עשה לך אוייב

המשימה של שינוי פני האזור חורגת מעבר לכוחה של ישראל

זה שבועיים האחרונים מדווח כי אנשי חיזבאללה יורים על מטוסי חיל האוויר "בגבול הצפון", ופרשנים רואים זאת כפרובוקציה חדשה של הארגון, אפילו כאישור הטענות לגבי כוונות הזדון שלו. אבל הכיצד זה עדיין עושים מטוסי חיל האוויר בשמי לבנון כבתוך שלהם? גם לאחר שצה"ל נסוג קרקעית מלבנון, "בומים" על קוליים שלנו בשמי ביירות הם עניין שבשגרה. הפעילות הזאת היא ההתגרות הראשונית, לא התגובה של חיזבאללה. תארו לעצמכם איזו מהומה אדירה היינו מחוללים אילו ביצע "מיג" סורי גיחות צילום בשמי תל- אביב.

מקרה פרטי זה מאפיין את עומק הפער התרבותי השולט בסכסוך הישראלי-ערבי לדורותיו: אנו סבורים כי שימוש מוגבל בכוחנו אינו סותר את כוונות השלום שלנו. אך הצד השני תופס שימוש כזה בכח כהתגרות, כזלזול וכתוקפנות. מה גם שאין זה מקרה יחיד של התגרות בחיזבאללה. למשל, לפני כמה ימים פורסמה בעיתון זה ידיעה שמקורה באמ"ן על תכנית רבתי של חיזבאללה. להשמדת ישראל" כלומר ארגון מאויים, של כמה מאות לוחמים סדירים, מאיים להשמיד את המעצמה הצבאית החזקה באזור. מה אנו משיגים בהפרזות והתגרויות מעין אלה חוץ משירות האינטרס של חיזבאללה ללבות מחדש את העימות אתנו? איזו תועלת אנו מפיקים מכך שאנו מרחיבים במו ידינו את מעגל החיכוך שלנו עם הסביבה?

מצד אחר, בעוד איראן נמצאת בעימות הולך וגובר עם העולם כולו, דווקא ישראל מתנדבת עכשיו לעמוד בראש המחנה האנטי איראני ופתוח בכך חזית חדשה שלה, מילולית לפחות. מאז הלכידה של "קארין איי" אנו משכנעים את האמריקנים לצייר את איראן כנציגת הרוע העולמי. אם איראן כבר נמצאת במסלול התנגשות עם המערב, די לנו בפעילות שקטה בתחום זה. אין צורך שאנחנו נוקיע אותה עכשיו כ"שטן הגדול", ונפתח בכך חשבון לשנים רבות.

ובמישור אחר, קצפה של מערכת הביטחון יצא לאחרונה על הנשיא בוש משום שלא הזכיר את סוריה ברשימת נציגי הרוע העולמי האם רטוריקה כזאת מקדמת את יחסי ישראל עם סוריה או מסיגה אותם כדי שנים לאחור? או החיסולים הנמשכים כסדרם בשטחים, כאילו אין ביקורת ציבורית נוקבת עליהם, ואין נסיונות נואשים לחדש את המשא ומתן. בכל חיסול כזה מכניס צה"ל עוד ארגון פלסטיני למעגל הנקמה לדורות: חמאס, ג'יהאד, תנזים, פתח ,החזית העממית, והשבוע גם החזית הדמוקרטית. אין לנו אשליות רבות לגבי הארגונים הפלסטיניים בימים אלה, או לגבי חיזבאללה או איראן. אך המדיניות הישראלית הנבונה צריכה לשאוף להתנתק מחיכוך מיותר אתם, לא לגרות אותו ביוזמתה.

בחסות 11 בספטמבר, ושינוי המדיניות המקיף בארה"ב, מרגישה כנראה ממשלת ישראל כי ביכולתה לצאת למסע צדקני לניקוי המזרח התיכון מארגונים ומשטרים לא רצויים. כפי שכבר ראינו בנסיונות קודמים לשנות את האזור ולהפוך אותו ל"חדש", המשימה חורגת מעבר לכוחה של ישראל. חמור מכך, ישראל עלולה לשלם על כך במחיר דמים כבד.