ראיון בלי שורוק

בניגוד לתחזיות, "כוכבי השכונה" היא פצצת הרייטינג המפתיעה של ערוץ 2. רגע לפני סיום העונה, עידן אלתרמן ואבי גרייניק מדברים על הצלחת התכנית, על העדפת הבמה וגם מחפשים תסריט לסרט בכיכובם של צחי ומאיר

למרות הביקורת הרבה שמוטחת בכיוונו של דודו טופז, צריך להזכיר גם כמה דברים טובים שהוא עשה. ההופעה הטלוויזיונית הראשונה של גרייניק ואלתרמן, למשל, אי-שם בימי הערוץ הראשון. היו שם חיקויי הירקות הבלתי נשכחים, היה גם הביסלי. מאז, עשו צמד השחקנים כברת דרך עד שהגיעו לתכנית משלהם, "מאחוריו" של אותו דודו. לפעמים גם לפניו, ברייטינג.

בניגוד לרוב התחזיות, "כוכבי השכונה", היא פצצת הרייטינג המפתיעה של ערוץ 2, ושבעת הפרקים ששודרו הביאו לקברניטי "קשת" הרבה מאוד נחת בתקופה מאוד מסובכת. לפני שבוע וקצת נגמרו הצילומים, ועכשיו, אחרי שנה מעייפת במיוחד, גרייניק ואלתרמן יכולים קצת לנוח. לקראת סוף העונה הטלוויזיונית הראשונה, הם מדברים על הרייטינג, על היחס לדמויות, על התכניות העתידיות ומשיבים, בנימוס, לביקורת.

 

- בראיון שנערך לפני עליית התכנית התנבאתם שהתכנית תצליח. שיערתם עד כמה?

 

אלתרמן: "כשראיתי את המספרים הייתי בהלם. אין ספק שיחסית למיקום של התכנית, שמשודרת מאוחר יחסית ומול יצפאן, אנחנו מסתדרים לא רע - היה לנו ממוצע שנע בין 19-22 אחוז. לפני שהתכנית עלתה חשבתי שאני אהיה מאושר אם נקבל 15 אחוז כל שבוע".

גרייניק: "אנחנו מאוד-מאוד מרוצים".

 

- מסכימים עם ביקורות שטוענות שזו פינה שנמתחת על פני תכנית?

 

גרייניק: "אני לא מסכים, ויש גם 400 אלף צופים שלא מסכימים. צחי ומאיר הם בעצם כלי של עידן ואבי לעשות את הקומדיה שלהם. עצם זה ששני הטמבלים האלה מדברים 35 דקות ויש לנו מה לעשות איתם, זה אומר שיש להם לגיטימציה. אחרי שהוכח שזה מחזיק 35 דקות, הביקורות על 'מחזיק-לא מחזיק' לא רלוונטיות. סליחה על הפשטנות".

 

- הגימיק לא ימצה את עצמו בקרוב? תוכלו להמשיך עוד כמה עונות?

 

אלתרמן: "אני לא יודע אם 'כוכבי השכונה' יכולים להחזיק עשר עונות, אבל אחרי שסיימנו את הצילומים של העונה הראשונה נשארתי עם טעם של עוד. אנחנו נדע מתי להפסיק עם זה, מבחינת ההרגשה שלנו. יש דיבורים עם 'קשת' על עונה נוספת, אבל עוד לא יודעים מי, מה ומתי".

 

- זו לא הבכורה הטלוויזיונית שלכם, אבל זו התכנית הראשונה של שניכם כסולנים. מה למדתם?

 

גרייניק: "למדנו שצריך לעשות טלוויזיה כשמאחוריך פועלת מערכת משומנת. מכל מיני סיבות, וגם אנחנו אחראים למצב, לא היתה לנו מערכת כזאת. כתיבה זה החלק העיקרי של תכנית קומית, ויותר מדי היה על הכתפיים שלנו. זה הפך למעיק מבחינת העבודה, אבל היה לזה גם יתרון: בגלל שכתבנו את זה, היינו יותר מחוברים לזה".

 

- צחי ומאיר הם דמויות עגולות? אלו שינויים הם עברו במהלך העונה?

 

אלתרמן: "בהתחלה קצת צעקנו יותר מדי בתור צחי ומאיר. גם אבי ועידן התרגשו, אבל הדמויות היו כמו ילדים בחנות ממתקים. עם הזמן הם נעשו יותר קולים, המפגש עם אמנים עזר להם. למרות זאת, אני מודה שגם היום, לפעמים אנחנו צועקים יותר מדי. לפעמים אנחנו לא יכולים לשלוט בהם - כשאנחנו נכנסים לדמות, אנחנו שם עד הסוף. אבל בסך הכל, הם דמויות שלא משתנות יותר מדי. אם הם ישתנו יותר מדי, לא תהיה יותר דמות - כמו שסיינפלד לא יכול להתחתן ולהוליד ילדים, כמו שג'ורג' לא יכול להיות שפוי. צחי יישאר השלומיאל החנון ומאיר יישאר המרוקאי".

 

- למה התכנית, "כוכבי השכונה עם גרייניק ואלתרמן", מדגישה את השם האמיתי שלכם? אתם מפחדים להתמסמס לתוך הדמויות?

 

גרייניק: "אנחנו לא מפחדים להיטמע פנימה, אנחנו נוקטים באמצעי זהירות. השם האמיתי מאוד חשוב לנו - זה מזכיר שאנחנו לא 'מאיר' ולא 'צחי', ואם אנחנו עושים הצגת תיאטרון או תקליט זה עוזר לשמור על הקשר עם הבנאדם שמאחורי העשייה. היום קוראים לי ברחוב 'גרייניק' – זה לא היה ככה לפני שנה. מהבחינה הזאת זה עבד".

אלתרמן: "'קשת' הציעו את השם 'המופע של צחי ומאיר', אבל לא רצינו. שם כזה לחלוטין היה הופך אותנו לצחי ומאיר. בסופו של דבר הוחלט על 'כוכבי השכונה עם גרייניק ואלתרמן', ויש בזה יתרון גדול - זה ממתג את השמות שלנו. אולי בהמשך נעשה 'במטבח עם גרייניק ואלתרמן'".

 

- למרות שהצפייה בכם מגוונת, יש לכם צופים רבים בני 12-17. הייתם מעדיפים יותר צופים מבוגרים?

 

גרייניק: "זה לא מבאס אותי בכלל. חלק גדול מבני ה-25 שרואים אותנו היום היו בני 15 כשהתחלנו. כל מי שמכיר אותנו יודע שאנחנו לא מכוונים לנוער, אלא למה שמצחיק אותנו. עידן ואבי זה כבר לא תופעה לילדים ולנוער והתוצאות מדברות בעד עצמן - יש לנו צופים רבים בני 20-50".

אלתרמן: "נכון שבני 12-17 זה גרעין חזק, זה ככה גם אצל קיציס ופרידמן וזה די הגיוני - ילדים אוהבים הומור. חוץ מזה, אני אשמח לגדל קהל. עוד 30 שנה, כשאני אהיה קומיקאי מזדקן שמספר בדיחות ביידיש, הם יגידו 'אנחנו גדלנו עליו'".

 

- למרות שהתכנית מצליחה, היא משודרת בטלוויזיה מסחרית. ב"קשת" ניסו להתערב?

 

אלתרמן: "תמיד בערוץ מסחרי יש איזושהי התערבות. אתה לומד להיפגש באמצע לקראת הצד שלנו, ככה אני קורא לזה. תמיד יש התערבויות אבל לא היה שום דבר שעשינו ולא רצינו לעשות".

גרייניק: "'קשת' זה הגוף שהכי מבין טאלנטים מבין שלושת הזכיינים. הם נתנו פידבקים וחלקם הלא-קטן היה מאוד מועיל".

אלתרמן: "זו גם לא תכנית סאטירה שצריך לצנזר, התכנית בסך הכל היא מיינסטרים במובן הזה. היא לא פוגעת ברגשות, אלא אם יש אנשים עם מבטא יבוסי".

 

- במהלך השנה האחרונה השקעתם המון עבודה בתכנית. לא קצתם בהצחקות? הדמויות לא נמאסו עליכם?

 

גרייניק: "אין רגשות טינה כלפי צחי ומאיר, אבל צריך הפסקה קצת. זו היתה שנה כל כך אינטנסיבית שאני צריך שנתיים כדי להבין מה קרה פה. עם ההפסקה הנכונה ועם הפרוייקטים הנוספים שנעשה - לחוד וביחד - החדווה תחזור במקום הנכון ובזמן הנכון".

אלתרמן: "בסך הכל מאוד נהנינו. תמיד בעבודה יש לחץ ואתה אומר: 'הלוואי שהיה לך חופש כמה ימים'. בסופו של דבר, התעסקנו במה שהכי רצינו לעשות בחיים. עבדתי כמו מטורף ורוב הכתיבה נפלה עלינו, אבל לא היו מצבים שהתחרטתי. זו לא סתם תשובה דיפלומטית".

 

- כשהעונה הראשונה מאחוריכם: מה יותר נעים, לעשות טלוויזיה או להופיע על במה?

 

אלתרמן: "זה כיף לעשות טלוויזיה, אבל זה לא כמו במה. אין כמו להופיע על במה. בטלוויזיה אתה תמיד מתפשר קצת. גם אם לא אמנותית, אתה חייב לקצר מערכון בשתי דקות כדי להתאים ל-35 דקות נטו".

גרייניק: "אני מסכים עם עידן. אין לי הרבה ניסיון בפריים-טיים אבל יש בזה משהו שוחק ומעייף. אתה כל הזמן צריך להיות בכוננות של לדעת איך זה, מה זה, מו זה. במופע, אתה עולה עם ההצגה, נותן את הכי טוב מול 400, 500, 600 צופים וזהו. בטלוויזיה זה כל כך מוחצן - אתה משגר את עצמך לכל כך הרבה אנשים, שזה משפיע על הפעילות".

 

- מה עכשיו?

 

גרייניק: "מתעסקים עם כל מיני שיירים, התחייבויות קטנות ואז נצא לחופש. אני מתכוון בעזרת השם לעשות תקליט. שירים שלי, לא הומוריסטיים".

אלתרמן: "אני הולך לסרטים. אני מאוד ממליץ לראות את 'אושן 11'. יש לי עוד עונה של 'החיים זה לא הכל', ואני משער שנמשיך ב'קשת', לא יודע מה. אני גם מחפש משהו מעניין בתיאטרון".

 

- לימים שאחרי "כוכבי השכונה": יש תכניות מגירה נוספות לגבי הדמויות?

 

אלתרמן: "יום אחד אני אשמח לעשות פיצ'ר עם צחי ומאיר. זה רעיון שיש לנו כבר הרבה זמן. אנחנו מאוד רוצים לספר סיפור. ב'כוכבי השכונה' יש מערכונים קצרים, וב'פלטפוס' היו סיפורים של שבע דקות. היום להפוך אותם לפיצ'ר זה יותר מדי, כי זה נהיה מתיש להמציא אותם מחדש עוד פעם. בנווה חמציצים הם היו דמויות שלא מודעות לעצמן. היום הם יודעים שמצלמים אותם. אולי נעשה את זה בעתיד. האינטרנט זה מדיום אינטראקטיבי, אז למי שיש רעיון טוב לתסריט, נשמח אם ישלחו אותו".