החייל האמיץ ג'וש

מסרטי נעורים ומ"פרל הארבור" הסכריני עבר ג'וש הארטנט לכיכוב בסרטו הקשה והנוקב של רידלי סקוט, "בלאק הוק דאון", על ההסתבכות האמריקאית בפעולה צבאית כושלת בסומליה בשנות ה-90. ל" פנאי פלוס" הוא מספר על האידיאלים שלו ועל התמודדותו עם התפקיד ועם הכוכבות הפתאומית שנפלה עליו

מה הקשר בין המפיק ג'רי ברוקהיימר לשחקן ג'וש הארטנט? הראשון הפיק את "פרל הארבור" והשני כיכב בו. ועכשיו הם שותפים – באות תפקודים – גם לבלק הוק דאון, אבל איזה הבדל בין שני הפרוייקטים! אמנם שניהם מקוטלגים כסרטי מלחמה, פלוס מינוס, אבל "פרל הארבור" היה לכל היותר מוצר מיינסטרים הוליוודי מובהק, מיופייף ומלוקק, ואילו "בלאק הוק דאון", שיוצא השבוע, הוא סרט קשה ונוקב ויחד עם זאת חזק ומהפנט, המבוסס על סיפור אמיתי (ראו מסגרת) המאי שלו, רידלי סקוט, רשם בזכותו מועמדות ל"אוסקר", בסיפור, העוסק בפעולה הצבאית האמריקנית במוגדישו בירת סומליה, שהתחרשה ב 93' ועלתה ליחידה ביוקר רב בחיי האדם ובכלל, מגלם הארטנט את סמל מאט אברסמן, לוחם "כח דלתא" שקיבל את הפיקוד על היחידה שמשימתה אבטוח בית שמסומן כמטרה העיקרית בפעולה.

הארטנט נראה ילד טוב אמריקה, חתיך מקסים, שכל אמא באשר היא תסכים לשדך אותו מיידית לבתה. הוא מתלבש פשוט ג'ינס, אפודה ומתחתיה טי שירט, בפגישה בחדר בית המלון בו מתקיים הראיון. זה לא יספיק לשהייה בחוץ, בקור של החורף הלונדוני. הוא מפגין נינוחות וידידותיות מפתיעה לסביבה, למרות שמאחוריו ולפניו עוד כמה וכמה ראיונות ומפגשים עם התקשורת העולמית.

 

מה חשת לגבי התפקיד שעשית בסרט?

 

"זה היה עבורי קשה מאוד. אני טיפוס די פסיבי, ובהקשר של הסרט היה בי צד אחד שהיה עליו להיות נאמן לחבריו לקרב, לרצות להגן עליהם ולדאוג לכך שלא יאונה להם כל רע. מצד שני, כבן אדם, הרגשתי צורך להיות נאמן לעצמי ולאידיאלים שלי. התקיים בי מאבק פנימי. באופן אישי אני מתנגד להרג, על פי התפיסה שלי, אסור לפגוע במישהו ובטח לא להרוג".

 

נקלעת אי פעם למאבק פיזי?

 

"יצא לי להיות מעורב בקרב אחד, ועוד עם חבר טוב. הוא היה טיפוס קשוח, וזה לא הסתיים טוב מבחינתי".

 

אתה מייצג הרבה אמריקאים בגישה האנטי מיליטנטית שלך?

 

"לא בטוח. אני מניח שיש אנשים שפשוט רוצים להרוג, ויש כאלה הרוצים להגן על מדינתם. אחרים רוציםלהגן על משפחותיהם, וישנם גם אלה שפשוט רוצים להגן על עצמם. קיים גם סוג האנשים שרוצים להגן על חבריהם, יש כל מיני טיפוסים".

 

הסרט מבקר במובן מסויים את המעורבות האמריקאית במדינות אחרות. מה דעתך על כך?

 

"קשה לי לומר. אני לא פוליטיקאי, אין לי מספיק ידע בנושא. צריך לבחון את העניין לפני הסיטואציה הספציפית. יצא כך שאנחנו אחת המעצמות הכי עשירות וחזקות בעולם וגם הכי בנות מזל בזכות זה. אבל ככזו מוטלת עלינו, אזרחיה, אחריות כבני אדם לסייע לאלה שיש להם פחות מזל מאשר לנו. עם זאת, קשה לעזור לכל אדם בעולם שנמצא במצוקה. הרי על פני הגלובוס יש כאלה שלא מעוניינים שיעזרו להם, בעוד שאחרים מעוניינים בסיוע. כישראלי, אתה בטח מבין בזה יותר ממני".

 

הסרט הזה גורם לך להיכנס לקטע פוליטי בניגוד לרצונך?

 

"אני לא יודע אם נעשיתי אדם יותר פוליטי בגלל הסרט, אבל אני חושב שאולי השקפותיי השתנו מעט בעקבותיו, מאחר שגדלתי עם השקפות ליברליות ואני עדיין כזה, נאיבי, אידאליסט ומאמין שצריך לשאוף לטוב עבור כולם".

עד לאחרונה הארטנט היה בעיקר כוכב סרטי אימה ונעורים. ברקורד שלו רשומים "ליל המסכות: 20 שנה אחרי", "סיוט בחדר המורים", "או" ואפילו "חמש ילדות יפות", שאינו בדיוק סרט עשרה טיפוסי. בקרוב מאוד אפשר יהיה לראות אותו גם ב"ראש בראש", קומדיית ספרים וסיפורים בריטית.

 

איך עשית את הסוויץ' מאליל נעורים לכוכב דרמות הוליוודי מוביל?

 

"זה היה יותר עליית מדרגה מאשר סוויץ'. בעצם, ניסיתי לעשות משהו שונה כל פעם מחדש ולהשתתף בדברים שיעניינו ויסקרנו אותי. כשעשיתי את 'ליל המסכות: 20 שנה אחרי', סרטי הראשון, חשבתי שזה הדבר הטוב ביותר שהגעתי אליו בחיים, והוא יצא טוב למדי. אחר כך יצא לי לעבוד עם הבמאי רוברט רודריגז, וזה היה נהדר. וגם בעבודה עם סופיה (קופולה) על 'חמש ילדות יפות' ראיתי התקדמות. אני מנסה לעבור מדמות לדמות, וכל פעם אני הולך על טיפוס אחר. כשניתנו לי כבר יותר אפשרויות בחירה, החלטתי להיות ממוקד בבמאים ובדמויות שאני ממש מתחבר אליהם. ככלות הכל, זו העבודה שלי ואני מקווה שהקהל אוהב את הבחירות שלי".

 

מה דיבר אליך בדמות הלוחם ב"בלאק הוק דאון"?

 

"זה סרט שבו רואים מלמה כמות שהיא, אכזרית וחסרת רחמים. מבחינתי זה היה צ'אנס להראות צד של הצבא שאנשים לא כל כך חושבים עליו – את הצד של החייל המתלבט, האדם המרגיש, רואה ושומע – בסיטואציה קשה וקיצונית. הדמות מרתקת ומעניינת, ויכולתי להתחבר אליה בעיקר בגלל העובדה שלא ראיתי דברים כאלה בסרטים דומים לזה בעבר".

 

מה לדעתך מנסה הסרט לומר?

 

"אני לא חושב שזו דרמת מלחמה, כמו שמנסים לשרטט אותה. זה לא סרט על הרג, אלא יותר על לדאוג לאנשים שנמצאים סביב. מהמקום הזה יכולתי להתחבר לדמות כאדם, לחשוב על אנשים ומשפחות, ויחד עם זאת לדאוג לעצמי".

 

היית מראה לחיילים האמריקאים שנלחמים באפגניסטן את הסרט?

 

"אני חושב שהם ישמחו יותר לראות שם את מריה קארי וג'ניפר לופז מבדרות אותם, מאשר אותי… אני חושב שעשיית הסרט הזה היא סוג של תמיכה בבחורים שלנו שם, כי זה סיפור אנושי על סיטואציה נוראה, שגורמת לך לחשוב מזווית ראייה אנושי, עד כמה מזעזעת יכולה המלחמה להיות ושעלינו לנסות לחשוב על דרכים אחרות לפתרון בעיות, מלבד לשלוח אנשים אל מעבר לים כדי להרוג ולהיהרג".

 

עד כמה השתנו חייך בשנים האחרונות?

 

"לראשונה אני חש שאני יכול לחיות את חיי כפי שאני רוצה, אם כי הם לא השתנו באופן כל כך דרסטי מבחינת סדרי העדיפויות שלי. עברתי דירה, כי יש לי יותר חפצים ומכונית. אני עדיין בקשר קבוע עם חברי הטובים והותיקים".

 

איך אתה מתמודד עם הכוכבות שנפלה עליך?

 

"משתדל להימנע ממנה… אני מנסה שהעניין הזה לא יטרפד לי את החיים, לא יעלה לי לראש ולא ישפיע עלי לטוב או לרע. אני ממשיך לנהל את חיי האישיים כפי שעשיתי בעבר, וחושב שזה הדבר הבריא ביורת עבורי".

 

ובכל זאת, הרי מחשיבים אותך לסמל הסקס הלוהט החדש והיו אף שתיארו אותך כג'יימס דין הבא.

 

"טוב, אני מקווה להאריך ימים יותר ממנו… האמת, זה מחמיא, אבל עד נקודה מסויימת. זה אמנם קול, אבל אני מנסה להישאר עם עצמי".

ג'וש האררטנט, 23, במקור ג'ושוע דניאל הארטנט, הוא יליד סיינט פול, מינסוטה. יש לו שני אחים, ג'ייק וג'ו, ואחות, ג'סיקה. שלושתם צעירים ממנו. כבר בתיכון הוא גילה עניין במשחק וכיכב בהפקת בית הספר של "הקלברי פין". בהיותו טיפוס אתלטי וספורטאי בנשמה, הוא היה גם חבר בנבחרת הפוטבול כב' השופטת: לבית הספר ובקבוצות כדורגל שונות, אבל בעקבות תאונה נאלץ להפסיק לשחק.

במקביל ללימודיו בבית הספר הוא עבד בספריית וידאו, וכך בנה לעצמו "השכלה קולנועית פרטית". עם סיום לימודיו פנה ללימודי משחק בניו יורק, אך לא נשאר שם לאורך זמן ועקר לקליפורניה בחיפוש אחר תפקידים. די מהר הוא השתלב בסדרת המסתורין "קראקר", אך זו לא האריכה ימים. ב 98' הוא קיבל את הצ'אנס שלו בסרטים, ב"ליל המסכות: 20 שנה אחרי", ומאז הוא לא מפסיק עד היום.

בין סרטיו, "כאן ועכשיו" עוד סרט נעורים רומנטי, בו כיכב לצד לילי סובייסקי וכריס קליין. את סובייסקי הוא מתאר כ"אחת השחקניות הכי קרובות אלי", אבל הטבלואידים החטטניים טוענים שזו הגדרה מאוד נאיבית של יחסיהם., וכמו כן יוחס לו רומן עם רייצ'ל לי קוק, הפרטנרית שלו ל"ראש בראש". אגב, הפצת שניים מסרטיו נדחתה. "או" עוכב לשנתיים בגלל הקטעים האלימים שבו, ו"משחקי חברה", בבימוי וורן בייטי, הופץ כשנה לאחר המועד המתוכנן, למרות הקאסט המפואר שלו (גולדי הון, דיאן קיטון, אנדי מקדואל, נסטסיה קינסקי, ג'נה אלפמן, צ'ארלטון הסטון ובייטי עצמו, בגלל שהמפיקים לא האמינו בו, וצדקו. הסרט כשל בגדול. אבל מבחינת הארטנט זו היתה נקודת מפנה חיובית, שכן אחריה הוא שובץ לתפקיד הטייס דני ווקר ב"פרל הארבור" (לצד בן אפלק וקייט בקינסייל), והמריא אתו לשחקים הוליוודיים.

 

איך התחושה עבור בחור פרובינציאלי ממינסוטה להיות פתאום דמות מוכרת בכל העולם?

 

"אני לא רואה את זה ככה. זה תהליך מתמשך, שהתחיל בנקודה מסויימת וכעת זה חלק מהמסע. אני באמצע תהליך התבגרות. יכול להיות שזו התבגרות מוזרה, אבל מצד שני אף מצב בחיים הוא לא בדיוק נורמלי. כל אחד עובר את המסע האישי שלו, שבו הוא עצמו מתפלא ומשתומם לאילו מקומות הטריפ הזה לקח אותו. זה קול, מטורף, מטומטם, מה אני יכול להגיד"…

 

ג'וש הארטנט: שטח אישי

 

יום הולדת: 21.7.78

מזל: סרטן

מגורים: לוס אנג'לס, ניו יורק, מיניסוטה ברוטציה

עיניים: חומות

שיער: חום

מאכל אהוב: פיצה

עיקרון: צמחוני

צבע: כחול

מכונית: אאודי כחולה

ספר: "האידיוט" של דוסטיובסקי

ספורט: כדורסל, בייסבול, הוקי

קבוצה אהודה: סינט פול סיינטס

מוסיקה מועדפת: ג'אז ובלוז

אמני מוסיקה אהובים: מרווין גיי, בוב מארלי, "ביסטי בויז", "הצ'יפיטיינס".

שחקנים אהובים: גיימס סטיוארט (ב"הרוח של סינט לואיס"), איתן הוק (ב"מה קרה בגטאקה").

שחקניות אהובות: גווינית לאלטרו (ב"שייקספיר מאוהב").

סדרות טלוויזיה אהובות: "אבודים בחלל", "משפחת דיוק ממחוז הזארד"

 

מה קרה במוגדישו?

 

"בלאק הוק דאון", סרטו המדהים, הריאליסטי והסוריאליסטי בו זמנית של רידלי סקוט והמועמד עליו לאוסקר. מבוסס על פרשיית הסתבכות אמריקנית בסומליה בראשית שנות ה 90. ותסריטו נכתב על פי ספרו של מארק בודן בנושא, האירוע החל כשצבא ארה"ב, כסיוע לאום שסיפק משלוחי מזון לאוכלוסייה הרעבה שם, שלח ב 93' יחידות צבא למוגדישו, בירת המדינה האפריקאית, במטרה לאבטח את המשלוחים, שקבוצה מובילה של מורדים במדינה השסועה השתלטה עליהם והשתמשה בהם לצרכיה. ב 3.9.93 נשלחה יחידת עילית אמריקאית, שנעזרה במסוקי ה"בלאק הוק" המשוכללים, לחטוף שניים מעוזריו הקרובים של מנהיגה קבוצה, מוחמד פארח איידיד, כדי לנסות ולדכא את מלחמת האזרחים המטורפת המשתוללת במדינה. זו היתה אמורה להיות משימה קלה, שתיארך לכל היותר שעה, אלא שהיא הסתבכה כשמסוקי הבלאק הוק יורטו מאש מהקרקע, והחיילים האמריקנים מצאו עצמם בלחימה קשה ונואשת ובסדר גודל שחווה כח אמריקאי כלשהו רק במלחמת וויטנאם במשך 18 שעות, בלב אוכלוסייה אזרחית עויינת – סיוט שגבה מהם מחיר דמים יקר.

משימתו של סמל מאט אברסמן (ג'וש הארטנט) מ"כח דלתא" היתה לאבטח את הבית שסומן כמטרה העיקרית. יחד אתו בכח היו לוחמים כמו סמל "הוט" גיבסון (אריק בה) חייל אמיץ של היחידה שהפך לאגדה עוד בחייו, לוטננט קולונל דני מקנייט (טום סיזמור) מפקד קר רוח, הטייס מייק דוראנט (רון אלדרד) ממפקדי אחד המסוקים שיורטו, קפטן מייק סטיל (ג'ייסון אייזאקס) לוחם שמתעקש להתנהל גם בשדה הקרב האכזרי על פי הספר, סמל ג'ף סטרוקר (בראיין ואן הולט) לוחם שמצליח להימלט מהגיהינום, אך חוזר אליו כדי לסייע לחבריו. ואיפלו ריינג'ר גריימס (יואן מקגרגור) ג'ובניק שעוסק בעבודה פקידותית במפקדת היחידה, וקיבל את הצ'אנס של החיים שלו להשתתף בהרפתקה צבאית. בסופו של דבר מצאו את מותם באירוע 18 חיילים אמריקאיים, 73 נפצעו, ואלפי סומלים קיפדו אף הם את חייהם במערכה העיקשת.