יחסי הכוחות פעלו כבר מתחילת הדרך לטובתו של דני גולדשטיין. הוא פיננסר מנוסה יותר, הוא מבין טוב יותר את כללי המשחק בבורסה, ומעל הכל - הוא הרבה פחות ממונף.
פחות מחצי שנה חלפה מאז חתם גולדשטיין על הסכם למכירת השליטה בקבוצת פורמולה שהקים יחד עם אחיו, גדי גולדשטיין, לפני 17 שנה, והצדדים שוב נפגשים ליד שולחן הדיונים. מהעבר השני קבוצת פלד-גבעוני: יצור כלאיים בורסאי בראשותם של רפי פלד ואריה גבעוני, שיצרו תמנון של חברות בורסאיות שנרכשו כל אחת בכספה של האחרת ובתחתית השרשרת - רכישת הרכישות - השליטה בקבוצה פורמולה.
בסוף אוגוסט נחתם ההסכם: קבוצת פלד-גבעוני רכשה מהאחים גולדשטיין כ-6% ממניות פורמולה תמורת 25 מיליון דולר במזומן, וכ-10% נוספים היא אמורה היתה לרכוש בדרך של הקצאת איגרות חוב להמרה ל-51% ממניות יסקל בשווי של 43 מיליון דולר.
עסקת חייו של גולדשטיין?
יסקל היא החברה הבורסאית שבאמצעות רכשה קבוצת פלד-גבעוני את השליטה בפורמולה, כך שאיגרות החוב הקנו למעשה לגולדשטיין את האופציה בכל עת לרכוש בחזרה את השליטה בפורמולה. גולדשטיין לכאורה עשה את עיסקת חייו - יצא עם המזומנים וגם שמר לעצמו את האופציה לרכוש בחזרה את השליטה בפורמולה בדרך של המרת איגרות החוב למניות יסקל למשך תקופה של 3 שנים, שבמהלכה הוא התחייב להמשיל ולנהל את העסק - כך שהוא גם יכול היה לפקח מקרוב על הנעשה עד להשלמת העיסקה.
אלא שדי במהרה מצא עצמו גולדשטיין ב"כלוב של זהב". מצד אחד היו לו בכיס 25 מיליון דולר ומצד שני יש לו שותף שמתקשה לממן את העיסקה. הקושי העיקרי שעמד בפני קבוצת פלד-גבעוני במימון עיסקת רכישת השליטה בפורמולה הוא היעדר יכולת להעמיד את מניות פורמולה כבטחונות לעיסקה. מניות פורמולה שרכשה הקבוצה שועבדו כולן
לפירעון תשלום האג"ח (43 מיליון דולר). הבנקים החלו מהדקים את החגורות, וגם הביקורת שספגה קבוצת פלד-גבעוני מצד המשקיעים בבורסה לא הקלה על המלאכה. גולדשטיין, מהעבר השני, נותר עם אחזקה של 10% ממניות פורמולה שהוחזקו בידי נאמן, לצורך השלמת העיסקה.
על רקע זה החלה קבוצת פלד-גבעוני לבצע רכישות של מניות פורמולה בבורסה ומחוצה לה והגיעה לאחזקה של כ-13%. להלכה דווקא הסנטימנט השלילי שממנו סבלו מניות פורמולה עשוי היה לפעול לטובתה. קבוצת פלד-גבעוני יכולה היתה לבטל את החלק השני של עיסקת גולדשטיין ולהפוך לבעלת המניות הגדולה ביותר בפורמולה באמצעות רכישות בבורסה ומחוצה לה (אפשר לחשוב על מוכר פוטנציאלי אחד לפחות - עדי אייל). התוצאה היתה אותה תוצאה - הפיכתה של קבוצת פלד-גבעוני לבעלת המניות הגדולה ביותר בפורמולה, והעלות היתה יכולה להיות נמוכה בהרבה.
המסקנה: הסכם מחודש
זה עשוי היה להיות התסריט הגרוע ביותר בשביל גולדשטיין, שהיה מוצא את עצמו עם אחזקה של 10% ממניות פורמולה ועם פחות מזומן ביד. אלא שאט אט בלחצם של הבנקים הלווים, שלל התביעות שהוגשו כנגד מנהליה של הקבוצה מצד משקיעים זועמים הקטינו את הסיכויים למהלך של השתלטות עוינת.
גולדשטיין אולי הצליח להינצל מהשתלטות עוינת, אבל המניות שנותרו בידו עדיין חסומות לתקופה של שנתיים וחצי. המסקנה היתה אחת: יש צורך לערוך הסכם מחודש. שני הצדדים נפגשו בשבוע שעבר לצורך ביטולו של ההסכם הקודם (או נכון יותר, מה שלא יצא ממנו לפועל - הקצאת איגרות החוב להמרה) ועריכה של הסכם מחודש. גולדשטיין, שהחזיק עד לא מכבר בכ-12% ממניות פורמולה, רכש בשבוע שעבר את אחזקותיה של שמרוק (כ-7.9%), והוא מחזיק כיום בכ-22.5% ממניות החברה. קבוצת פלד-גבעוני, המחזיקה בכ-13.6%, תקבל במסגרת ההסכם החדש זכות הצטרפות לגולדשטיין במקרה שימכור את השליטה בחברה. במקביל תוכל הקבוצה לחתום על הסכם הצבעה משותף עם גולדשטיין, אולם מהלך שכזה יחייב אותה לבצע הצעת רכש בשיעור מינימלי של 5% ממניות פורמולה.
עדיין נטל על יסקל
בכל מקרה, גולדשטיין יחזור להיות בעל מניות הרוב בפורמולה. קבוצת פלד-גבעוני לא רק שהסירה מעליה השקעה שהיתה מלכתחילה גדולה עליה בכמה מידות, אלא גם שחררה את השעבוד הקיים כיום על מניות פורמולה שרכשה מגולדשטיין, וההשקעה עשויה אפילו להשביח ערכה עם הגברת מעורבתו של גולדשטיין מחדש בקבוצה. עדיין מדובר בהשקעה שמהווה נטל כבד על יסקל, אבל הרבה פחות ממה שהיתה אמורה להיות.
אפילו עדי אייל עשוי ליהנות מהמצב. אייל מחזיק באמצעות חברת מיחשוב ישיר שבשליטתו בכ-5.6% ממניות פורמולה. השקעה זו מסבה לו הפסד כבד, ובעוד שמרוק ויצחק תשובה הצליחו למכור את אחזקותיהם בפורמולה מבעוד מועד, רק אייל עדיין סוחב על גבו את הנטל הכבד. ההערכות הן, כי עם השלמת ההסכם החדש בין גולדשטיין לקבוצת פלד-גבעוני, יירכשו גם אחזקותיו של אייל בפורמולה.