רק לא אנטי-קליימקס

לא מעט דברים צריכים להתרחש כדי שגמר ה-אנ.בי איי יצליח להאפיל על גמר המערב המדהים שהקדים אותו

ב-1981 עלו הסלטיקס לגמר האנ.בי.איי לאחר סדרת גמר שלא תיאמן במזרח, בה גברו 4:3 על פילדלפיה של דוקטור ג`יי, אנדרו טוני ודאריל דאוקינס (וגם דאג קולינס, היום פרשן אנ.בי.סי). הסיקסרס כבר הובילו 3:1, והפסידו את שלושת המשחקים האחרונים בהפרש כולל של 5 נקודות. הגמר נגד יוסטון היה כמעט אנטי-קליימקס: אחרי הקרבות הגדולים בגארדן ובספקטרום, מה כבר יכלו מוזס מאלון וקלווין מרפי לתת מול בירד, מקהייל ופאריש בתחילת התקופה הגדולה שלהם? זה אמנם לקח שישה משחקים, אבל לא הזכיר את האש של הסיבוב הקודם.

מה יכולה סדרת הגמר 2000 לתת אחרי הסאגה של הלייקרס מול פורטלנד? המשחק השביעי בסטייפלס סנטר היה עשוי מן החומר ממנו קורצו המשחקים הגדולים ביותר של הליגה. היו בו סיפורים וסיפורי משנה: הקרב בין ג`קסון לפיפן ובין דאנליווי לשאקיל, הגבורה הבלתי נכנעת של ראשיד וואלאס ויכולת ההתעלות של בריאן שאו, שמקצה הספסל סחף את הלייקרס לקאמ-בק הגדול. היה בו טקס ההמלכה האמיתי של קובי בראיינט, האיש שדיוויד סטרן ניסה להפוך בכוח למייקל ג`ורדן החדש, ובפלייאוף הזה מוכיח שהוא אכן מוכן להתמודד על הירושה, הפעם במקום האמיתי ולא במערכה של יחסי ציבור.

היתה בו מחיקת הפיגור הגדול ביותר אי פעם במעמד שכזה -15 נקודות שנעלמו פתאום בסדרה הגנתית מדהימה של הלייקרס, ואחר כך שלוש התקפות רצופות שבהן העמיס קובי את המשחק על כתפיו, וסיים אותן במסירה לדאנק מרעיש היסודות של שאקיל. היתה בו החותמת הסופית של פיפן, שכנראה כבר לעולם יהיה רול פלייר ולא מישהו שמסוגל לקחת קבוצה ולהוביל אותה (3 נקודות בשלושה הרבעים האחרונים, וסירוב כמעט מוחלט לזרוק לסל ברבע האחרון), וסיום המלחמה הפסיכולוגית הקטלנית שניהל פיל ג`קסון מולו לאורך כל הסדרה. והיה מייק דאנליווי, שהוכיח שהוא מאמן גדול על המגרש ומחוצה לו, והיתה בו אצילות מספקת להתראיין כמו גדול כשליבו שבור מבפנים.

ומה נעשה בתור הדרן? אולי עוד פעם. הפייסרס הם לא יוסטון 81, הלייקרס הם לא הסלטיקס של אז. הפלייאוף הוכיח שלקבוצה של ג`קסון יש חורים לא מעטים - עובדה שכולם ידעו אותה לפני העונה - אבל איכשהו 67 נצחונות השכיחו אותה מאיתנו. לאינדיאנה אין סבוניס, שיוכל לדחוף את שאק רחוק מהסל, אבל יש לה יחידה מאורגנת ויציבה, שלא מאבדת את הראש ולא תיתן ליריב משחקים במתנה.

לארי בירד שואל את עצמו ודאי את שאלת השאק, ומשיב עליה כמו כל מי שאין לו כלים: ששאקיל יקלע את שלו. הוא צריך לדאוג להוריד את השחקנים האחרים. מדובר בראש וראשונה בבראיינט. רג`י מילר נתן הגנה מזהירה על אלן יוסטון במשחק השישי בגארדן, אבל קובי מגוון יותר וקשוח הרבה יותר. יכול להיות שדווקא ג`יילן רוז יקבל אותו, כשמילר מופקד על רייס, ולפרקים אפילו נראה את ג`קסון או בסט: בסך הכל, סטודמאייר עשה עבודה לא רעה על קובי.

בהגנה של הלייקרס מישהו יצטרך לרוץ אחרי רג`י סביב כל החסימות האלה, וזה לא יהיה פשוט. הארפר יופקד ודאי על ג`קסון, גארד גבוה וחזק נגד גארד גבוה וחזק, וקובי ורייס יחלקו ביניהם את העבודה על רג`י ורוז. שני דברים יכולים לעבוד לפייסרס: קליעות טובות של סמיתס מבחוץ, שימשכו את שאקיל ויפנו את האיזור שמתחת לסל, והתעלות של רוז לאורך 48 דקות ולא רק רבע אחד. אם זה יקרה, אולי עוד נראה סדרת גמר שלא תהיה אנטי-קליימקס לשתי הסדרות הגדולות שקדמו לה.