הפתעה צפויה למי שבטוח שגיבור הסרט "הקרב על תל-חי", שישודר הערב (ד') בערוץ 2, יהיה יוסף טרומפלדור. במרכז הסרט הקצר הזה, המביא את אווירת ההתיישבות החלוצית מתחילת המאה, עומד דווקא יהודי אלמוני בשם איז'ה, פרי דמיונו של במאי הסרט, עודד רסקין. איז'ה, עולה צעיר מרוסיה, הוא ציוני גאה וחדור מוטיבציה, שהלהט הרעיוני שלו לא פג גם מול המציאות הקשה בארץ. הסרט מלווה את התאקלמותו בחיי השיתוף של המתיישבים והפיכתו למעין "קאובוי" שש לקרב. פרט לאיז'ה, כל הדמויות והאירועים בסרט אמיתיים.
העלילה עוסקת באנשים ולא בגיבורים, וכל השחקנים שנבחרו לתפקידים הראשיים הם עולים מרוסיה. שי קמינסקי, למשל, המגלם את איז'ה, אומר שהוא מרגיש כמוהו. הוא בן 29, עלה לארץ לפני עשר שנים מסנט-פטרסבורג, שם למד משחק, והתקבל מייד לשנה השלישית ב"בית צבי". הוא נמנה עם שחקני תיאטרון חיפה ("חצוצרה בוואדי") ו"תיאטרון הנפש" לילדים. לדבריו, "בשנייה שדרכתי על אדמת הארץ פרצתי בבכי, ועד היום הדבר היחיד שבאמת מרגש אותי זה כל מה שקשור בדגל ובמולדת".
ישראלי נטו
מאחר שרצה להרגיש כישראלי, סירב להצעת עבודה ב"הבימה" ובחר לשרת בצבא. "אני לא מדבר רוסית, לא קורא עיתון ברוסית, נלחם להיות ישראלי כמו כולם", הוא אומר, "אבל במלחמה הזאת אני מרגיש מנוצח. כל הזמן מזכירים לי שאני רוסי, והתפקידים שאני מקבל הם רק של רוסים". כשהקשיב לשידור רדיו מהאולימפיאדה, שמע את השדרן אבי רצון אומר על הקופץ במוט קונסטנטין מאטוסביץ', כי אם יביא מדליה, היא לא תהיה באמת של ישראל, כי מאטוסביץ' עולה חדש ולכן הוא "ישראלי ברוטו ולא נטו". "כואב לי לשמוע את זה", הוא אומר. "הייתי באמת רוצה להיות חלק מכולם, להיות ישראלי נטו".
את יוסף טרומפלדור מגלם ולדימיר פרידמן, שעלה לפני תשע שנים. הוא למד משחק במוסקווה ושיחק, בין היתר, בסרטים "קרקס פלשתינה", זוכה פרס הסרט הטוב 98', ו"החברים של יאנה", זוכה פרס הסרט הטוב 99'. בנוסף להיותו זמר, שהוציא בארץ ארבעה דיסקים, בינואר הוא אמור להופיע בסידרה חדשה בערוץ 3, שגם אותה ביים רסקין. את רסקין הכיר באירוע חברתי. רסקין ניגש אליו, אמר שהוא כותב תסריט והציע לו לשחק בו, "אבל לא לקחתי אותו ברצינות". להפתעתו, כעבור שנה פנה אליו רסקין שוב וקיבל אותו לסרט ללא אודישן, מה שגרם לו התרגשות רבה. "הרגשתי כמו כוכב שלא מבקשים ממנו להיבחן".
טרומפלדור שלא היכרנו
למרות שלא ממש הכיר את סיפורו של טרומפלדור, הוא מזדהה עימו לחלוטין. "בסרט הוא בן ארבעים, כמוני, שמונה שנים בארץ, כמוני, ושנינו עלינו בגלל אמונתנו הציונית ונלחמנו עבור מה שהאמנו בו. ההבדל היחיד בינינו הוא שלי יש שתי ידיים", הוא מתלוצץ. כדי להתרגל לתיפקוד ביד אחת בסרט, הקפיד ולדימיר ללכת עם הפרוטזה גם בהפסקות הצילומים ואפילו כשהיה חוזר הביתה, היה אוכל ומתפקד עם יד אחת.
טרומפלדור בסרט הוא לא הגיבור ההירואי שהורגלנו לראות בו, אלא אדם פשוט, רגיש, חייל לוחם בעל כושר מנהיגות, לא בדיוק המאהב הסוער והרומנטי. התסריט גם לא כולל את המשפט המיתולוגי מפיו, ואולי יש בכך אמירה מסוימת של רסקין. גם ולדימיר, כמו שי, היה רוצה להיות ישראלי גמור, וגם לו מפריע שרואים בו את הרוסי, הזר. "אנחנו, העולים, בגדר 'ההם', בעוד שהיינו רוצים להיות חלק מה'אנחנו'", הוא אומר.
מציאות מול אגדה
את הדמות הנשית בסרט, דבורה דרכלר, מגלמת אירינה שולמן. דבורה היתה חלוצה יפה ועדינה, שעלתה מאוקראינה והספיקה להיות בארץ רק זמן קצר. היא מתגעגעת לכפר הולדתה, למשפחתה, לשפתה ובעיקר לאהוב ליבה שנמצא בשבי הסורי, ומתקשה להיקלט במציאות הקשה ובאווירה הגברית. כדי להוכיח את עצמה היא הופכת לאשפית בנשק, אבל במצור על תל-חי היא נתפסת לייאוש ולפחד, יורה לעצמה בראש ומתה. לפי התסריט, שאין לדעת אם הוא מעוגן במציאות, קול הירי הוא שגרם לטרומפלדור להגיב ולירות, וכך החל הקרב בו מצא טרומפלדור את מותו.
"ניסיתי לחשוב איך הייתי מתפקדת במקומה, ומבחינה מסוימת הזדהיתי עם מצוקותיה של דבורה", אומרת אירינה, שעלתה לפני עשר שנים מאוקראינה, בגיל 17. היא השתתפה כפעלולנית בסרטים הוליוודיים שצולמו בארץ, ועד היום מופיעה ככפילה בפרסומות ובסרטים. בתיאטרון "הקאמרי" הופיעה בהצגות "רצח" ו"השחקן", ובימים אלה היא משחקת ב"הבימה", בהצגה "מדריך למטייל בוורשה". למרות שעלתה בגיל צעיר יחסית ואף שירתה בצה"ל, גם היא חשה כנטע זר. "קהילת השחקנים עדיין מתייחסת אלי כאל 'רוסייה'".
שלושת השחקנים מעידים כי ריגש אותם לשחק בסרט, שרסקין השתדל ליצור בו אווירה מקורית ואמיתית ככל האפשר. התפאורה, הפסקול, התלבושות, כל אלה נאמנים לתקופה הזאת. "היה כיף לעבוד ביחד", הם אומרים, "ואנחנו מקווים לעבוד גם בעתיד ביחד, אבל לאו דווקא בדמויות של רוסים".
התפרסם ב"פנאי פלוס", 4.10.00