הפיחות שנרשם בשער השקל לאחר ההפחתה החד-פעמית בריבית הצליח להתל גם בגורמים המקצועיים ביותר במשק. כך מתברר מניתוח הנתונים שמפרסמת היום (ב') מחלקת הפיקוח על מטבע חוץ בבנק ישראל.
הפיחות החל כזכור מיד עם פרסום הידיעות על הכוונה להפחית את הריבית בשיעור חריג של 2%, ב- 23 בדצמבר 2001. ב-11 בפברואר, ערב רמיזתו של קליין כי יעלה את הריבית אם הפיחות יימשך, נקבע שערו היציג של הדולר על שיא כל הזמנים - 4.744 שקל - עלייה של 12% מאז ההודעה על הפחתת הריבית. ב-31 בינואר עמד שערו היציג של הדולר על רמה של 4.602 שקל.
אולם התפתחות הפיחות לאורך תקופה זו לא הייתה אחידה: בשבועיים הראשונים של ינואר נרשם פיחות מהיר, בשבועיים שלאחר מכן חלה בו התמתנות, ובתחילת פברואר שוב נרשמה עלייה מהירה בשער הדולר.
העסקים מוכרים
מהנתונים המתפרסמים היום עולה, כי בתקופת הרגיעה שחלה בפיחות, במחצית השנייה של ינואר, מכר המגזר העסקי מטבע חוץ בהיקף של כ- 760 מיליון דולר. מכירות אלה בוצעו באמצעות עסקות עתידיות ונטילת אשראי נטו במטבע חוץ. מכירות אלה באו בהמשך למכירות של אגרות חוב צמודות לדולר בהיקף של כ- 600 מיליון דולר, שביצע המגזר העסקי במהלך השבוע הראשון של הפיחות.
והציבור קונה
דווקא משקי הבית פעלו, לפי שעה, בצורה נבונה. מתחילת הפיחות ובמהלך חודש ינואר צברו משקי הבית מטבע חוץ בהיקף של כ- 1.8 מיליארד דולר. כ-640 מיליון דולר מסכום זה נרכשו באמצעות קרנות נאמנות המתמחות במטבע חוץ בארץ. כ-630 מיליון דולר נוספים נרכשו באמצעות קרנות נאמנות המתחמות בחו"ל. היתרה, כ-500 מיליון דולר הופקדה בפיקדונות ובתוכניות חסכון צמודי מט"ח.