קוקטייל פארטי

דצמבר הולך ואוזל והחלפת הספרות במד-שנה הכללי הוא סיבה אצל רבים להתרוממות רוח מאורגנת, מה שאומר גם גיוס כללי של כמה בקבוקי אלכוהול. המלצות מקפיצות

מסיבות סוף השנה מזמינות גם השתכרות כמעט עד-דלא-ידע. היבואנים בתחום האלכוהול דואגים אמנם לגוון את העומס על המדפים במשך כל השנה, אבל אל שניים מהמותגים כדאי להפנות אצבע מורה דווקא עכשיו, הם מיוחדים ומעניינים:

חדש יחסית בארץ הוא השרטרז (CHARTREUSE), ליקר מפורסם בעל היסטוריה ארוכה ומפותלת. הנוסחה לרקיחתו ניתנה בשנת 1605 על ידי הכומר ז'רום מובק, לנזירי מסדר השרטרז בספרד ובצרפת. ייצורו, בדרך כלל תחת תירוץ של "שיקוי רפואי", נותר פנימי במנזרים ולא יצא לשוק עד שנת 1848. המסורת טוענת כי היה זה רק לאחר שהגיעו למנזר כמה קציני חיל הפרשים הצרפתי, טעמו להקהל הרחב. אולם, בעקבות הפרדת הדת מן הכנסיה והלאמת רוב רכושה, איבד המסדר את הזכות לשמו של המותג. מאבק משפטי ארוך הסתיים בשנת 1932 – ומאז השרטרז המקורי מיוצר שוב במנזר בווארון, באזור האלפים ליד גרנובל.

את הליקר מכינים מאלכוהול הבא מזיקוק יין ותמציות של יותר ממאה צמחים ועשבים – שסוגם וכמותם הם הנוסחה הסודית הנשמרת אצל הנזירים. יש לו שתי גירסאות: ירוקה ועשירה יותר באלכוהול (55%) שמחירה 260 שקלים, וצהובה, מתוקה יותר וחזקה פחות (40%) שמחירה 250 שקלים. שתיהן נפלאות, ניחוחיות, עשירות ועשויות רבדים-רבדים של טעמים וגוונים, ומעל לכל ממלאות את החיך בקסם מיסתורי שאין לו הסבר. מסע אל גביע שרטרז הוא כמו כניסה לתוך מעבדה ארומטית של אלכימאי ימי ביניימי. מומלץ לשתותו מקורר וזהו. אפשר להשתמש בו כבסיס לקוקטילים רבים, כאשר אחד היעילים שבהם הוא ה"שאנז אליזה" (שרטרז צהוב וקוניאק בחלקים שווים, בתוספת מיץ מחצי לימון).

 

מהמזקקה הבריטית העתיקה למסיבות בישראל

 

הבריטים וההולנדים מנהלים ויכוח היסטורי עתיק יומין לגבי זכות ההמצאה של הג'ין – אלכוהול פופולארי הנעשה מזיקוק דגנים (או תירס), בתוספת תבלין הערער ותמציות צמחים נוספות. בכל אופן, ידוע כי בשנת 1732 צו מלכותי בריטי ראה בג'ין סכנה לשלום הציבור, ונאסר לייצרו או לשתותו. כמו הרבה צווים כאלה גם זה בוטל, ב- 1742, ומאז פרח ושוכלל ייצורו ברחבי הממלכה באופנים רבים, והוא מצוי יבש, או ממותק, או מתובל באופן מגוון.

כעת אפשר להנות בארץ מבקבוקי פלימות' ג'ין (PLYMOUTH GIN) שמעבר לאיכויותיו ולפירסומו יש לו את הזכות להיות מיוצר במיזקקה הבריטית העתיקה ביותר הפועלת והיצרנית עדיין – מאז 1793, במבנה שהיה מנזר דומיניקני במאה ה- 15, ואחר כך אכסניה שם התגוררו היוצאים להתנחלויות בעולם החדש, באמריקה, ובהם גם נוסעי ה"מייפלאוור", האבות המייסדים של ארה"ב. הארומות שלו, הנגיעה הקטיפתית והשילוב ההרמוני של הטעמים, עשו אותו הג'ין המיתולוגי המועדף על שני בריטים שמנמנים וחובבי החיים הטובים, צ'רצ'יל והיצ'קוק. הם, כמו אחרים, השתמשו בו להכנת "מרטיני יבש", אחד הקוקטילים הנפוצים ביותר (חצי וחצי עם ורמוט יבש, קורטוב ביטר-אורנג' וזית מתאים) הגירסה שהגיעה לארץ היא בחוזק של מעט יותר מ- 41% אלכוהול, ומחיר הבקבוק 149 שקלים.

סעו בזהירות.