ביג מאמא

אתי חמינוב, המאמא של "מאמא עוף", מאמינה בכישרון שלה וחולמת על טלנובלות. ראיון

"לפני חצי שנה עשיתי אצל יעל אביב אודישן לסרט 'משחק ריגול' עם רוברט רדפורד ובראד פיט. חיפשו בחורה עם מראה מזרחי, שתיראה מלאה וסקסית בבגד ים, ונמצאתי מתאימה. היינו אמורים לצלם קטעים מהסרט ביפו, ואז התחילה תקופת הבלגן, והם החליטו לצלם את הסרט במרוקו. אבל במרוקו לא נתנו לישראלים להיכנס והסיפור שלי התבטל. עכשיו אני הולכת לראות את הסרט ולראות מי הכלבה שלקחה את התפקיד שלי. אני אראה לה... אגב, פינטזתי על בראד פיט, כפרה. אמרתי לאמא שלי שזה הגוי הראשון שהייתי נענית לחיזוריו...".

את המונולוג הזה מספקת אתי חמינוב, 26, זו שאומרת "יופי אסתריקה, גם מכינה מתכונים וגם רואה בכוכבים?" בפרסומת ל"מאמא עוף", שכבר מזמן הפכה לסיפור נפוליטני קצר. "במציאות אני לא שמנה כמו בפרסומת", מצהירה חמינוב, וחשוב לה שתדעו. "זה מבאס שהציגו אותי בתור מאמא, כי אני ההפך ממאמא. עשו אותי שם הרבה יותר מבוגרת ודשנה, ובאיזושהי צורה זה אפילו יכול להרוס לי". ואחרי הקיטורים היא ממשיכה בשטף: "המטרה שלי היא לשחק בכל מיני סדרות בטלוויזיה, כמו טלנובלות או אופרות סבון, שלדעתי אני יכולה להתאים להן מאוד, ולשם כך אני לומדת בסדנה של גלית רוזנשטיין משחק מול מצלמה".

חמינוב יורה לעברי את ה"אני מאמין" שלה בלי לעצור. היא רוצה את הכל עכשיו ובגדול. בכיתת המשחק שבה היא לומדת מייצרת חמינוב אנרגיות ענקיות ומפגינה כישרון טבעי. היא עסיסית, תוססת ומלאת חיים, עם תשוקה עזה לשחק, ויש לה את החוצפה הנדרשת להראות לכולם שהיא כאן.

 

- אז מה, את מתכוונת לרזות?

 

"אני לא צריכה לרזות. המטרה היא להיות כמו שאני, בחורה צעירה מלאה שמחת חיים, ולתת את כל הכישרון שבי, ויש לי המון".

 

- איך הגעת ל"מאמא עוף"?

 

"עשיתי אודישן ובהתחלה הייתי אמורה לעשות תפקיד קטן, אבל הבמאי משה יום טוב התלהב מכושר המשחק ומהאנרגיות שלי, ושם אותי שחקנית ראשית בפרסומת. אני לא מתחרטת לרגע שעשיתי את זה, כי התגובות שאני מקבלת, המחמאות והפירגון, עושים לי טוב על הלב ונותנים לי את הכוח להמשיך ולפרוץ קדימה".

 

- עד אז היית אנונימית?

 

"בהחלט. אבל נלחמתי קשה ולא נכנעתי. אנשים אמרו לי הרבה פעמים, 'חבל על הזמן שלך. בשביל תפקיד צריך פרוטקציה או להיכנס למיטה עם המפיק או הבמאי'. אבל אני אוהבת אתגרים וגם מאוד מאמינה באימרה 'אם רוצים אין זו אגדה' והלכתי עם זה עד הסוף. אז הגעתי להתחלה, וזה רק על קצה המזלג אבל היד עוד נטויה".

עשר שנים היא על במה, מופיעה כזמרת באירועים ומועדונים פרטיים. היא גם דוגמנית בסוכנות "אימג'" למידות בינוניות וגדולות ועשתה קטלוגים ל"אשה אשה" ול"עונות". "כבר שלוש שנים אני שרה באופן קבוע ב'תיאטרו בר' באזור התעשייה החדש בראשל"צ. כל הזמן רציתי לשחק, אבל לא היה לי מי שידחוף אותי קדימה. לא הכרתי אנשים בתחום. תמיד הייתי הולכת לאודישנים ולא עוברת, והאמנתי שזה לא בגלל שאני לא טובה. ואז פשוט החלטתי שאני הולכת עם זה עד הסוף ויבוא יום שאתקבל למשהו. וכשעוברים פעם אחת, אפשר לעבור את הפעם השנייה והשלישית".

 

- הרווחתן יפה בקמפיין של "מאמא עוף"?

 

"לא, כי אנחנו לא סנדי בר ויעל בר-זוהר, אבל לא עשיתי את זה בשביל הכסף אלא בשביל השם, הפירסום. ובהחלט שיחקתי אותה, כי אם זה לא היה כזה קמפיין גדול, אולי לא היו מכירים אותי. היעד הבא שלי הוא לצאת מהנישה של 'מאמא עוף', ושיתאימו לי דברים אחרים שאוכל להזדהות איתם".

חמינוב נולדה בבת ים לליאורה וחזי, ויש לה שני אחים, יהודה, 25, ואלון, 24, שהוא חרדי. לאביה חנות רהיטים באשדוד ואמה מנהלת חשבונות בשוק הסיטונאי בתל אביב. "אני בת ימית מובהקת", היא מצהירה, "וזה אומר שנולדתי פה וכנראה שגם אמות פה. הבית שלנו מסורתי מאוד ומאמין. אמא שלי שומרת מאוד שבת, ואצלנו ערב שבת זה ארוחת ערב עם כל המשפחה, קידוש ושירים וכיף ויהדות. הבית שלי מאוד חם, אוהב ומפרגן".

 

- ואין להם בעיה עם הקטע שאת שחקנית?

 

"הם סומכים עלי ומאמינים בי. לכל התצוגות שלי הם באים לעודד אותי, ואני משתפת אותם בכל מה שקורה לי. אחרי הכל, ההורים שלי הם החברים הכי טובים שלי". "בשכונה שאני גרה", מפליגה חמינוב לילדותה, "היינו הרבה שכנים באותם הגילאים, ובאופן קבוע היינו יורדים למטה כמעט כל יום ועושים פסטיבל. כל אחד היה נותן הופעה, היינו מתחרים ומעניקים נקודות, ותמיד הייתי בין המקומות הראשונים. עוד בילדות היה לי הרצון והאדרנלין לנצח. היינו שכנים מגובשים והיום זה חסר לי".

 

- איך זה שלא עברת לגור בעיר ההתרחשויות תל אביב?

 

"תראי, קודם כל אני הבת היחידה שנשארה בבית, ואני גם לא חושבת שבשביל לקבל עצמאות צריך לגור לבד. חוץ מזה, יש לי רכב. אני לא מפספסת אודישנים, ויוצא שאני רוב הזמן בתל אביב. יש לי בית מאוד מפנק, שזה חבל לקום וללכת. אני גם מאוד פוחדת להיות לבד בלילה. כשיהיה לי בן זוג רציני, אעבור לגור איתו לבד".

 

- איך את אוהבת לבלות?

 

"האמת היא שהעבודה שלי היא בלילות. כמעט כל ערב אני עובדת, וכשיש לי לילות פנויים אני אוהבת לראות סרטים בבית מתחת לשמיכה, לקרוא ספרים. אני קוראת עכשיו את 'מבוא לאהבה' של אמנון ז'קונט. אני תולעת ספרים ואוהבת בעיקר רומנים נוסח דניאל סטיל ורם אורן".

 

- ומה עם אהבה?

 

"היה לי חבר בלוס אנג'לס, שגיא בנדו, מוסיקאי מדהים. הייתי שם שלושה חודשים וחזרתי לפני חודש. היה לנו כיף ביחד. הוא מצליח שם ואני רוצה להצליח פה, בארץ שלי. הוא לא מתכוון לחזור, ואני לא מתכוונת לנסוע לשם, ובגלל זה דרכינו נפרדו. אבל נשארנו חברים טובים, ואם הוא היה בארץ לא הייתי מוותרת עליו".

 

- אבל אומרים על האהבה שהיא חוצה אוקיאנוסים.

 

"ממש לא. לא בבית ספרנו. מה שחשוב לי כרגע זה להצליח בתחום המשחק והשירה, וזה כל כך חשוב לי שאפילו בשביל אהבה לא אוותר על זה. לפני כמה שנים הייתי אמורה להתחתן עם מישהו, שתחום העיסוק שלי הפריע לו מאוד. הוא אמר לי 'או אני או המשחק', ועם כל האהבה שלי אליו ויתרתי עליו. אף אחד לא יעמיד לי תנאים. אין תנאים באהבה".

 

- תגידי, מאיפה האמביציה?

 

"האמונה שלי מביאה אותה. אני מאמינה בעצמי".

 

- יש איזה תפקיד שחשקת בו בטלוויזיה?

 

"אני חושבת שהייתי יכולה לשחק חופשי ב'לגעת באושר' או ברמת אביב ג''".