שיעמום מאובטח היטב

אולימפיאדת החורף נפתחת בסוף השבוע הקרוב. משה גלעד מפקפק בכך שסולט לייק סיטי, העיר המארחת, היא המקום המתאים לאירוע מסוג זה, ותוהה אם סוכני ה-FBI לא מוציאים את החשק מכל העניין

מהמזרח התיכון אולימפיאדת החורף נראית בעיקר כמו הזיה. חלום רחוק של אחרים – עשירים יותר, יפים, שזופים, ספורטיביים. כך זה היה מאז שנות השישים, כאשר הבמאי קלוד ללוש הציג סרט תיעודי נפלא שנקרא "13 יום בצרפת", על אולימפיאדת החורף בגרנובל 1968. לא היתה אז טלוויזיה בארץ והסרט של ללוש, ובעיקר גיבורו, אלוף הסקי הצרפתי האגדי ז'אן קלוד קילי, נראו בפתח תקווה כמו שידור מהחלל החיצון.

מאז, לקילי יש אתר סקי שנקרא על שמו בהרי האלפים, עשרות אלפי ישראלים גולשים בארץ ובעולם בכל שנה, אבל הקשר בין המזרח התיכון לאולימפיאדת החורף לא השתנה הרבה.

 

מה לנו ולשלג בעיר מורמונית?

 

מי שזקוק להוכחה נוספת עד כמה אנחנו מתקשים להיות חלק מן העולם המערבי, העשיר, המדושן, האופנתי, עומד לקבל הוכחה כזו ממש בימים הקרובים. הכסף האמריקני הגדול עומד להוכיח שוב עד כמה הוא משמעותי כאשר מדובר בצירוף החזק של ספורט, תיירות, פרסומות, תדמית. אולימפיאדת החורף של סולט לייק סיטי ביוטה, ארצות הברית עומדת לצאת בסוף השבוע הקרוב לדרך.

קשה לחשוב על אירוע שנראה כרגע רחוק וסהרורי יותר. מה לנו ולשלג בעיר מורומונית במרכז-מערב אמריקה? מה לנו ולאירוע שמבוסס כולו על כסף גדול של חצי הכדור המערבי? נכון, יש צמד ישראלי שמשתתף הפעם במשחקים האולימפיים, ויש להם אפילו סיכוי למדליה, אבל גם ההופעות שלהם, כאשר על השמלה של גלית חייט מתנוסס מגן דוד ענק ומוזהב וברקע מתנגן "הבאנו שלום עליכם", נראות כמו חלק מחלום מוזר ולא מציאותי. יש להם, כך אומרים, סיכוי לזכות במדליה, אבל לנו אין סיכוי להיות חלק מן המורדות המושלגים. לא השנה.

 

הכסף פותר את כל הבעיות

 

סולט לייק סיטי עלתה לכותרות לראשונה בהקשר האולימפי בשערורייה הגדולה ביותר שנקשרה בתנועה האולימפית בעשרות השנים האחרונות. פרנסי העיר הואשמו ששילמו יותר ממיליון דולר שוחד וטובות הנאה לפעילי התנועה האולימפית, כדי שאלה יבחרו בעירם כמארחת של משחקי החורף של 2002. הסקנדל הזה חשף דרכי פעולה שמעלות ריח רע של כל התנועה האולימפית, אבל הכסף הגדול, בעיקר זה של NBC, שקנתה את זכויות השידור של אולימפיאדת החורף הזו ב-545 מיליון דולר, עזר להרגיע את כולם.

לפני חצי שנה דרשו חלק מתושבי סולט לייק סיטי לבטל את האירוע מחשש שעירם מציבה עצמה כך כמטרה ראשונה במעלה בפני כל טרוריסט רודף פרסום בעולם. גם הבעיה הזו נפתרה בעזרת כסף – בעיקר פדרלי – כאשר הוכרז על מבצע הביטחון הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית.

תקציב הביטחון של אולימפיאדת אטלנטה 1996 הוגדל פי שלוש וכאשר נותרו בעיות לא פתורות הגדילו אותו ב-25 אחוז נוספים. היום עומד רק תקציב הביטחון לאירוע הזה על 300 מיליון דולר. אפשר לחשוב על כמה דברים אחרים שאפשר לעשות עם הכסף הזה. אם צריך כל כך הרבה רק כדי להבטיח את האירוע, אולי לא צריך את האירוע. המראה של מטוסי F16 מפטרלים באוויר וסוכני FBI דוהרים על רכבי שלג לא בדיוק מעורר חשק.

התחושה היא שהאמריקנים מארגנים עוד אירוע גדול כדי להוכיח לעולם כולו עד כמה הם חזקים, פטריוטיים, מצוינים ועשויים ללא חת. יכול להיות שהגיע תורם של אחרים להוכיח שגם הם בסדר? האוסטרלים, למשל, עשו את זה לגמרי לא רע ב-2000. הבעיה הנוספת היא שהאמריקנים עסוקים עכשיו כל כך בעצמם עד שהם עלולים לשכוח שיש גם מדינות אורחות, שבאו להתחרות וליהנות.

 

לא בדיוק המקום לצאת לבלות בו

 

כל המאמץ האדיר הזה הושקע כדי לתת לסולט לייק סיטי את האפשרות להציג עצמה כאתר סקי מוביל בעולם. כאן בדיוק מתעוררת בעיה נוספת. בניגוד לכמה ערים קטנות וחביבות, חסרות כל יומרה, אשר זכו לארח בעבר את אולימפיאדת החורף (גרנובל בצרפת ולילהאמר בנורבגיה הן שתי דוגמאות אירופיות חביבות עלי במיוחד) סולט לייק סיטי היא עיר עם מאפיינים אחרים לגמרי. היא לא בדיוק המקום שבו חובבי הסקי רוצים לצאת בו לבלות.

סולט לייק סיטי הוקמה בידי המנהיג המורמוני בירגהאם יאנג ב-1847, כאשר הגיע בחברת מאמיניו לעמק "שאיש לא רצה בו". סולט לייק סיטי היא מאז משכנה הבלתי מעורער של הכנסייה המורמונית. התוצאה, יותר מ-150 שנים אחר כך, היא עיר שמפגינה בעיקר עושר כלכלי ושמרנות חברתית בולטת מאוד. כמה ממדריכי התיירים מזהירים את המגיעים לעיר שהם עלולים למצוא אותה "עשירה באתרים היסטוריים ודתיים אך דלה מאוד במקומות ובאירועים מרגשים". זו דרך עדינה לומר, שהשיעמום נורא ואיום ושקשה למצוא כאן בר פתוח אחרי שמונה בערב.

למרות שהמארגנים מבטיחים שבמהלך המשחקים ישונו חוקי עסקי השעשועים כדי לעודד בילויים בשעות הלילה (שומו שמיים) אי אפשר לשנות אופי של עיר בשבועיים. סולט לייק סיטי היא מקום מצוין לסקי, היא כנראה מקום טוב למתפללים מורמונים, אבל היא לא מקום ששמח לארח בו אירוע בקנה מידה של משחקים אולימפיים.

 

על מה חולמים בבירה מורמונית?

 

מבחינה מסוימת היא נכשלת גם במבחן נוסף – הפוך - החיסרון של עיר גדולה. כאשר מבקרים בלילהאמר, שאירחה את המשחקים האולימפיים ב-1994, מוצאים עיר קטנה מאוד, מרוכזת סביב כיכר אחת, אבל מלאת חיים, שמחה ואתרי בילוי ביום ובלילה גם בימי חורף שגרתיים לחלוטין. אולימפיאדת החורף של לילהאמר היתה הצלחה כבירה. הליברליות וחדוות החיים הספורטיביים של סקנדינביה בכלל ושל נורבגיה בפרט תרמו לאווירה המיוחדת. הסיכויים של סולט לייק סיטי לעמוד בתחרות הזו לא נראים גבוהים במיוחד. איזו הזיה אפשר כבר לחלום בבירה המורמונית?