"אמנות זה סוג של מלחמה"

שפרה פרץ היא ההבטחה הגדולה של המוזיקה האתנית-ישראלית החדשה. רגע לפני צאת אלבום הבכורה שלה והמופע שלצידו היא מספרת ל- Ynet איך עושים את זה למרות הכל, בלי חברות תקליטים ובלי טובות. "החלטתי להיות מנצחת"

את "מיזאן", אלבום הבכורה של שפרה פרץ, חברות התקליטים בישראל לא רצו להפיק, למרות שחשבו שמדובר באלבום טוב ומהוקצע. אבל בישראל כמו בישראל, ההגדרות צריכות להיות ברורות: אלבום מזרחי חייב להיות "מזרחי", וכל השאר זה משהו אחר. כך קרה שכותבת, מלחינה ומבצעת כמו פרץ, שמערבבת בכשרון רב מוזיקה מרוקאית, אנדלוסית, ג'אז, רוק ומזרחית, בשפות עברית ומרוקנית, נפלה בין הכיסאות.

גם אחינועם ניני וריטה נגעו במוזיקה מבית אבא לצד מוזיקה עכשווית, אבל אצל פרץ יוצאים למסע מרתק בנבכי חייה דרך מסלול שירים מגוון ומרגש לעיתים תכופות. האלבום גם מתהדר ברשימת אורחים מכובדת: נגן העוד יאיר, גיטריסט הפלמנקו באלדי אולייר, הזמר המופלא שושן ואפילו די.ג'יי צ'ופי תרם רמיקס אלקטרוני לאחד השירים.

רגע לפני שהאלבום יוצא לשוק ולקראת מופע חדש שייקרא "שיעור במרוקאית", פרץ מספרת על הדרך הארוכה והמפותלת מעיר הולדתה, באר-שבע, ועד לכאן: "ההורים שלי נולדו במרוקו, אבי היה חזן ובבית שמע רוב הזמן מוזיקה אנדלוסית וערבית. כילדה לא אהבתי את זה וכשחברים היו באים לבקר, הייתי מבקשת להנמיך את המוזיקה. היעד שלי היה תמיד להקה צבאית - ואכן התקבלתי. כשהשתחררתי עבדתי במלצרות וחיפשתי את עצמי במוזיקה. התחלתי ללמוד ב'רימון' כי היה לי חשוב לא להתפתח מבחינה מוזיקלית. בשביל הפרנסה ליוויתי זמרים כמו עוזי פוקס, ירדנה ארזי, שימי תבורי ואתניקס. מאוחר יותר הקמתי הרכב רוק ושרנו בעיקר גירסאות כיסוי של טינה טרנר וויטני יוסטון. במוזיקה מזרחית לא נגעתי עד אז, גם לא שמעתי, היו לי בעיקר תקליטים של ג'ורג' בנסון, פט מתיני, הבי.ג'יז, הכל חוץ ממזרחית".

 

- למה בעצם?

 

"זה לא יצא מתוכי, אני חושבת שהתכחשתי לשורשים, רציתי לברוח מהדבר הזה שנדבק אלי. מעולם לא חשבתי שאהיה זמרת מזרחית, או שאשיר בערבית. יכול להיות שזה היה המרד שלי".

 

- מתי התחלת להתחבר לצליל המזרחי?

 

"ברימון. התחלתי לאלתר בסלסולים באחד השיעורים של שלמה בת-עין, שמלמד מוזיקה מזרחית. זה יצא ממני בלי שליטה וריגש אותי מאוד. במיוחד ריגשה המחשבה על הבית, שעזבתי בגיל מאוד צעיר. אחרי עשר שנים של עבודה קשה פתאום הרגשתי שחזרתי הביתה. זה צימרר אותי. לא הייתי מודעת לכך שברחתי מהשורשים שלי ואני שמחה על הדרך שעשיתי כי למדתי הרבה דברים חדשים שמביאים אותי למקום שבו המוזיקה שלי מאוד מעורבת".

 

- וזה אולי מה שהפחיד את חברות התקליטים?

 

"כן, הערבוב היה בעייתי בשבילן. תמיד קיבלתי מהן המון מחמאות, אבל מעולם לא הצלחתי להשיג חוזה. הן לא ידעו איך לקטלג אותי. אפילו 'מגדה', לייבל של האוזן השלישית שמתעסק במוזיקה אתנית, נבהלו. החומרים אמנם מצאו חן בעיניהם, אבל שבועיים לפני תחילת ההקלטות הם התחרטו. הבס והתופים מצד אחד והעוד והסיטאר מהצד השני לא נראו להם, 'זה לא מזרחי טהור', הם אמרו. שם החלטתי לא להיות קורבן של חברות תקליטים ולהיות מנצחת".

 

- כלומר?

 

"נמאס לי לחכות שהם יפיקו לי תקליט. לא רציתי להרים ידיים או להתפשר, והתחלתי לעבוד על האלבום לבד. אני מקווה שהניסיון שלי יראה ליוצרים אחרים שיש דרך אחרת לעשות תקליט על-אף ולמרות החברות הגדולות, ושייתן כוח להרבה מהם שמחכים לפעמים שנים בשביל לעשות את זה".

 

- המוזיקה שלך מורכבת ורחוקה מלהיות מסחרית. לא הרתיע אותך להוציא בתנאים הנוכחיים אלבום שהוא לא מיינסטרים?

 

"אין זמן מתאים להוציא אלבום. יש פיגועים, מלחמה וכלכלה גרועה, אבל צריך ללכת עם התחושות. המוזיקה הזו מרגשת אותי. היא מורכבת, זה נכון, אבל אני רוצה לרגש אנשים, לגרום להם להתגעגע ולחשוב. הקדשתי הרבה מחשבה לכל צליל ומילה, לא כתבתי את זה בשבילי, כתבתי בשביל אנשים".

 

- אחד השירים המרגשים באלבום הוא "יא בא", שיר במרוקנית שנשמע כמו תחינה. על מה הוא מדבר?

 

"על הסיפור של אבא שלי. על הניתוק בינינו שנמשך עשר שנים בעקבות המוזיקה. הוא לא רצה שאני אשיר וניסיתי להביע את הכאב הזה דרך השיר. זה סוג של מלחמה, האמנות, ובמשך שנים של השקעה בלי תוצאות ניסיתי לומר להורים, חכו, זה עוד מעט מגיע. המילים של השיר הן: 'אני ואתה בשר ודם, הקיר שבינינו מפריד, אתה זר, אב יקר, ויש לי הרבה מה לומר לך, ידעתי שזה לא מה שרצית, מעולם לא הבנתי שהדרך שלי היא הדרך שלך'. הדרך שלו כחזן היתה המוזיקה, וזו גם הדרך שלי".

 

- מה כולל המופע שלך?

 

"במופע משולבים קטעי הנחיה ומעברים. אני מסבירה בו על ג'אז, מוזיקה אנדלוסית ופיוט. זו תכנית אישית על הדרך שעשיתי והתחנות בהן עברתי. המסר שלי הוא שאסור להתכחש לשורשים".

 

המופע "שיעור במרוקאית" של שפרה פרץ יתקיים ב-1 בינואר בשעה 19:30 בתיאטרון מחול ענבל, סוזן דלל, תל-אביב.