שימוש נאות מאוד

3 נושאים כלכליים ריכזו השבוע את תשומת ליבו של הציבור: הפיחות בשער השקל, המס על הסלולר, וההתרחשויות בבנק ישראל. סבר פלוצקר מסביר מדוע היועץ המשפטי לממשלה היה נחרץ מדי, למה דירה בקנדה אינה אטרקטיבית לכולם, ואיך זה שהמס על הסלולרי אינו צודק

חולפים חודשים, גם שנים, עד שהיועץ המשפטי לממשלה ולשכתו קובעים עמדה נחרצת בסוגיות שנויות במחלוקת ומפרסמים אותה כחוות-דעת. ככל שהסוגיות סבוכות וחשובות, כך קביעת העמדה של היועץ רובינשטיין מתעכבת וחוות הדעת עמומה ומעורפלת.

והנה, השבוע שבר רובינשטיין את שיא המהירות: תוך ימים ספורים נענה לפניית חכ אברהם פורז ופרסם חוות-דעת נחרצת נגד התקשרות בין גופים ממלכתיים לבין לוביסטים בכנסת. בתקופה של משאבים כספיים מצומצמים, כתב היועץ המשפטי לממשלה, זהו שימוש לא נאות בכספי המדינה. את שלוות פורז ואת מוסריותו של רובינשטיין הקפיצה הידיעה על הסכם שחתם בנק ישראל עם חברת הייעוץ הפרטית פוליסי, כדי שזו תעזור (תמורת כמיליון שקל) להעביר בכנסת את חוק יסוד בנק ישראל ותבלום את היוזמה של חברי הכנסת למנות לבנק ישראל מועצת נגידים פוליטית. בעקבות דברי רובינשטיין החליטו בנק ישראל ופוליסי לבטל את ההתקשרות ביניהם. בניגוד לעמדת היועץ המשפטי, אני מתקשה לחשוב על שימוש יותר נאות בכספי המדינה מאשר העסקת לוביסט מצליח שיפעל בכנסת למען מטרות אלה של בנק ישראל. בית המחוקקים הישראלי הוא כיום פרלמנט מרוסק, פרוע, נטול חוט שידרה. השתלטו עליו קבוצות אינטרסים כוחניות שטובת הכלל מעניינת אותן כשלג דאשתקד, ואף פחות מזה. חכים מצביעים מנימוקים לא ענייניים. כל חוק, יהיה מזיק ואנטי-כלכלי ככל שיהיה, יכול לעבור. במדינות מתוקנות מייצג ראש המדינה את טובת הבנק המרכזי.

במדינה לא מתוקנת כשלנו, אין לבנק המרכזי אבא פרלמנטרי ואין לו מנופי השפעה פוליטיים. לכן מוצדק רצונו להיעזר בשירותי לוביסטים פרטיים. דר דוד קליין לא צריך לנהל מו"מ עם ח"כים, כדי לקנות את התנגדותם לחקיקה העלולה להמיט אסון על מעמד ישראל בקהילייה הפיננסית הבינלאומית. לוביסטים בשכר יעשו זאת טוב ממנו ויצילו את ישראל משיגיונות הכנסת.

גופים ממלכתיים שוכרים לוביסטים במדינות רבות במערב. שם זה נחשב טבעי. אין בכך פגם מוסרי, חוקי או דמוקרטי. אצלנו הצביעות חוגגת. בעת המאבק על הרפורמה במס (של בן-בסט), שכר האוצר חברת פרסום ויחסי ציבור. למצער, השר בייגה שוחט לא שכר לוביסט. לו עשה כך, ייתכן שחוקי הרפורמה היו עוברים באוקטובר 2000. רק תחשבו בכמה משופר היה היום מצבה הכלכלי של ישראל אילו הוטל מס על רווחי הון והופחתו שיעורי המס השוליים, כפי שהוצע באותה רפורמה. ועכשיו תחשבו גם אילו נזקים ייגרמו אם תחוקק הכנסת את חוק מועצת הנגידים.

 

קנדה, קנדה

 

בפיחות קוסמות שוב השקעות אקזוטיות עם ניחוח דולרי. למשל, דירה בחול. אולי בקנדה? "עיני משקיעים ישראליים תרות אחר נדל"ן אטרקטיבי בקנדה", כתב השבוע עיתון אחד. "באחרונה תופסת קנדה מקום נכבד ברשימת השקעות הנדלן המועדפות על הישראלים, נכתב בעיתון אחר". יזמים צעירים מקבוצת קנדה-ישראל - המשווקת לישראלים דירות להשכרה במרכז טורונטו - רז נוימן, ברק רוזן ואסף טוכמאייר נפגשו איתי, פרסו בפני את הפרוספקטים והחישובים שלהם ואישרו שגדלה ההתעניינות.ישראל-קנדה לא בונה דירות בקנדה ואף לא משכירה אותן. היא רק מתווכת. זהו תיווך במובן הצפון-אמריקני, ולא הישראלי. החברה לא רק מציעה פרויקטים להשקעה אלא גם ליווי מלא למשקיע.

היזמים הגונים מאוד: "אנחנו לא מבטיחים מראש לאיש שיוכל להשכיר את הדירה ולא מבטיחים גובה דמי שכירות, הם אומרים, אנחנו מוסרים מידע על העיסקאות שכבר נחתמו בפרויקט ועל הסיכויים לעתיד". בוערת בהם אמונה גדולה בנפלאות שוק הדיור של טורונטו. הנה אחד התחשיבים שהציגו בפני: דירה של 60 מטרים-ריבועיים במגדל חדש בלב טורונטו תעלה כ-140 אלף דולר אמריקני ואפשר להשכיר אותה ב-1,200 דולר לחודש ברוטו, 14,400 דולר לשנה. ההשכרה לאנשי עסקים, לתקופות קצרות.

זה כדאי? היזמים מקנדה-ישראל רצו לשכנע שכדאי מאוד. הם נעזרים בחוקי המס הקנדיים, המתירים - לאחר הגשת דין וחשבון מפורט - להפחית מדמי השכירות החייבים במס את הריבית על המשכנתא, את הפחת השנתי ועוד הוצאות ייצור ואחזקה שונות.

נחזור לדירה בטורונטו שמחירה כ-140 אלף דולר. כדי לקנותה וגם ליהנות מפטורי המס, נדרש האזרח הישראלי להביא במזומנים 60 אלף דולר ולקחת משכנתא מקומית ב-80 אלף דולר (בריבית של 5.5% ל-25 שנה; בסך הכל יחזיר לבנק 150 אלף דולר). אחרי כל ההוצאות, ההטבות והמסים, יכול המשקיע בדירה לצפות להכנסה במזומן של 5,000 דולר לשנה משכר הדירה. תשואת מזומן על מזומן נטו של 8%. אבל אם לא יצליח להשכיר את דירתו לכמה חודשים ויפספס את החזר המשכנתא, ישתלט הבנק בלי נקיפות מצפון על הנכס שלו.

קניית דירה להשקעה בחול כדאית, לכן, לישראלים שיש להם נכסים פיננסיים פנויים במאות-אלפי דולרים; עסקים, עבודה או ילדים בארץ זרה; אופק תכנון ל-25 השנים הבאות ומוכנות נפשית להשתמש בטריקים חוקיים כדי לעקוף את הצורך בתשלום מס בישראל.

נראה שלא רבים עומדים בקריטריונים אלה. לפי נתוני בנק ישראל, הסתכמו השקעות נטו של אזרחי ישראל בבנייה ובנדל"ן בחו"ל בכ-200-100 מיליון דולר בכל אחת מ-4 השנים האחרונות. רכישת דירה להשכרה בארץ זרה לא הפכה לנתיב משמעותי של הוצאת הון מישראל. הסיבה מעשית: העסק משתלם רק למעטים.

 

זה הקטן גדול יהיה

 

גובה המסים הישראלי לוטש מזמן את עיניו על הטלפון הסלולרי. הוא מצוי ברוב הבתים, ממוספר, קל לאתר אותו ועד לאחרונה השימוש בו לא היה כרוך בתשלום מסים - חוץ ממס ערך מוסף.

עכשיו האוצר מתחיל להתייחס אל הסלולרי כאל פרה שניתן לחלוב ממנה מסים. הרבה מסים. המס הראשון יוטל על שווי שימוש פרטי בסלולרי שהמעסיק מעמיד לרשות העובד. כשההצעה הועלתה לראשונה, דובר באוצר על מס של כמה עשרות שקלים לחודש. כעת מדובר על מאות שקלים, והיד נטויה. עם אישור החוק והתקנות, תהיה ישראל למדינה הראשונה והיחידה בעולם המטילה מס הכנסה על שווי השימוש בטלפון נייד.

אלא שבכך לא תיעצר תאוות המיסוי. בשעת דחק תקציבית תועלה הצעה לגבות היטל מיוחד מזמן האוויר בשיחות מהסלולר. אחר-כך יוצע מס-מותרות על המכשירים. אחר-כך תוטל אגרת שימוש שנתית.

לא אופתע אם הטלפון הסלולרי יהיה למקור מס מכובד לאוצר. זאת, בניגוד להיגיון כלכלי )הטלפון הנייד מגביר את יעילות הייצור ואת פריון העבודה( וצדק כלכלי )אפס מס איפשר את חדירת הסלולרי גם לשכבות מעוטות הכנסה(. הנה משימה ראשונה לנציבת מס-הכנסה החדשה, טלי ירון-אלדר: לקום ולהתייצב נגד מס הטלפונים הסלולריים החדש. לפני שזה הקטן גדול יהיה.