החודש מלאו בדיוק שש שנים לחוק המתווכים במקרקעין, ונראה שאיש אינו שבע רצון ממנו - לא הלקוחות ולא המתווכים. אי-שביעות הרצון נובעת בראש ובראשונה מהעובדה שסעיפים רבים בחוק אינם ברורים. המתווכים טוענים כי את העמימות של החוק מנצלים לקוחות רבים כדי לחמוק מתשלום דמי התיווך, ואילו הלקוחות טוענים, שהמתווכים מנצלים את העמימות על-מנת לחמוק ככל האפשר מאחריות לעסקה שהם רוקמים. התוצאה - ריבוי של תביעות משפטיות: של מתווכים נגד לקוחותיהם ולהפך - של לקוחות נגד המתווכים.
למשל, חוק המתווכים קובע, כי מתווך זכאי לעמלת תיווך, רק אם הוא היה הגורם היעיל בביצוע העסקה. על סמך הסעיף הזה דחתה לא מכבר השופטת ורדה אלשייך מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה של מתווך נגד לקוחה, שסירבה לשלם לו עמלת תיווך. השופטת אלשייך קבעה שהמתווך לא היה הגורם היעיל במכירה, ולכן אין הוא זכאי לעמלת תיווך. חוק התיווך נועד להשליט נורמות של הגינות ולדאוג כי רק מתווך שתרם בפועל למכירת הדירה יקבל את שכרו, קבעה השופטת אלשייך בפסק-הדין.
אך הבעיה היא שהחוק אינו מגדיר במדויק את משמעות המונח הגורם היעיל בביצוע העסקה. התוצאה: שיעור ניכר ממאות התלונות של לקוחות, שהצטברו אצל אירגון המתווכים (מלדן), עוסק בסוגיית הגורם היעיל. בעוד שהלקוחות המתלוננים משתדלים בדרך כלל לטעון שהעסקה נסגרה בסופו של דבר בלי שהמתווך מילא בה תפקיד משמעותי, הרי המתווכים מנסים להוכיח את ההפך הגמור.