גם שברולט חוזרת למקורות

הבל-אייר מחזירה את שברולט 50 שנים לאחור. בכל זאת, הטכנולוגיה שייכת למזלנו למאה ה-21

שילוב של נוסטלגיה וטכנולוגיה הוא שילוב מנצח ללא ספק. ב.מ.וו הסבירה את זה עם המיני החדשה, פורד מנסה לגרום לו לעבוד עם ה-GT40 ושברולט מנסה בעצמה. זו כנראה הסיבה להחלטה שנלקחה בשברולט, לחזרה של כמעט 50 שנים לאחור ולרנסנס של השם בל-אייר.

 

ה"שבי'ס" של ה"פיפטי'ס"

 

בשנים 1957-1955 הייתה "בל-אייר" הביטוי המופגן ביותר לחופש האמריקאי. היה שם מנוע V8 אימתני עם הספק מרבי של 283 כ"ס, הייתה הנעה אחורית, היו מושבי ספסל שהספיקו לכל החבר'ה, ולא היה גג. אותן ספינות ענק של שברולט זכו אז להצלחה גדולה והפכו עם השנים למושא שחזורים והערצה.

בנוסף, הבל-אייר הייתה חברה של כבוד במועדון שזכה לימים לשם Tri-5 - מועדון מכוניות פתוחות עם שתי דלתות משנות ה-50, שזכו כל אחת לשלוש גרסאות במהלך שלוש שנים. השנים בהן מדובר הן כאמור 57'-56'-55' - השנים הזכורות והזכאיות בצדק לתואר "היפות ביותר בהיסטוריה של החברה".

המעצב האחראי על היצירות של אותן שנים היה הרלי ארל, מהמאמינים הגדולים בתפיסה הגורסת כי אין צורך להחליף את המכונית, אלא מספיק רק לעדכן את העיצוב מדי שנה. יש מי שטוען שגישה זו הייתה בין הסיבות לקפיאה במקום של תעשיית הרכב האמריקאית.

 

יש גם טכנולוגיה

 

אלא ששברולט מסרבת לשקוע עמוק מדי בנוסטלגיה, ומצהירה כי הבל-אייר החדשה משמעותית לא פחות מהבסיס ההיסטורי. את הדגש שמים אנשי החברה על מנוע הוורטק 3500, חמישה צילינדרים בטור, המייצר בעזרת מגדש טורבו לא פחות מ-315 כ"ס.

תיבת ההילוכים עושה שימוש בארבעה הילוכים בלבד, ונשלטת מההגה (כמו אז), אולם מומנט מרבי גבוה (43.5 קג"מ) מפצה על מיעוט יחסי ההעברה. אגב, המנוע החדש לא דרש פיתוח מיוחד, מאחר וזה נגזר למעשה ממנוע ה-4.2 ליטר בעל ששת הצילינדרים של הטריילבלייזר.

גם בתחום העיצוב זנחו אנשי שברולט במידת מה את העבר. ה"סנפירים" המפורסמים על הכנפיים נעלמו כמובן והצללית הפכה "חלקה" יותר. פנים המכונית, לעומת זאת, שומר על מושבי הספסל וסביבת הנהג המוכרים מאותן שנים. בשברולט לא מדברים כרגע על אפשרות ייצור, אך גם לא פוסלים זאת על הסף. ולנו, נותר רק לחכות.