והינם טחים אותו טפל

כבר לפני 2,600 שנים קבע הנביא יחזקאל מה דינו של אזור חיץ מיוסד על הטעייה

תמיד הוא מתחיל בקול תרועה ומסיים בקול דממה דקה. אריאל שרון אוהב לכפות את דעותיו והמצאותיו על המציאות גם כאשר זו מנוגדת לחלוטין לתיאוריות ולפתרונות שהוא הוגה במוחו הפורה. כך היה בפתחת רפיח, אותו איזור חיוני לבטחון ישראל שהוא מילא תפקיד מרכזי בהקמתו ואשר לבסוף נהרס תחת פיקוחו. כך היה עם משתפי הפעולה של "אגודות הכפרים", שאותם חלם להמליך על הפלסטינים. כך היה ב"מלחמת שלום הגליל" בלבנון. כך יהיה גם עם המצאתו החדשה – "אזורי החיץ" שב"מרחב התפר" בין הגדה לישראל.

הפתרון הגואל החדש שהביא ביום חמישי שעבר למדינתו המיוסרת זה יותר משנה הוא 65 ק"מ של גדר באזורים צפופי אוכלוסייה לאורך התפר, שיתוגברו באמצעים למניעת מעבר כלי רכב, בחלק הנותר. תוכנית שאמורה לעלות למשלם המסים הישראלי כ- 300 מיליון שקל ומי יודע כמה תעלה בעת סיומה.

היד רועדת כמעט בעת כתיבת דברי אפיקורסות נגד ראש ממשלתנו שהטיח בסוף השבוע שעבר דברים קשים נגד הקולות הצורמים הנשמעים דווקא בימים אלה, שבהם אנו חייבים להיות שקטים, שקולים ומאופקים. צריך לשמור על קור רוח בענייני מלחמה ושלום, אמר שרון, אסור לנהוג בפזיזות.

אך לו הקשיב שרון לדברי עצמו, במתינות ובאיפוק הראויים, והיה אולי נזכר בתקדימים חשובים מהעבר, ספק אם הוא עצמו היה מעלה את תכניתו. רוב קווי ההגנה, אזורי החיץ המגודרים לתפארת, במאה ה – 20 נפרצו והותירו את מתכנניהם מתוסכלים ומאוכזבים: החל מקו מז'ינו הצרפתי ובקו זיגפריד הגרמני בעת מלחמת העולם השנייה, עבור בחיץ האמריקני בין צפון וייטנאם לדרומה ובקו בר-לב שהוקם בעת מלחמת ההתשה וכלה ב"אזור הביטחון" הישראלי בלבנון.

אין סגר הרמטי לחלוטין. כמה עשרות מזרח-גרמנים שואפי חופש הצליחו לעבור גם את חומת ברלין המאיימת – למרות מגדלי השמירה והכלבים. חברי מחתרת ה IRA בבלפאסט הציבו לעצמם בשנות ה 70 אתגר לפרוץ את גדר הפלדה האימתנית שהקימו הבריטים סביב למרכז המסחרי של העיר. הם הצליחו להחדיר חומרי נפץ מפורקים דרך הגדר ומספר הפיגועים במרכז העיר עלה באורח תלול למרות אמצעי הביטחון הקפדניים שהנהיג הצבא הבריטי.

אזורי חיץ – משוכללים ככל שיהיו, גם אם יותקנו בהם חומות, שדות-מוקשים, תעלות, גדרות וקירות מגן – אינם תחליף לביטחון אמיתי. אלה הם גורמים מסייעים בלבד, בעיקר לשם הקניית ביטחון חלקי ומוגבל לתושבים בתוך האזורים המגודרים. ביטחון אמיתי יושג רק כאשר הצד האחר, קרי הפלסטינים, ישוכנעו כי לא הכל אבוד, וכי גם להם יש סיכוי לחיי כבוד במדינה משלהם. כדי להגיע לסיכוי כזה יש צורך בחידוש תנופת המו"מ עימם, לא בניסיונות עקיפה של ערפאת במטרה להפילו. ולא בניסיונות של בעיית ההתנחלויות האקוטית, באמצעות הקמת אזורי חיץ במגמה להשאיר את כולן בשטחינו.

אזורי החיץ החדשים, אם יוקמו, יהיו פתרון של אחיזת עיניים, של "כאילו" ביטחון. וכבר אמר על כך הנביא יחזקאל לפני כ- 2,600 שנה: "יען וביען הטעו את עמי לאמור שלום ואין שלום והוא בונה חיץ והינם טחים אותו תפל...והנה נפל הקיר הלא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם?".