צל נצח מכהה את עין המים

בלב שגרת המדבר נסדק הסלע של ואדי אלהווא, שהפך לנחל חווה, ומתוך מצע החול של אפיקו בוקע מצוק אדיר. אתר קסם נוסף מספרו החדש של ספי בן יוסף

בהגדרות מתחום הנפש, התרגשות מוסברת כפריצה של מעגל הציפיות. זה בערך מה שמתרחש אצל אדם, שנע בין רמות נפחא ועבדת לשולי מכתש רמון או עמק נחל צין. בשיטוט הארוך האפשרי, על פני המרחבים העצומים בלבו של הנגב, עשוי אדם להיכנס לשגרת ציפיות מן הנוף ואתריו. שגרה הבנויה על אופקים רחוקים, על צלליות של הרים שולחניים וחרוטים, על תנועה גלית של העין - עלֹה וירֹד - הנלכדת ללא מוצא ברשת הערוצים בין הגבעות העגלגלות ומכוסות החצץ.

השגרה של הנגב היא חשיפותו האינסופית, אובדנו של הצליל האישי בזה של הרוח המלטפת את המדבר. שגרתו של המדבר הזה היא כוחו להרגיל את הבא אצלו באין צל ובאין מים. והנה בלב השגרה, נסדק הסלע של ואדי אלהווא – שהפך לנחל חווה, במקום להיתרגם כנחל התהום – ומתוך מצע החול של אפיקו הרחב בוקע מצוק אדיר, יוצר שתי מדרגות, האחת גבוהה מעל הערוץ והשנייה, נמוכה יותר, מצפינה בתוכה את האפיק, הוא הסדק, היא התהום שעל שמה קרוי הנחל בערבית.

תהומו של הוואדי אינה נקודה אלא נקיק, שראשו קיר מפל – מרזב אבן משויפת ובוהקת ממעבר מי השטפונות – שגובהו יותר מ-20 מטר. סופה של התהום שהסדק נפער מעט, מתרחב ומפנה מקום לעוד חול, לעוד סלעים וגם לשומרי סף ירוקים ומפתיעים: שלושה עצי תאנה אחוזים בקירות הקניון. ובין ראשה לסופה של התהום – התהום עצמה; נקיק שאורכו כ-40 מטרים, החובקים גב ענק. עומקו עשוי לעלות על חמישה מטרים, ומימיו ירוקים תמיד וקפואים, כאילו זה עתה קילפו מהם שכבת קרח של ממש. צל הנצח בנקיק מכהה את עין המים, שלא יהיו ירקרקים כמו המדבר, אלא שיהיו ירוקים כהים, נוצצים כאזמרגד מלוטש, ואדוות הרוח הקלות על פניהם נדמות כאילו מגלפות עליהם תלמים קטנים וקשקשי כסף, שנעים ומרצדים כמיליון מראות.

יוני סלע מטפחות בבהלה בכנפיהן, עולות ויורדות בתהום הנקיק כאילו ראו שד נורא במים. גרגוריהן המתגלגלים מוכפלים ומוחזרים עוד ועוד בין קירות התהום ונשמעים כדרדורי אבנים רחוקות. נוצות ניתזות מכסותן, מסתחררות כאניצי סביונים בקור העולה מן הגב וצוללות אל פניו עד מגען בהם. ואז צפות ומתנדנדות בין האוויר למצולה, על הקרום העדין של המים, עד שהאדוות דוחפות אותן לגדה. שם הן נערמות בין עקבות היעלים, כמו פירורים מכרית שחבטו ילדים בחדרם, שנצברים בין פינות צעצועיהם.

יפה לזנק אל תהום המים הזו בימים לוהטים של קיץ. טוב לשבת סתם על שפתם בצינת החורף המדברי. בקיץ עולות האצות בשיער ועל הכתפיים ומכסות בחוטי משי ארוכים וסבוכים, ירוקים כמים, את מערומי הגוף הרוטטים מן הצינה. בחורף מתנגנות הרוחות בחלילו של הנקיק, ובין תו לתו עולה טרטורן המבוהל של היונים או נחרה מופתעת של יעלה, שבאה עד לכאן כדי להיבהל מדמות היושב על המים. ובין קיץ וחורף מסתחררות הסנוניות, יוצרות באוויר הדחוק בתהום את לולייני מסלולן, יורדות אל פני המים ומקורן פעור לבלוע כל יבחוש ביש מזל ומיד טסות חזרה אל על, נעלמות באור המסמא, הרחק מעל התהום הירוקה והאפלולית, בסתר הסדק שנפער בשגרת המדבר.

הדרך לגב חווה היא בשביל כחול המסומן מראש הקניון, בבקעת החול שבאפיק נחל חווה, בנקדה שבה הוא נחצה על ידי דרך הנפט, הבאה ממעלה מחמל והולכת אל מעלה זיק.

לבקעת החול באפיק נחל חווה אפשר להגיע רק ברכב שטח, על דרך הנפט או בדרך העפר המסומנת בשחוק, על פני רמת נפחא, שראשיתה מול כלא נפחא. הדרך הזו עוברת כולה בשטחי אש של צה"ל, ועל כן אפשר לנסוע בה רק בשבתות וחגים או אחרי תיאום מוקדם עם הצבא.

 

"כמו אהובה רחוקה - 75 אתרי הקסם שלי", ספי בן יוסף. כתר, 287 עמ'