מספיק להסתכל החוצה, ואפשר לראות שמשהו קורה. במשרד העבודה מתבצרים נכים ומבטיחים להילחם עד מוות. בנגב חוסמים מאות אנשים צמתים ומבטיחים לא לוותר. רק בחודש שעבר שטף גל שביתות את הארץ, דווקא בתקופה של אבטלה, שלפי הספר אמורה להיות תקופה שלווה ביחסי עבודה. אינתיפאדה ופיגועים, ובכל זאת העיתונים מלאים בדו"ח העוני, בסיפורי מובטלים ומקבלי קיצבאות הביטוח הלאומי.
עוד לא ארגנטינה, אבל נדמה שפתאום יש תחושה שבישראל יש גם חברה, לא רק כלכלה. מובטלים ומקופחים, לא רק סטארט-אפיסטים ויזמים נורא-נורא מוכשרים.
הפסטיבל הפוליטי השנתי סביב אישור התקציב? יכול להיות. שעמום וניסיון לברוח מהמצב הבטחוני המאיים? גם יכול להיות. אבל העובדה היא שארגונים חברתיים זוכים פה לפריחה שלא היתה כמוה כבר הרבה שנים, שמחאה חברתית-פוליטית היא דבר הולך ומתרחב. מעיד על כך המספר ההולך וגדל של הארגונים החברתיים - השונים למדי אלה מאלה, לפעמים אפילו מסוכסכים. מעידה על כך התחושה האישית של הפעילים השונים. בהפגנה נגד ועידת ישראל לעסקים לפני כשלושה שבועות, עסקה התקשורת בעיקר באנשים שקשרו את עצמם ונשכבו על הכביש. אבל היו שם רבים אחרים, שהפגינו מחוץ למלון, מול אנשי העסקים בחליפות, תחת הכותרת של ועידת ישראל לעשוקים".
לפני חמש שנים היינו מפגינים עם בריסטול ושלושה אנשים, אומר ד"ר יוסי דהאן, פעיל חברתי ותיק, אחד ממייסדי תנועת הקשת הדמוקרטית המזרחית". בהפגנה של ועידת ישראל לעשוקים היו מאות אנשים. צעירים ופרצופים שאני לא מכיר.
היום הרבה יותר אנשים מאזינים לביקורת שלנו על המחשבה הכלכלית השלטת, על הגישה הפרנקליסטית (על-שמו של הנגיד לשעבר, פרופ' יעקב פרנקל. מ.ר), אומר פרופ' אריה ארנון, ראש החוג לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון שעומד גם בראש הארגון מחויבות לשלום וצדק חברתי".
אנחנו מצליחים להיכנס לטלוויזיה ולעיתונות, כי יש 'נמאס' קולקטיבי גדול, זה לא רק הגימיק", אומר רוני ערמון, האידיאולוג של רוח סיאטל בישראל. לדברים שלנו יש הד הרבה יותר גדול", אומר כמעט בפליאה ד"ר שלמה סבירסקי ממרכז אדווה, שמוכיח בספרים ובמחקרים שלו כבר עשרות שנים שישראל היא חברה שמפלה ומקפחת מעמדות מסוימים במכוון. עכשיו מדברים אצלנו קודם על צדק חברתי, ואנחנו כל הזמן בעלייה, מגייסים אנשים חדשים", אומר רונן גרינברג ממחלקת ההדרכה בשומר הצעיר", שהקדיש את הגיליון האחרון של הביטאון שלו, החומה", למהפכה. לא פחות ולא יותר.