שוו בנפשכם שסוף סוף קמה קבוצה של צעירים ומחליטה לעשות את מה שעדיין לא נעשה כאן - משחק פעולה בתלת-ממד מקומי ראשון. וכיוון שזהו משחק מקומי, מה יותר טבעי מאשר shooter שעוסק באינתיפאדה ובסכסוך הישראלי-פלסטיני? המשחק יטפל בנושאים שאנו רואים יום-יום בחדשות, על רקע הנופים המוכרים של השטחים ושל ירושלים, ויאפשר לשחקן להלחם על מה שבאמת קרוב ללבו. אין ספק שזו תהיה הצלחה כבירה בקנה-מידה מקומי, והמשחק גם יכול לייצג את העמדה ואת הצד שלנו בקרב הגיימרים בכל רחבי העולם. ובכן, המשחק הזה כבר יצא, קוראים לו Under Ash ("מתחת לאפר"), והביקורות מהללות. יש שרואים בו סנונית ראשונה, קול ייחודי שמספק סוף סוף לצעירים תוכן "אמיתי", אשר יכול גם ללמד אותם דבר או שניים על המציאות שבה אנו חיים. יש אפילו שקוראים לו "צעד ראשון במאבק על דעת הקהל העולמית". לא רק זאת, אלא שהעבודה על משחק ההמשך כבר התחילה. אז איך זה שמעולם לא שמעתם על "מתחת לאפר"? הסיבה היא שזהו משחק בערבית, אשר מופץ על ידי בית הוצאה לאור בשם "דאר אל-פיכר", והוא מייצג את הצד הפלסטיני של הסכסוך.
אחמד, גיבור בעל כורחו
גיבור המשחק הוא אחמד, פלסטיני צעיר המתגורר בכפר במזרח ירושלים. אחמד הוא התגלמות חלומם של השמרנים בכל רחבי העולם - צעיר שקט, נבון, חייכן, קשוב להוריו, פטריוט, מכבד את הדת ואת המסורת, שומר חוק, ובעיקר - רודף שלום. אך חייו של אחמד מתהפכים כאשר טרקטור ישראלי הורס את ביתו, משפחתו מושפלת ומוכה, והוא נאלץ לבחור בדרך האלימות על מנת להתנגד לכובש האכזר. מפתחי המשחק מדגישים שוב ושוב כי הם אינם מעודדים אלימות, אך התנגדות לכובש הישראלי לשם הגנה על הקיום היא לגיטימית, ואינה אלימות. לצד אחמד נפגוש במשחק את חאליד, ארוסה של אחותו מרים, שהפך מבוקש ללא עוול בכפו, את מרים עצמה, כסמל האישה הפלסטינית הזכה והאמיצה, וכן את מנהיג המחתרת המקומי המזדקן, אבו אל-הימאם.
המפתחים אינם מוכנים למסור פרטים רבים על המשחק, אך הוא אמור לעקוב אחרי מהלך חייו של מתבגר פלסטיני "אופייני" בשטחים הכבושים. הדמו של "מתחת לאפר", אותו ניתן להוריד מכאן, מכיל את השלב הרביעי מתוך המשחק, ובו על אחמד לעצור את דחפורי המתנחלים מלהרוס בתים בכפר ערבי, ובדרך להרוג את כל החיילים הישראלים שמאבטחים את הפעולה. אם לשפוט מתוך הדמו, המשחק סובל מנחיתות רבה בצד הטכנולוגי, בכל אלמנט שניתן לחשוב עליו. בתור משחק ראשון מסוגו בשפה הערבית, זה צפוי.
ראיה חד-צדדית מיתממת
עד עכשיו תיארתי לכם את המשחק ללא מילה אחת של פוליטיקה, אבל פטור בלי כלום אי אפשר. יכולנו בקלות לצחוק על הטכנולוגיה הירודה, לבקר את זווית הראייה החד-צדדית והמיתממת, להתקומם על מתן הלגיטימציה לאלימות ולהרג, ולהשתומם מול האנגלית הבלתי-מובנת לעיתים של אתר המשחק. יכולנו גם להתחיל ולהעלות את כל הטענות שיש לנו כנגד הפלסטינים, ולתמוה כיצד זה הם יכולים מצד אחד לנופף בדגל הקורבן ומצד שני לחפש רק נקמה ואלימות נוספת ולא דרכי שלום. כישראלים, אי אפשר לקרוא את המטרות "החינוכיות" של הכותר, לראות את השנאה העיוורת כלפינו, ועדיין להשאר רגועים. אפילו אני, שלא מתרגש בקלות, לא יכולתי לעמוד בכך. שיחקתי מעט בדמו, על מנת לראות במה מדובר, וכשהאוייב ירה עלי יריתי בחזרה והרגתי אותו. אך כשהתקרבתי, וראיתי את המדים והנעליים של חייל צה"ל, לא יכולתי להמשיך ולשחק יותר. זה פשוט מרגיש יותר מדי קרוב למציאות.
ההרגשה הזו, אחרי שגמרתי להזדעזע, גרמה לי לחשוב. משחקי פעולה רבים, כמו גם סרטי פעולה רבים, מציגים ערבים ומוסלמים תמיד בצד האוייב, הטרוריסט או הברברי הקנאי. הדוגמא המפורסמת מכולן, אולי, היא Soldier of Fortune, בו "מככבים" חובשי כפיות רבים. אפשר לומר שזה פשוט מחקה את המציאות, ואפשר לומר שזה יותר מדי חד-צדדי. כך או כך, די מובן מדוע ערבים ומוסלמים בעלי גאווה עצמית רואים במשחקים ובסרטים הללו תועבה ועלבון צורב. למרות זאת, כפי שמעידים מפתחי "מתחת לאפר", גם הילדים שלהם אוהבים משחקי פעולה, והם משחקים במה שיש, אפילו אם זה אומר להרוג את בני-דמותם שלהם. לא פלא, שכאשר מזדמנת לידם האפשרות, הם יפתחו משחק דומה אך "מתאים" יותר לצד שלהם. ולא פלא, שהמשחק שהם מפתחים, ומעמיד אותנו לראשונה בצד של "האוייבים", גורם לנו לבחילה ולעלבון לא פחות צורב.
(כתבה זו נלקחה ממגזין האי-מייל Vgamers של אתר Vgames.co.il)