סחר חליפין: לקנות מוצרים בלי כסף

זה נשמע כמו שיעור חשבון בכיתה א', אבל זה קיים ועובד כבר במאות קהילות בעולם, וגם בארץ: לא עוד תשלומים בכסף רשמי, עם בנקים, כספומטים, ריבית ואוברדרפט, אלא עסקות שמתבצעות בנקודות (או בחרוזים), בשיטת סחר החליפין, בתוך הקהילה הסגורה. חיה חצב מהקהילה בקריית-טבעון: 50% מערך המוצר הולך להחזרת ריבית וכיסוי הלוואות שונות. אם המצב ייפול, 'מחרוזת' יכולה לשמש רשת ביטחון. יהיה מי שיעזור גם אם אין לך כסף

הכסף הוא המצאה גאונית. תחשבו כמה הייתם צריכים לטרוח אילו הייתם נאלצים לקנות את הדירה החדשה שלכם בסחר חליפין. מאיפה הייתם משיגים 2,000 שקי קמח או 200 סוסים? שלא לדבר על המאמץ האדיר הכרוך בהזזת השקים והסוסים האלה. הכסף הופך את כל המאמץ הזה למיותר. כמה מאות חתיכות נייר צבועות ומספרים עליהן, המוכרות יותר בכינוי שטרות, יכניסו אתכם מייד אל דירת החלומות שלכם.

אבל לכסף יש גם צרות משלו. קודם-כול, אף פעם אין לכם מספיק ממנו. כמעט כל מי שקונה דירה לוקח הלוואה כדי לממן את הרכישה, ועל ההלוואה הזאת הוא משלם ריבית. בפועל, הוא משלם הרבה יותר מהמחיר הנקוב של הדירה. הרבה יותר מאותם 200 סוסים שהיה משלם בסחר חליפין. דבר נוסף: הכסף אינו שייך" לכם, הוא שייך לבנק המרכזי שמנפיק אותו. ברצונו, הוא מדפיס הרבה שטרות, ברצונו - מעט.

הערך" של הכסף משתנה לפי כמות השטרות. ועניין אחר: הכסף איננו אישי, השטר שאתם מעבירים לאדם אחד, יעבור

לאדם שני ומשם לאדם שלישי. אין לכם שליטה מה ייעשה בכסף, שלא לדבר על מה שייעשה במסים המשולמים על

הכסף שאתם מקבלים תמורת עבודה או בעיסקה שאתם עושים.

אז מה, אפשר בלי כסף? אפשר גם אפשר, אומרים כמה תמהוניים, והולכים לגור בקומונות בהרים, מחליפים סוכר בשורשי-יער, ולובשים בגדים מחומרים שליקטו בטבע. בקיצור: מתנתקים מהעולם.

ומה יעשה מי שרוצה להמשיך לחיות בעולם המודרני ובכל זאת לצמצם את התלות שלו בשטרות הצבעוניים? מייקל לינטון, בריטי שהיגר לחוף המערבי (השומם למדי) של קנדה בשנות ה-70, מצא פתרון כלשהו. שיטה שהיא שילוב בין סחר חליפין ובין כסף רגיל. אפשר לקרוא לה כסף מקומי". באנגלית הוא נתן לה את השם LETS, ראשי תיבות של שיטת סחר חליפין מקומי". בעברית מצאו האנשים שהעתיקו לכאן את השיטה את השם המקורי "מחרוזת" (משב מרענן בעידן שבו כמעט כל אופנה המועתקת מחו"ל מועתקת קומפלט, עם השם האנגלי שלה).