בקמפיין החדש של יפאורה תבורי, מבית ראובני פרידן, תפוזינה שומרת על "ערכי" המותג שבנו אותה ועשו אותה מה שהיא, מהיום הראשון שיצאה לאוויר העולם: סקס, סקס. ועוד פעם סקס.
אני מודה שיש משהו בעייתי בניסיון להתייחס לפרסומת שכזו, למותג עם היסטוריה שכזו, במסגרת מדור שכזה. לא בטוח בכלל שיש עוד משהו שאפשר להגיד ועדיין לא נאמר על תפוזינה. מותג שלא הצליח לומר על עצמו כלום חוץ מאשר לשפוך ערמות של סקס, כזה שמשפריץ תמיד רק מהכיוון של האישה אל עבר אזור חלציו של הגבר, מתאר אותה כמו שהיא כנראה נראית בפנטזיות שלו, בלי קשר למה שהיא באמת רוצה (מה שהיא רוצה בסקס שלה - בלי להיכנס לוויכוח האם זה הכרחי בכלל או שאפשר גם אחרת). אבל הפעם נעזוב את כל זה בצד. כי מעבר לכל הטיעונים המלומדים, זה פשוט נמאס.
משפריצים סקס לכל עבר
במשך חמש שנים רצופות הזילו כאן ריר על הלן הילדינג, נערת התפוזינה המקורית. אחר-כך עשו ניסיון כושל וכואב לצאת מהמשבצת עם קמפיין ה- Z ("זה לא היום שלי", "זה לא מה שאת חושבת"… דווקא, נראה לי שזה בדיוק מה שאני חושבת).
בעקבות הכישלון הבינו, כנראה, ביפאורה תבורי שאין מוצא. אין להם משהו אפקטיבי להגיד על תפוזינה באופן שישכנע מישהו לקנות אותו (טעים? בריא? טבעי? שקוף? תוסס? מרווה?), אלא שוב, להשפריץ סקס לכל עבר. אז בקיץ שאחרי, חזרנו לנקודת ההתחלה וקיבלנו נערת תפוזינה אחרת, קובנית, שמתעקשת לשמור את המשקה שלה באשכיו של גבר זר (טוב זה ברור, נשים נורא נהנות לשים שם דברים).
בפרסומת הנוכחית זה הגיע לאונס קבוצתי בפוטנציה. זה מה שקורה, ככל הנראה, כשיפאורה תבורי מנסים ל"מתוח" את המותג "תפוזינה". הם השקיעו בפיתוח, שמו אותה בקרטון, ומעתה קוראים לה "תפוזינה אקטיב". מנסים להכניס אותה לקטגוריות משקאות האנרגיה? רוצים להגיד משהו על בריאות? אל דאגה, ראובני פרידן כבר ימצאו מה להגיד בלי לוותר על הדבר היחיד שהוכיח את עצמו למוצר הזה (סקססס!).
ואכן, באורח פלא, בדיוק כמו בזמן שהיינו קטנים לימדו אותנו שמריץ' ורץ' יוצא ריצ'רץ; ביפאורה תבורי מראים לנו שמסקס ואנרגיה יוצא - מרדף. הסרטון החדש מציג בחורה בריצת בוקר, שכל הגברים שהיא חולפת על פניהם עוזבים את עיסוקיהם ומתחילים לרדוף אחריה. כאילו שמדובר בתופעת טבע נדירה, אנחנו מיד מקבלים הסבר לפשר המרדף: על גב חולצת הבחורה כתוב "ONLY WANT SEX".
המרדף ממשיך, עוד ועוד בחורים מצטרפים, מתחילים לסגור את הפער. היא פונה לעבר הרציף וקופצת קפיצה ביונית ברגע האחרון לתוך מעבורת שיוצאת לדרכה. כמובן, לא לפני שאנחנו זוכים לחזות בקלוז אפ חיוני על פיסוק הרגליים שלה מלמטה, מין גרסא מעודכנת לפתיחת הפיסוק של שרון סטון ב"אינסטינקט בסיסי".
הבחורים, מסתבר, מתמהמהים לקפוץ, נשארים מאחור. היא נשארת לבדה, מחייכת לעצמה, שותה תפוזינה אקטיב, מסתובבת ומראה לנו שכובע הקפוצ'ון שלה הסתיר מילה אחת חשובה בכיתוב שעל החולצה - "MEN ONLY WANT SEX".
אהה, בטח. חושב הצופה לעצמו. עכשיו הכל ברור. ברור?! ברור. כל כך ברור, שאין טעם להגיד כלום מנקודת המבט הנשי.
גם איטיים וגם מעוררי רחמים
במקום זה, יותר מעניין להתמקד הפעם בגברים (למרות שבכנות, ולמען הפרוטוקול, זה לא גברים או נשים שנפגעים או יוצאים גדולים מהמקרים האלו. כולנו ביחד, באותו סירה. תמיד מפסידים מזה שני המינים באותה המידה).
תסתכלו על הסרטון הזה ותראו לאיזה מין גברים ראובני פרידן פונים. תחשבו רגע ותבינו איזה מין עולם הם רואים, מה הם חושבים עליכם, מה הם רוצים להגיד. שגברים רוצים רק סקס, וחושבים רק על סקס - זה ברור מאליו. שגברים מטומטמים עד כדי כך, שמספיק שתחלוף על פניהם בחורה בריצה, שכתוב לה על הגב משהו על סקס, כדי שהם יעזבו את הכל ויתחילו לרוץ אחריה כאילו אין מחר.
שגברים חושבים שכל מה שהם צריכים לעשות כדי להשיג סקס זה פשוט להיות שם, להגיע בזמן. שגברים לא שמים לב שכמוהם יש מסביב עוד עשרות, וגם אם כן, כל אחד מהם בטוח שכשיגיע הרגע, הוא ולא אחר מ"העדר" יזכה בשלל. או שאם לא, הם סתם ממשיכים לרוץ, אפילו שהם רואים שאין להם סיכוי.
שגברים הם כה מעוררי רחמים בחוסר היכולת שלהם להבין שאם היא לא עוצרת, זה אומר שאין לה שום כוונות לעשות איתם שום דבר (באמת תהינו, כשהיא אומרת לא, למה היא מתכוונת?)
והכי גרוע, מבחינתכם חברים - שגברים לא מצליחים להשיג בריצה בחורה רזה אחת (אפילו לא אחד מכם).
אני לא יודעת מה אתכם, גברים יקרים, אבל אם אני הייתי גבר, לא הייתי יושבת בשקט אם מישהו היה מתייחס אלי ככה.
הכותבת שימשה כמנהלת מחלקת הפלנינג במשרד הפרסום צרפתי-שטרנשוס-זמיר, וכיום סטודנטית לתואר שלישי בתוכנית ללימודי מגדר באוני' בר אילן.