חוק הפורנו: לא (רק) למען הדתיים

ועדת החינוך של הכנסת העבירה הצעת חוק האוסרת שידור של סרטים פורנוגרפיים בערוצים ציבוריים. במהלך הדיון על ליברליזם ושמרנות, נשכחו המרוויחים והמפסידים האמיתיים בענף: העוסקים בו

השבוע עברה בוועדת החינוך של הכנסת הצעת חוק, שמטרתה לאסור שידורים פורנוגרפיים בכל צורה שהיא בערוצי התקשורת הציבוריים. משמעות החוק החדש הנה, ששוב לא יהיה ניתן לשדר בישראל פורנו מכל סוג שהוא, לא אחרי חצות, ולא בכלל. אפילו לא פרומואים מתוחכמים להזמנת פורנו בשיטת ה- pay-per-view ("צפה ושלם").

על פניו אפשר לטעות ולחשוב שהסוגיית השונות סביב הפורנו והדיון בעדו או נגדו פשוטים ביותר. עד כדי כך פשוטים, שאפילו אפשר בקלות לחלק על פיהם את הציבור לאלו התומכים בחופש הביטוי, הליברלים, המתקדמים בדעותיהם ובסגנון החיים שלהם, למול החשוכים, הפרימיטיביים, שנתקעו אי שם בימי הביניים.

הפעם אני מבקשת להציע כאן נקודת מבט אחרת (נשית, כמובן, אבל לא לגמרי), כזו שלא מאפשרת לעשות את האבחנות הללו כל כך בקלות ולכן גם לא נותנת לייצר תשובות אוטומטיות, שמרוב שהן מקלות על החיים, אנחנו לפעמים מעגלים פינות כדי להגיע אליהן.

הטיעונים החוזרים על עצמם בדרך כלל מתייחסים לקשר שיש או שאין בין פורנוגרפיה לבין אלימות. עשרות (או מאות) מחקרים נעשו בנושא, ולכל צד ממצאים משלו: כאלו שיוכיחו שיש קשר הדוק בין צפייה בסרטי פורנוגרפיה לבין אלימות, אונס ורצח בתוך המשפחה או מחוצה לה. מחקרים שמראים איך הפער בין המציאות לבין מה שרואים בסרטים הללו מעוות את התפיסה של הצופים ויש לכך השלכות רבות עליהם ועל הסובבים אותם.

מצד שני, כאמור, יש גם מחקרים שיגידו שהם בדקו, והם באמת השתדלו, אבל לא מצאו הוכחה לכל אלו. אבל, לפני שהולכים לבדוק איך משפיעה תעשיית הפורנוגרפיה על הצופים שלה, כדאי לבדוק קודם מה היא עושה לאנשים שעושים אותה.

מאות אלפי אנשים ברחבי העולם, לוקחים חלק פעיל בסרטים האלה. ואת מה שהם עושים שם לא השיגו באמצעות טכנולוגיות מחשב מתקדמות. כן, זה המקום לחשוב על הפעם האחרונה שראיתם אחד כזה וחשבתם - מה בדיוק הוא עושה לה? איך לעזאזל הם הצליחו? או שאתם באמת חושבים שהם נהנים מזה.

 

הסרסור נהיה מתוחכם

 

תעשיית הפורנוגרפיה בנויה על דבר אחד: על ניצול. ניצול שמתחיל בראש, בייצור ושכפול של מערכות יחסים ודימויים מעוותים ומבזים. ניצול של אנשים שמוכרים להם את החלום ההוליוודי דרך החלום הרטוב (אתם לא באמת חושבים שמי שמשתתף בסרטים האלו התחיל שם כי זה היה הייעוד שלו. ברוב המקרים היא הייתה בדרך למקום אחר, ומישהו הבטיח לה שזה בדיוק מה שיביא אותה לשם).

המדובר בניצול כלכלי, שמבוסס על המקצוע העתיק ביותר בעולם ובחסות הטכנולוגיה הופך לרווחי עוד יותר בעיקר עבור הסרסור, שעכשיו יכול לתעד ולשכפל כל אקט ולמכור אותו שוב ושוב ושוב מבלי לשלם זכויות יוצרים לבעלת הנכס המרכזי.

והגרוע מכל הוא, כמובן, הניצול הפיזי, במגוון צורות ושיטות של כל אותם אנשים ובעיקר נשים הנכנסים לעולם הזה. ברוב המקרים הם לא נכנסו אליו מתוך בחירה אמיתית (כי כמעט תמיד האופציות שעומדות בפניהם הן גרועות באותה מידה) ובעיקר הם אינם מצליחים למצוא את הדרך החוצה.

בגלל כל אלו והרבה יותר מזה, פורנוגרפיה היא לא עוד צינור להביע בו את חופש הביטוי, שאם נפגע בו יפגעו ערכי היסוד של הדמוקרטיה והחופש. פורנוגרפיה היא צורת התנהגות, שמנצלת את הכוח שיש לצד אחד לעומת השני. היא פוגעת, הורסת, ואפילו הורגת את האנשים ובעיקר הנשים העוסקים בה.

החוק שעבר בשבוע שעבר בועדת החינוך של הכנסת לא מתיימר לייצר עולם בלי פורנו. אני מניחה שהם שם, בוועדת החינוך, יודעים שאין להם סיכוי לעשות את זה. החוק מתייחס רק לערוצים שבפיקוח ציבורי כל שהוא, וכולנו יודעים שהפורנו זורם בממדי שיטפון בעוד הרבה ערוצי הפצה אחרים. החוק מניח שהמדינה לא צריכה לתת לתעשייה שכזו במה ובטח שלא להזרים לה עוד כסף כדי שתמשיך ותתרחב.

בשורה התחתונה, אין מקום לדאגה: גם אם יעבור החוק, ועד אז ארוכה הדרך, עדיין אפשר יהיה לקנות סרטי וידאו, להשכיר DVD, לעלעל במגזינים, לעצום עיניים, לפנטז על מה שבא לכם בחדר החמים והנוח שלכם, לחשוב רק על ההנאות שלכם, ובאותה נשימה לשפוך עוד כסף לכיסים של אנשים דוחים, בתעשייה הרסנית, מושחתת, שמבוססת על ניצול של אנשים מסוג מסוים לטובת ההנאה הפיזית של אנשים מסוג אחר.