מהי בגידה ומיהו בוגד

עם כל ההבדלות הנחוצות, אחמד טיבי ועזמי בשארה הם ישראלים, וכמו ג'ון ווקר - האמריקני הצעיר שלחם בשורות הטליבאן - גם הם רואים באזרחותם רק תאונה ביוגרפית מצערת

ג'ון ווקר הוא אמריקני צעיר שלחם בשורות הטליבאן ולנכד במזאר-א-שריף. בהוראת הנשיא בוש מגבשים עתה כתב אשמה נגד האיש הזה, ובו ייכלל לפחות סעיף אחד שהעונש עליו הוא מוות. פקידי הממשל מתלבטים אם להעמידו לדין במזרח וירג'יניה, במחוז שתושביו השמרנים יוציאו מתוכם חבר מושבעים קטלני, או בצפון קליפורניה, במחוז שתושביו נוטים להשקפות ליברליות. אפשר לשפטו פה ושם, מפני שבווירג'יניה ינחת המטוס שיביא אותו מאפגניסטן, ובקליפורניה התגורר הבחור לפני שיצא מזרחה. ברור שהשיקולים האלה כופפים את הצדק לתעמולה. אם מערכת התעמולה תפיק תועלת מהוצאתו של ווקר להורג, הוא יישפט בווירג'יניה, ואם לאו - הוא יועמד לדין בקליפורניה. הדמוקרטיה הגדולה אינה מתביישת לחשוף את העובדה שמנגנון הצדק שלה הוא צמית של הפוליטיקה.

איש הטליבאן האמריקני הוא בן למשפחה משכילה מן המעמד הבינוני. בגיל 16 התאסלם ונסע לחפש טוהר דתי באפגניסטן. הוא הצטרף ללגיון הזרים של בן-לאדן ונלחם לצד הטליבאן כחייל מן השורה, אך אין הוכחות לכך שהשתתף בפעולות טרור. גם נגד צבא מולדתו לא לחם, רק נגד כוחות הברית הצפונית. לו היה אפגני מלידה, יש להניח שלאחר תקופת שבי היו האמריקנים חוננים אותו. אבל הוא נולד אמריקני ולמרות שהתנכר למולדתו שליטיה רואים בו בוגד אמריקני ולא קנאי אפגני. האזרחות שנכפתה עליו בהיוולדו, היא ולא האופן שבו הוא תופש את זהותו, קובעת בעיני בני ארץ מולדתו את משמעותם המוסרית של מעשיו ואת מעמדו בעיני החוק. מתגלמות בו הדילמות של הגדרת הבגידה: האם אדם המבקש להיות נאמן לערכיו ופורש מן הקבוצה שאליה השתייך פגום מבחינה מוסרית, או דווקא שלם מבחינה מוסרית? כיצד נקבעים גבולות השייכות ומי קובע אותם?

הנה, עם כל ההבדלות הנחוצות, אחמד טיבי ועזמי בשארה הם ישראלים, וכמו ווקר, גם הם רואים באזרחותם תאונה ביוגרפית, תעלול מצער של ההיסטוריה ולא מעשה של בחירה. בשארה מצהיר כי גם הפלסטיניות שלו היא זהות אנוסה וכי הוא חש עצמו כבן המחוז הסורי הדרומי. בראש מעיניהם של השניים גורל הערבים ולא גורלה של המדינה שדרכוניה הכחולים מעוטרים במנורה. בכפוף להשקפותיהם, מייעץ טיבי לראש ארגון הפוגע בנו, ובשארה מקיים קשרים הדוקים עם ראשי השלטון במדינת אויב ומשיא להם עצות על הדרכים להתמודד עם ישראל. לו היתה ישראל מגדירה בוגדים לפי אמת המידה האמריקנית ולו נהג אצלנו עונש מוות, יש להניח שהתביעה הכללית היתה פועלת להחזרת נשמתם של השניים לבוראה.

הדברים האלה לא נועדו להצביע על המקום שבו נמצא הצדק, אלא על הדרך שבה הוא נקבע. ההבדל בין הנער האמריקני הצמא לטוהר לבין חברי-הכנסת המחוכמים אינו באיכות המוסרית של מעשיהם אלא בכוחה של המדינה המגדירה את טיב המעשים ובכוחו של הציבור התומך בזה ובאלה. כמעט כל האמריקנים תמימי דעים ביחס לחומרת מעשיו של ווקר, אבל רבים מערביי ישראל, שהם שיעור ניכר מבין אזרחי המדינה, תומכים במעשי שליחיהם. משתי הסיבות האלה יכולה אמריקה לעשות ככל העולה על רוחה וישראל מנועה.