תקופת ההתיישנות: אל תבזבזו זמן

על פי החוק הישראלי, תקופת התיישנות לתיק אזרחי היא בת 7 שנים, ובמקרים רבים אף פחות. לאחר תום התקופה דינה של התביעה להידחות. מומלץ להיוועץ בעורך דין ולשמור את האצבע על הדופק

ברוב שיטות המשפט קיימות תקופות קצובות לנקיטת הליכים משפטיים מיום שנוצרה עילה לכך. בישראל, בדרך כלל, קיימת תקופת ההתיישנות בת 7 שנים. כלומר, בדרך כלל, מיום התרחשות האירוע נשוא התביעה, ניתן יהיה לתבוע בגינו אך ורק בתוך אותה תקופה קצובה. לאחר שחלפה התקופה לא ניתן יהיה שוב לתבוע בשל המעשה ו/או האירוע (שוב, למעט חריגים נדירים).

חשוב לדעת, כי במקרים מסוימים תהיה אותה תקופת התיישנות קצרה אף מ-7 שנים. כך למשל בתביעות ביטוח עומדת תקופת ההתיישנות על 3 שנים בלבד. כלומר מיום התרחשות אירוע הביטוח (המעשה שבגינו מוגשת התביעה) ניתן יהיה לתבוע אך ורק בתוך תקופה בת 3 שנים. במקרים מסוימים קצרה תקופת ה'התיישנות' אף יותר. בוועדות ערר נפוצות תקופות 'התיישנות' קצרות אף יותר לעיתים עד כדי חודש ימים בלבד. כאמור, התיישנות היא עילה העלולה להביא לדחיית התביעה כליל.

לא רק תקופת ה'התיישנות' עומדת לתובע לרועץ. כל שיהוי או עיכוב בהגשת התביעה, מיום קרות האירוע (היווצרות עילת התביעה) משמש בדרך כלל לרעתו. תקופת המתנה ממושכת שלא לצורך מוגדרת כ'שיהוי' ועלולה לחבל קשות בניהול התביעה ואף להביא, במקרים מסוימים, לדחייתה. זאת אף אם טרם חלפה תקופת ה'התיישנות'.

כאשר השתהה התובע בהגשת התביעה, עשוי בית-המשפט לשאול עצמו מדוע המתין התובע בטרם הגשת התביעה והאם היה בהמתנה זו כדי לפגוע בהגנת הנתבע ובזכויותיו הדיוניות. שיהוי עשוי לפיכך להצביע על העדר תום-לב מצד התובע. במקרים קיצוניים מסג זה עלול הדבר אף להביא לסילוק התביעה כולה גם כאשר לא התיישנה למעשה.

כדאי אם כן להימנע מסיכונים מיותרים ולהיוועץ בעורך-דין בסמוך ככל האפשר לאחר קרות האירוע בעתיו ניתן להגיש תביעה. עורך-הדין יוכל לקבוע מהי תקופת ה'התיישנות' ומהי הדחיפות בהגשת תביעה. במקרים מסוימים יתכן אף כי עורך-הדין יגיע למסקנה כי עילת התביעה טרם 'הבשילה' ויש להמתין תקופה נוספת בטרם פניה לערכאות. במקרים אחרים, באם השתהה התובע יתר על המידה, ייתכן וייאלץ עורך-הדין להודיעו כי לא ניתן עוד להגיש התביעה או לחילופין כי נפגעו סיכויי הצלחתה.

כדאי לזכור, שהפניה לעורך-הדין אינה מבשרת לרוב את סוף ההליך אלא את תחילתו בלבד (במקרה הטוב). במקרים רבים תדרשנה הכנות רבות נוספות כגון הכנת חוות-דעת מומחים (שמאי, מהנדס, רופא וכו') או אישורים ומסמכים נוספים. הדבר עשוי לארוך פרק זמן נכבד אף כאשר עורך-הדין עושה במיטב יכולתו לזרז ההליך.

מוטב להיזהר מכל ה'לשונות הטובות' הנוהגים להשיא עצה מהירה ובלתי מקצועית לתובע באשר לבהילות או להעדר הבהילות שבהגשת תביעה. לעיתים עשוי תובע לגלות, באיחור, כי העצה עצת אחיתופל היא, כי תקופת ה'התיישנות' האמיתית חלפה לה, וכי לא ניתן עוד להגיש התביעה לערכאות. כך עשוי אותו אדם למצוא עצמו נושא בנזקים כבדים תחת שייפרע מאותו אדם האחראי למעשה ו/או למחדל נשוא התביעה. אין תחליף לייעוץ עורך-דין ולבדיקה מעמיקה של נסיבות האירוע ועילת התביעה. במקרה זה כמו במקרים רבים בתחומי המשפט – אין קיצורי דרך. לעיתים 'קיצור הדרך' עלול להתגלות כמוביל אל עברי פי פחת והאופציה ה'זולה' עלולה להתגלות כיקרה שבעתיים.

עצה נוספת: גם כאשר פניתם לעורך-דין כדאי לעקוב מדי פעם אחר מצב הטיפול בתיק ולהשגיח שהוא אכן מטופל כראוי ולא נשמט אל "בין הכסאות". אם נראה לכם שמתחמקים מכם בשיטתיות ובמהלך תקופה ארוכה כדאי לבדוק העניין לגופו. במידה ותחלוף לה תקופת ההתיישנות, יהיה התיק, בדרך-כלל, אבוד, ללא קשר לצדקת טענותיכם, לסכום הנזק הנתבע על-ידכם ולידו של מי היתה במעל. במקרה כזה תוכלו להלין אך ורק כלפי עורך-הדין- וזאת, כידוע לכולם, אופרה אחרת...

 

תוכן הרשימה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו בביצוע ו/או בהמנעות מביצוע פעולה כלשהי. הכותב הינו עו"ד, בורר, חבר וועדת החקיקה למדע וטכנולוגיה, וועדת החקיקה למחשוב, וועדת הבנקאות, וועדת תובענות ייצוגיות וועדת המחשוב הארצית של לשכת-עורכי-הדין.