של "תהילה" למרות איומיה של לידיה, המורה לריקוד, שלתהילה יש מחיר. המסר המרכזי בסדרות המשפחה למיניהן ("קשרי משפחה", "צער גידול בנות") היא נופת צופים מתקתקה. כמה טוב שהגיעו "נשואים פלוס". הצהרת הכוונות של הסדרה הקומית ההיא הובהרה היטב כבר בשיר הפתיחה.

קשה לכתוב על שירי פתיחה בלי להזכיר את "סאות' פארק", שאת שיר הפתיחה שלהם מבצעת להקת "פרימוס". השמועה אומרת שקני, הילד שאיש איננו מבין מה הוא אומר מבעד למעיל, שר "I like girls with big fat titties, I like girls with big vaginas". דרך ארוכה מאז שאשת חיל נתבקשה לשנות את העולם.

 

אז מה, אבולוציה?

 

קצת קשה לומר. אבולוציה היא מונח מדעי והתפתחות של שירי הפתיחה היא נושא לדוקטורט. על פני השטח, בכל אופן, נראה שהמילים מתאימות לרוח תקופת התוכנית וכך גם הלחנים והעיבודים. תמיד יש חריגים אבל עובדה שבשנות ה- 90 החלו להשמע עיבודים אלקטרוניים, שירי פופ עדכניים ומעצבנים החלו לצוף ("משמר המפרץ", יש שיאמרו "אלי מקביל"). וברוח התקופה, גם המשוררים הרשו לעצמם להיות פחות פוליטיקלי קורקט.

התפתחות אחרת היא השימוש המניפולטיבי בשירים עצמם. בעבר, התוכנית התחילה אחרי השיר, אבל בשנות התשעים תוכניות רבות נתנו קדימון קצר מהתוכנית, יצרו מתח אצל הצופה ורק אחר כך התחיל השיר. היו גם כאלה שויתרו על שיר הפתיחה והסתפקו בכמה צלילים ("סיינפלד").

 

הנקודה הישראלית

 

הנטיה הטבעית היא ללכת לתוכניות הילדים, ששיריהן נטחנו עד דק בכל מופע סטנד-אפ אפשרי. חוץ מאלה, יש לנו את "מוצ"ש" ("יש – מוצ"ש"), נעימת הנושא של "קרובים קרובים" עם ה"פתוח" המפורסם או "כלבוטק". גם מנגינות הפתיחה מעשרות השעשועונים של דודו טופז בימי הערוץ הראשון יעלו חיוך נוסטלגי על שפתיים רבות, גם אם הן לא יידעו בדיוק מאיפה זה. כמו בסדרות מצליחות בעולם ("שנות הקסם", לדוגמא) גם אנחנו לקחנו להיטים קיימים והדבקנו לסדרות חדשות (שיר של להקת טיפקס ל"שמש", שיר של מוניקה סקס ל"פלורנטין") אבל, גם סדרות שלנו ייצרו להיטים. "חדווה ושלומיק" הוא הלהיט הגדול ביותר, כנראה, אבל אין לזלזל ב"עניין של זמן" שבמיוחד עבור גיבוריה הציע גידי גוב "קח לך לאט את הזמן, העולם עוד יחכה בחוץ".

 

המלצת הבית

 

מי שטרח לקרוא עד כאן הוא אדם מיוחד. מאוד אכפת לו ממנגינות ומשירי פתיחה. אין ספק שמישהו כזה ייכנס ללינקים ויהנה לשמוע בעצמו את כל השירים שעליהם קרא. זה כנראה יהיה הדבר המשמח ביותר שהוא יעשה השבוע. אין בעד מה.

 

איך הזמן רץ

 

פעם כששמענו אותן, הן בסך הכל סימנו שכדאי לסיים בזריזות את העניינים במטבח, בחדר או בשירותים. המשקיענים אולי זימזמו או מלמלו עם הטלוויזיה, אבל מי שיאזין לשירים הללו היום, יגלה שזה סיפור אחר לגמרי. קצת מפחיד איזו התרגשות מעוררים שלושת הצלילים הראשונים, אבל ההתרגשות אינה הבעיה. העניין המטריד באמת, היא אותה מחשבה חדה, מצמררת ובלתי נמנעת, על מספר השנים שעבר מהפעם האחרונה ששמענו את הצלילים הללו בטלוויזיה.