סינגלים ישראליים: שבת בוכה, הכנסייה משמימה

גבע קרא עוז על הסינגלים החדשים של לאה שבת, כנסיית השכל, פבלו רוזנברג ואיגי דיין

 

 

יש עוד תקווה (יש לכם חבר)

 

אם ייצור שירי קיטש למען מטרות נעלות היה עסק מסחרי, היה אפשר לוותר על הקיצוץ בתקציב ישראל. אמני ישראל הם אנשים יקרים וטובי לב, ומוכנים תמיד לתרום כמה אקורדים ואיזה מילה או שתיים למענו של אומלל כזה או אחר. לא שזה רע, להפך, אבל למה השירים כמעט-תמיד כל כך משעממים וצפויים מראש? מה יש לאומללות לא מגיעה מוסיקה טובה? ציון: 6

 

פבלו רוזנברג - "מה את רואה"

 

פבלו רוזנברג מנסה להיות זיקית מוזיקלית ולעבור מסגנון לסגנון כשהוא מביא איתו לכל מקום את קולו הייחודי. לפעמים זה עובד, לפעמים לא. הפעם לא. החיבור בין פבלו לשלמה ארצי לא ממש נעים לאוזן ולא מתחבר. אולי בפעם הבאה. ציון: 7

 

לאה שבת – היא מתה לבכות

 

על פניו, שילוב של אורח שאינו זמר בשיר, הוא פוטנציאל לצרות. אבל אצל שבת האמיתית כל כך אפילו הגימיק שבצירופה של גילה אלמגור אינו מפריע ללחן המורכב ולשירה המצוינת מלכבוש שוב את האוזן. ציון: 8

 

איגי דיין – יש לי אותך

 

למרות שירה רכה למדי וטקסט שבלוני, הסינגל של דיין מצליח להתחמק ברגע האחרון מתיוגו כעוד בלדה משמימה, לא מעט בעזרת עיבוד מוצלח וסאונד טוב שמחפה על היכולות הדי מוגבלות של דיין כזמר. ציון: 7.5

 

טיפת מזל – כנסיית השכל

 

לכאורה השידוך בין היגון של זהבה בן לתוגה של כנסיית השכל היה צריך לעבוד יפה, אבל יש פה משהו שלא מסתדר. הניכור העירוני של הכנסיה שונה במהותו מהבכי הטורקי של זהבה והחידוש לשיר איננו מצליח לספק זווית מקורית או מבט מרענן על השיר המקורי. סתמי. ציון: 6