חתול בצמרת

אבי אלגרנטי הוא "ספייס קט", שכבש בעבר את מצעד הבריטי, ומוציא כעת אלבום טראנס חדש

אבי אלגרנטי - המכונה בגילגולו הנוכחי ”ספייס קט” - רקח 66 דקות של טראנס באלבומו הרביעי - "Shapes of Sound", שיצא החודש ב-BNE. על מקוריותם, ייחודם והשפעתם של הרצועות הללו יכול להעיד הקהל שקונה את היצירות של אלגרנטי בארץ ובחו"ל ומתזז לצליליו עד טרוף חושים. עד כה אלגרנטי הוכיח את עצמו בעוצמות כובשות עד שחלק מיצירותיו יצאו בהפצתם של כמה מן הלייבלים המכובדים בתחומם, כמו “Dragonfly” הבריטי, והגיעו לשיאם המסחרי בסינגל “Tornado”, אותו הפיק וכתב יחד עם עופר דיקובסקי ודינו פסארס, בהרכב שנקרא אז “Phreaky”. הסינגל כיכב ברייבים בארץ ומחוצה לה, נמכר כחלק מאוספים בכ- 40,000 עותקים, ונרשם במצעד הבריטי במקום ה-29, בין "אואזיס" למדונה.

אלגרנטי, 30, נשוי ליולנד, המנהלת את עסקיו המוזיקליים, ומתגורר בצפון הארץ. שם, בתוך אולפן ביתו, הוא מבשל את הטראקים שלו: חיבור עדכני בין מיומנות אולפן טכנית לבין מוזיקליות של קלידן אוטו-דידקט. אלגרנטי, כמו כמו טכנאי טרנס רבים, הוא גם פריק מחשבים וגם מוזיקאי. למרות וותיקותו בתחום האלקטרוני, ולמרות הצלחתו ומיומנותו, אוצר המילים השגור בפיו מזכיר עדיין את העידן הישן, הפרה - דיגיטלי של המוזיקה. הוא מתייחס לשותפיו ואפילו לעצמו כ"להקה". הוא לא מתרשם מהפרדת ז'אנרים מלאכותית עם שמות מפוארים, כמו קלאב-האוס ודיפ-טראנס. הוא מושך ידיו ממלחמת הקלאברים ומתייחס לעבודתו ברצינות. הוא מאוהב במקסמי המחשב, אבל מנסה לבנות מוזיקה ולא ריקמה של אותות אלקטרוניים. בצעירותו היה קלידן בהרכבי רוק מתחלפים שביצעו גרסאות כיסוי וגם מעט חומרים מקוריים. אל הטראנס התוודע לראשונה קצת אחרי שרותו הצבאי.

ב-95', אלגרנטי ושותפיו, עופר דיקובסקי ומרקו גורן (הרכב שכינה את עצמו "Indoor"), התיישבו לחבר שני טראקים מקוריים משלהם. הם השמיעו אותם במסיבות ולאור ההצלחה ניגשו ל-NMC, שהחתימו אותם מייד על הפקת אלבום מלא, שמכר עד היום כ- 5000 עותקים, על פי אגרנטי. הטראק הבא, “Tornado”, כבר עוצב עם דינו פסארס, אמן טראנס בינלאומי, והפך ללהיט באירופה. אחריו חבר אלגרנטי לכמה כוכבים עולים, שהיו עד עוד עלומים, ביניהם פול אוקונפלד. דווקא אז, בתחילת השיא, התפרקה החבילה של "Indoor".

ב- 96', אחרי פרוק השותפות והאולפן, עזב אלגרנטי להודו, בעקבות אהבתו, יולנד. כשחזר לארץ החל להופיע במסיבות טרנס כדי.ג'יי. ופגש אמני טראנס בינלאומיים. המפגשים היצירתיים עם אומנים אלה הולידו את פרוייקט ”DNA", שיצא ב- 97' כאוסף. "שיתוף פעולה אלקטרוני", מעיד אלגרנטי, "לא מחייב את האמן-השותף לשבת איתי על המחשב או המקלדת ולנגן. השותף יכול לשבת באולפן ולדבר איתי וזה כבר נותן לי רעיונות והשראה. את הנגינה והסאונד אני עושה לבד, אבל נעזר בהשראות של האורחים".

הפרוייקט העצמאי הראשון שלו, "Beam Me Up", יצא ב- 98' ב- BNE ומכר כ- 7000 עותקים. אלגרנטי הפך ל"ספייס קט" ושמו התחיל לחלחל לקלחת הטראנס-אירופאית המכובדת. גם באלבום זה משתלבים כמה אמני על כמו סיימון פוספור, דאדו, מקס וקריסטיאן. אבל רוב הקטעים הם לגמרי עצמאיים.

באלבומו החדש של "ספייס קאט" ניכרת ההיסטוריה המוזיקלית-האישית של אלגרנטי, ואולי גם ההסטוריה הרחבה יותר של תרבות הטרנס האלקטרוני. מה שהתחיל באדיקות חתרנית כתגובת נגד לרוק המטאלי האורבני, והוליד טרנדים לבקרים, מתחיל לחזור ללכלוך החם של הכלים האקוסטיים. בטראק השביעי, “rewind", משלב אלגרנטי כלים אקוסטיים, בטראק השלישי, "The gate", הוא נוגע בצד הטכנו האפל, ובטראק השישי, C4, הוא מעלה מלודיות מודגשות מעל ומתחת לרעד התופים.

 

-במה שונה האלבום הזה מקודמיו?

 

"האלבום הזה הוא אולי האלבום הכי מגובש שהיה לי, שהכי משקף אותי. חוץ מהטראק הראשון, אין בו בכלל שיתופי פעולה. בניית הקטעים יותר אחידה. אפשר לשמוע שזה אמן אחד. האלבומים הקודמים שלי היו יותר מלוטשים מבחינת הסאונד והפעם ניסיתי ליצור סאונד יותר מלוכלך. פחות מכאני. יש יותר דיסטורשונים. באלבום הקודם שלי הלכתי על הרבה קישוטים , משחקי סאונד, וסאונדים שרצים למעלה. באלבום הזה עבדתי יותר על תפקידים מוזיקלים."

 

-עשר שנים מאז בקיעת הטרנס, ואתה חוזר ללכלוך האקוסטי, מושפע מהלואו-פיי של הרוק. המהפיכה האלקטרונית הכזיבה?

 

"זה פשוט יפה בעיניי לשלב כלים אקוסטיים עם אלקטרוניים".

 

- היום כל אחד יכול לייצר טראקים מורכבים, לא?

 

"זה לא קל בכלל. צריך להיות מוזיקאי. בשנתיים וחצי האחרונות, מרגע שנכנס גל של סינטיסייזרים חדשים ופשוטים להפעלה, נכנסו גם סאונדים של טרנס-האוס מוכנים מראש. לפני כמה שנים היה צריך ליצור יש מאין את הסאונדים האלה. הבעיה היא שהרבה אנשים שאין להם מושג בטכנאות אולפן ואין להם מושג במוזיקה, קנו מחשב, עשו תרגילים במוזיקה וחושבים שהם עשו משהו טוב. זה נהיה כל כך נגיש שדווקא נעשה יותר ויותר נדיר למצוא מוזיקה אלקטרונית איכותית. דווקא כשכל העיסוק הזה היה ראשוני, כל להקה הייתה צריכה להיות באמת איכותית כדי להצליח. מה שיש לחדש בו זה בנגינה, בתפקידים, בכתיבת ליין מלודי טוב".

 

-הטראנס האלקטרוני לא מיצה את עצמו?

 

"לא. הרוק אנד רול מיצה את עצמו? המוסיקה האקוסטית מיצתה את עצמה? אי אפשר למצות את זה. זה אינסופי."