בעקבות אי המטמון

מאז 1883 קוראים ילדים את 'אי המטמון' של רוברט לואיס סטיבנסון וחולמים להיות שודדי ים. ברחבי הים הקריבי מתנהל ויכוח נוקב בשאלה איזה אי שימש השראה לכתיבת הספר

כשרוברט לואיס סטיבנסון כתב בביתו, בגבעות ההרריות של סקוטלנד, את הספר אי המטמון (1883) הוא לא שיער שהמיסתורין סביב מקום ההימצאותו של האי הקריבי בו החביאו קפטן פלינט וחבר מלחיו השודדים את אוצרות השוד הימי שהצטברו על סיפון אונייתם הספניולה - יגיע לרמות כאלה.

אז איזה אי בקריביים שימש בעצם השראה לסיפור אודות אי המטמון? במגזין המחולק לנוסעי ספינות הקרוזים של רויאל קריביאן, הוקדש מאמר ארוך לנושא המסקרן הזה.

לא חסרים מדריכי תיירות לאיי הים הקריבי הטוענים שאי זה או אחר הוא בעצם אי המטמון המקורי. הרוב מבססים את דבריהם על העובדה ההיסטורית שאכן במאות ה-18 וה-19 היו לא מעט ספינות פיראטים שפעלו בים הקריבי. הן ארבו בעיקר לאוניות ספרדיות ופורטוגזיות, שהיו עמוסות באוצרות של ממלכות האצטקים, בני המאיה והאינקה, ועשו דרכן מהעולם החדש אל מרתפי האוצרות של מלכי אירופה.

ספינות הפיראטים האלו, שנהגו לתקוף ולשדוד את האוניות עמוסות האוצרות, זכו אפילו בתקופות מסוימות לעידוד בית המלוכה האנגלי ולעצימת עיניים מכוונת. קברניטי אוניות הפיראטים חיפשו בהתמדה, ולא תמיד בזהירות הנדרשת, איים מתאימים להחביא את אוצרותיהם השדודים.

ואומנם קיימים לא מעט סיפורים אמיתיים על אוצרות של פיראטים שהתגלו באיים שונים, רובם לאחר שבעליהם הלא חוקיים, הפיראטים, נתלו עד צאת נשמתם על חבל של מעצמה כלשהי. בבית-הקברות של האי ברבדוס, ליד בית-הכנסת המקומי, ראיתי במו עיני קברים של שודדי-ים יהודים שנתלו עד צאת נשמתם בעוון פיראטיות ימית, כשעל המצבה מצויר הסמל הידוע של גולגולת ושתי עצמות צלובות, ולצידו הכתובת בס"ד. הקומבינציה די משעשעת.

 

האם הדמיון מקרי?

 

השמועה אומרת שרוברט סטיבנסון צייר מפה של אי דמיוני כדי להרשים את קוראיו הצעירים, אבל דמיונו הוליך אותו רחוק מדי. בעיניו היה האי צבעוני להפליא, ונמלים טבעיים חרצו אותו כדי לאפשר לספינות הפיראטים לחדור פנימה. לחלקי האי השונים הוא הצמיד שמות כיד הדמיון הטובה עליו. לאי הקטן הממוקם בכניסה למפרץ הוא קרא אי השלד, ולגבעה הנישאת מעליו גבעת משקפת המרגלים.

כף רגלו של סטיבנסון עצמו, אגב, מעולם לא דרכה באי קריבי כלשהו, אבל למשפחתו היה רומן ארוך עם האיים הללו. שניים מבני דודיו הרחוקים היו במאה ה-18 בעלי אי קריבי בשם סיינט קיטס, והם החזירו את נשמתם לבורא במהלך מרדף אחרי שודדי ים. אביו של רוברט סטיבנסון, מהנדס מגדלורים ידוע בתקופתו, היה במגע רצוף עם קברניטים וסוחרים ימיים. אם כך, יש בסיס להנחה שמפתו של הסופר לא היתה כולה פרי דמיון בלבד, אלא התבססה על אי קריבי אמיתי כלשהו. ושוב חוזרת השאלה: איזה מהאיים בעצם?

כתובות הקעקע שהיו חרוטות על גופו של פלינט, קברניט ההספניולה, כמו A Fair wind, Billy bones, או Here's Luck, עשויות להוביל לאי סיינט יוסטאטיוס, השייך לקבוצת איי האנטיליים ההולנדים ושימש בסוף המאה ה-18 כתחנת מסחר ידועה. האם הדמיון מקרי בלבד? כנראה שכן.

צורתו של האי והגיאוגרפיה שלו אינה תואמת את מפתו המצוירת של סטיבנסון ואת התיאורים בספר. גם היותו של האי סיינט יוסטאטיוס וולקאני, וללא שום נמל טבעי, סותר את תיאוריו הציוריים והמפורטים של סטיבנסון לגבי אי האוצר.

חוקרים אחרים, אמריקאים בעיקר, ראו באי נורמן, השייך לקבוצת איי הבתולה האנגלים, אתר המתאים לתיאורי הספר. לדעתם כתב סטיבנסון את הספר כאשר נפש על אחד מחופיו הבתוליים של האי הזה. אותם חוקרים לא מתרגשים משום מה מהעובדה פעוטת הערך שהסופר מעולם לא התקרב לאזור.

אומנם נכון שהאי נורמן שימש כתחנה פופולרית בקרב ספינות הפיראטים ששוטטו באזור, וגם צורתו די תואמת את מפתו של אי המטמון, אבל הוא משתרע לרוחב, ממערב למזרח, ולא לאורך, מדרום לצפון, כפי שצייר סטיבנסון. גם אי השלד לא קיים במפרץ. כל זה לא מפריע למקומיים לספר לתיירים שבמערות האי חבויים אוצרות של שודדי-ים.

 

הוויכוח לא יסתיים לעולם

 

אי אחר, Isle of Pines, שמו, השוכן כ-45 ק"מ מדרום-מערב לקובה, יכול אף הוא להתאים לסיפור, אלא שכדי שיהיה תואם ממש למפה שבידינו, יש לסובב אותו כמה מעלות, להטביע את חלקו בים ולהוסיף גבעה שתהיה תואמת למשקפת המרגלים. אלו כמובן דרישות גדולות מדי מאי אחד, אבל הדבר לא מפריע לחברות תיור קובניות להוציא אליו משלחות תיירים כאילו מדובר באמת באי המטמון.

האי קוקוס, שנמצא ליד חופה של קוסטה-ריקה, תואם כמעט לחלוטין את מפתו של סטיבנסון, אבל עובדה אחת מקשה על זיהויו כאי המטמון: הוא שוכן באוקינוס השקט, בעוד שסטיבנסון מציין בספר במפורש שספינת הפיראטים הספניולה נעה בעזרת רוחות הסחר מבריסטול עד אי המטמון. בימיו של סטיבנסון, הדרך היחידה להגיע לאוקינוס השקט במהדורתו הטרופית היתה על-ידי הקפת כף הורן בדרום היבשת, שכן תעלת פנמה עדיין לא נחפרה. כך שלמרות הדמיון, הזיהוי של קוקוס איילנד כאי המטמון יורד מהפרק.

אי נוסף שיכול להתאים לתיאור של אי המטמון הוא קוליברה, הסמוך לפורטו-ריקו. צורתו תואמת למדי את מפתו של סטיבנסון, המתארת את האי כדרקון שמן העומד על רגליו. החלק באי הקרוי Adan ב- Bahia de Ense תואם את מקום המעגן של קפטן קיד. הר בשם Resaca תואם למדי במיקומו את גבעת משקפת המרגלים המפורסמת. גם המפרץ בצפון האי מתאים למפה, והאי עצמו שימש כמקום מפלט אהוד לספינות הפיראטים בשלהי המאה ה-18.

השורה התחתונה היא שהוויכוח איזה אי הוא הוא אי המטמון המקורי לא יסתיים כנראה לעולם. אבל אולי בעצם זה לא משנה. הרי גם לדעת רוברט לואיס סטיבנסון, ההפלגה אל היעד חשובה יותר מההגעה אליו. ואולי המיסתורין שנותר סביב מיקומו המדויק של האי עוזר לשמר את הספר בתודעת הקוראים. לכל אחד מהם הרי ניתנת הזכות לבחור את אי המטמון האישי שלו בעצמו.