טויוטה קאמרי - לו הייתי לקסוס

האם מכונית שתוכננה להיות עממית ונפוצה במקום אחד יכולה להפוך באחר ליוקרתית ואקסלוסיבית?

מבחינת טויוטה, ספינת דגל היא עניין של גיאוגרפיה. הקאמרי החדשה מתייצבת כאן ובאירופה ככזו, אבל לא ביפן שם יש לטויוטה מכוניות גדולות יותר - בהן כאלה הנמכרות במערב תחת שם המותג לקסוס. אפילו בארצות הברית יש נושאת דגל אחרת, העונה לשם אבאלון.

בכל זאת, הקאמרי שתוכננה כאמריקנית למען האמריקנים, היא ממכוניות הנוסעים הנמכרות ביותר בארצות-הברית ומתמודדת על התואר מול הונדה אקורד. כדי להכניס דברים לפרופורציה, כדאי לדעת כי מדובר בסדר גודל של כחצי מליון מכוניות לשנה. בכל אירופה עומד מספר היחידות הנמכר על פחות ממאית.

לא פלא, כי בארצות הברית מדובר במכונית עממית למדי, מעין מקבילה לטויוטה אוונסיס או מאזדה 626 המקומיות. אך אצלנו, עם תג-מחיר של 170,000 או 190,000 שקלים (לאחר הנחה של 10,000 שקלים), מוצבת הקאמרי הרחק מעל משפחתיות גדולות מאירופה ועמוק בתחום היוקרה הגרמנית.

 

כמו באמריקה

 

כידוע, גם מידות מרכב הן שאלה של גיאוגרפיה. כך שבינוני אמריקני (ואנחנו נדיבים כאן), הוא גדול עבורנו (ואנחנו ממעיטים כאן). והקאמרי, עם 480 ס"מ מפגוש לפגוש, נראית גדולה בכל מקרה, גם ליד מכוניות שתוכננו במיוחד עבור השוק של הדוד סם.

בחרטום בולטות יחידות תאורה מלוכסנות, רמז לבנות הדודה מלקסוס, בדיוק כמו הפרופיל הכבד. ולכן זה מיד מסביר את הדמיון למרצדס, בעיקר ה-S היוצאת. במבט מלפנים היא נראית צרה והסיבה לכך אינה ממד רוחב צנוע במיוחד (הוא לא, עם 180 ס"מ) אלא דווקא ממד הגובה (150 ס"מ) שתורם למראה המגודל.

המוצא האמריקני בולט גם כשמתרווחים בתא הנוסעים. הקאמרי מצוידת היטב, מציעה מושבים נעימים (גם אם רכים מדי וחסרי תמיכה צדית), תנוחת נהיגה סבירה ורשימת אבזור לא קצרה – כולל בקרת אקלים עם פיצול לאחור, מערכת שמע עם רדיו-טייפ-דיסק, קיפול מראות חשמלי, בקרת שיוט ותאורה עם אפשרות עמעום אפילו למראות האיפור. וכראוי, יש גם שפע שקעי כוח אותם הפסקנו לספור אחרי השלישי. מה הם עושים אתם? נגיד מגלה רדאר, נניח מקרר קטן, אפילו מתקן חימום.

לסביבת הנהג מראה נאה ומקורי והנדסת אנוש כמעט ללא דופי, למעט מחסור בתאורה לחלק מהמתגים ומיקום נפרד של מתגי תאורת הערפל. ומה שחסר אינו קשור לתוכן דווקא, אלא יותר לדרך הצגה חסרת-סגנון וליטוש או יוקרה. הפלסטיק אינו מושך במיוחד, לא בגוון, בתחושה או במראה, בדיוק כמו שפע דמויי העץ. מנופי איתות-מגבים פשוטים, או מערכת השמע בעלת העיצוב הגס וללא תפעול מההגה.

דוגמה נוספת לחוסר העידון אפשר למצוא גם בתאורת פנים עם גוון ירקרק לבקרת אקלים ומערכת השמע, וסגלגלה ללוח המחוונים. למה? ככה. זו גם אולי הסיבה להפרדת נורות האזהרה על אי חגירת רצועות בטיחות. זו של הנהג מופיעה בין המחוונים, זו של הנוסע בצג המחשב. טויוטה יכולה הייתה ללמוד קצת מפולקסווגן ופיז'ו, שלא לדבר על ב.מ.וו ואודי.

למרות שפע הציוד ותג המחיר, רמת האבזור אינה גבוהה מזו הנהוגה היום במכוניות ה-2.0 ליטר האירופאיות. כך חסרים לנו אפשרות תפעול ידני לתיבה, תפעול מערכת שמע מההגה, בקרת יציבות או אחיזה, בקרת אקלים מפוצלת ימין-שמאל ואולי גם וילונות בטיחותיים. אבל הם אינם.

בעצם, לנקודות זכות בולטות זוכה הקאמרי בעיקר בסעיף הגודל. למרות שבסיס הגלגלים אינו ארוך במיוחד - 272 ס"מ, קצר אפילו מהמונדיאו או ה-C5 - הרי שתודות לממד הגובה, מרחב הפנים מצוין. זאת במיוחד אם מתעלמים מהאופציה גוזלת המקום של הגג הנפתח. אותם דברים אפשר לומר על סביבת הנהג המרווחת מאד, ותא המטען הענק עם נפח של 587 ליטר.

 

כוח אחר

 

לחיצה ראשונית על המצערת מראה שבטויוטה יודעים כיצד לסגל לארבעה צילינדרים יפניים אופי אמריקני. בניגוד לטרטרני 16 השסתומים מארץ השמש העולה, יחידת כוח זו אינה חובבת סל"ד ומנתק ההצתה נכנס לפעולה רק מעט אחרי שהמחט מראה 6000 סל"ד. תחום המחייה האמיתי נמצא בסל"ד בינוני, שם המנוע שקט למדי ומייצר מומנט מכובד.

חשוב גם לציין כי מנוע ה-2.4 ליטר החדש נעים, וחזק בהרבה מיחידת ה-2.2 ליטר היוצאת. כדי להבין זאת אפשר אמנם להביט בדף הנתונים, אך ניתן גם פשוט ללחוץ על המצערת. הפעולה חלקה כמשי ובזכות תזמון שסתומי יניקה משתנה, זמינות הכוח טובה ואינה קורבן של יחסי העברה ארוכים מדי.

אבל, עם משקל של טון וחצי, קשה לצפות מ-156 סוסים לדהרה ספורטיבית. גם כך נתונים של 10.5 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 200 קמ"ש נראים מפתיעים לטובה, למרות שנראה כי טויוטה לא הפריזו כאן. בכל זאת, תנו לה 150 קמ"ש על השעון ו-3,000 סל"ד, והמכונית הזו תרגיש ממש כמו ב… אמריקה.

מה שאינו אמריקני דווקא הוא אופי תיבת ההילוכים הנעימה, שאינה משתדלת לשכנע יותר מדי, אלא מתמקדת בהחלפות חלקות ותגובות נכונות. צריכת הדלק טובה יחסית למשקל והגודל ונעה בין 7 ל-8 ק"מ לליטר, בהתאם למשקל (וגודל) הרגל.

 

נעים בכביש ישר

 

העובדה שלקאמרי בקרת שיוט, אך היא נעדרת בקרת יציבות, מעידה ללא ספק על סדר היום של המתכננים. נכון, לא צריך יותר ממספר מטרים של נסיעה כדי להבין שהיא אמריקנית, אבל דרושים קילומטרים רבים כדי להעריך עד כמה היא יעילה.

הרושם הראשוני הוא של מכונית רכה מדי, הנוטה לנוע באופן מוגזם על ציריה בכל העברת משקל, ובוודאי שאינה חובבת כבישים תובעניים. התגובות להגה נרפות מעט, הוא אינו משדר את כל הרצוי והתחושה היא שהקאמרי, כמו כל אמריקנית טובה, מעדיפה את דרך הישר.

אלא שאם פועלים בנחישות, הקאמרי תסתדר היטב, למרות זוויות גלול ותנודות מרכב. אפילו בנסיעה מהירה בקו ישר אך גלי, נקודת תורפה במכוניות עם לוגו פסים וכוכבים, לא מגיע המחסור בשיכוך תנודות מרכב לרמות היסטריות.

רכות וגודל משתלמים דווקא בסעיף הנוחות, כאשר הקאמרי סופגת היטב מפגעים עירונים, למעט במקרים קיצוניים של רצף שיבושים קשים המחסל את מהלך המתלה. מחוץ לעיר המצב משתפר במעט והרכות האמריקנית בהחלט מפנקת. שם ניתן גם לגלות כי הבלמים מעניקים ברגע הראשון תחושה מעט נרפית, כמעט אמריקנית, אבל "עושים את העבודה" וחשוב לא פחות, אינם מאבדים יכולת תחת עומס.

 

לו הייתי לקסוס

 

בסופו של דבר, הקאמרי היא מכונית טובה, שאינה נכשלת באף סעיף. זה אולי טוב ומעודד, אבל הבעיה היא שהטויוטה הזו, טובה ככל שתהיה, פשוט אינה מסוגלת להותיר כל חותם בזיכרון. חווית נהיגה? כריזמה? אישיות סוחפת? לא בבית ספרם.

אבל גם אם על כך אפשר להתגבר, המכונית הזו עדיין מציגה בעיות בסעיף המחיר, יעוד וייחוס. כי בארץ, כמו באירופה, חלק גדול מרכשי מכוניות בטווח מחיר זה מעדיפים מותגים יוקרתיים, ולא משהו שנקרא "סתם" טויוטה.

והקאמרי, ללא סגנון ייחודי או ליטוש דרוש בתא הנוסעים, נראית פשוט יקרה מדי. הטויוטה הזו, איכותית ככל שתהיה, מוכרת כאן גודל ולא יוקרה, גישה שפשטה את הרגל באירופה תוך זעזוע עז ליצרניות כמו פורד (סקורפיו), ורנו (ספראן) או אופל (אומגה). ונא לא לשכוח את הוזלת דגמי ב.מ.וו, ה-A4 הזולה יותר של אודי או אפילו ה-A6 שאינה יקרה בהרבה.

אז מי נותר? אולי חובבי אמריקניות כמו שברולט אימפלה, או "אמריפניות" כמו הונדה אקורד המבוססת והמעט זולה יותר, שעלולה להתגלות כמתחרה קשה, ואולי אף עדיפה. כי בסופו של דבר מדובר כאן במכונית אמריקנית, שאינה סובלת ממחלת ים או חוסר ידידותיות. מה שמיד מביא אותנו לשאול מדוע לא תגיע לכאן במקום הלקסוס ES300, אחות כמעט תאומה לקאמרי שנמכרת היטב בארצות הברית. עם הסמל היוקרתי היא בפירוש הייתה מצליחה יותר. ככה היא ללא ספק תצליח פחות.