צא מזה, מה איתך

מחסור בתעוזה ויראת כבוד הרסנית של המשת"פים גורמים ל"שמש רטובה", אלבומו החדש של אריק איינשטיין, לחטוא בשבלוניות. גבע קרא-עוז מסביר

הדיסק החדש של אריק איינשטיין "שמש רטובה" הוא ממש בסדר. הלחנים בסדר. ההפקה בסדר. הנגינה בסדר. הכל בסדר. הצד החיובי בעניין הוא התחושה שמדובר באלבום מושקע ורציני, כזה שהושקעו בו זמן, מחשבה וכישרון, ולא בחלטורה קצרת מועד. מהעבר השני, קשה שלא להשתעמם מהשירים הצפויים כל כך, ובכך יש להאשים לא רק את איינשטיין, אלא גם את היוצרים שמשתפים איתו פעולה (כמובן שמי שבחר אותם היה איינשטיין עצמו, כך שהאחריות מוטלת עליו).

רשימת המשת"פים גדולה ומרשימה. למעט יזהר אשדות, שהפיק מוזיקלית את האלבום, גם מיכה שטרית, ארקדי דוכין, יענקלה רוטבליט, שלום חנוך וטל ברגמן נטלו חלק בתהליך היצירה ותרמו שירים משלהם. אולי זו יראת הכבוד, אולי מחסור בתעוזה, אבל ניכר שהאמנים המוכשרים בעליל שהשתתפו בפרויקט הזה משכו את איינשטיין לכיוונים סטנדרטיים מדי, כאלה שתפורים עליו כמו חליפה גזורה שהוזמנה מחייט.

 

רגעים בודדים של רגש אמיתי

 

זה מנפיק כמה להיטי רדיו בינוניים ("סדום ועמורה", "שחורה שלי"), כמה שירים יפים יותר ("שמש רטובה") וכמה גרועים ממש (מה זה הקטע הזה עם הבננות?), ובסיכומו של דבר זה לא מצליח לייצר יותר ממספר רגעים בודדים של רגש אמיתי, של הפתעה, של תחושת התעלות. איינשטיין הוגדר לא מזמן, כך ראיתי באחד הפורומים, כ"פרנק סינטרה הישראלי". למרות ההבדלים הבולטים בפרסונה, יש בכך משהו מן האמת, שכן כמו סינטרה, איינשטיין הוא בראש ובראשונה מבצע, זמר בעל קול אדיר ונוכחות משמעותית, אבל כזה שפורח בתוך יצירה משותפת ונסמך על שותפיו. ימי העבר עם שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, או לצורך העניין המשורר חלפי, מוכיחים זאת. כאשר איינשטיין מקבל בימה ראויה, חדשנית, מורכבת, הוא פורח ומגיע לשיאים. בתוך השבלונה הוא נשאר זמר אדיר, אבל שבלוני.

לכאורה, איינשטיין ניסה להתחמק מהמלכודת הזאת בכך שבחר לשתף פעולה עם יוצרים צעירים, אבל נראה שהוא פספס בכמה שנים. דוכין ושטרית הם כבר לא היוצרים הצעירים והחדשניים מלפני עשור. היום הם כבר במרכז הקונצנזוס, ולא מסוגלים, או לא רוצים, לספק לאיינשטיין את מה שדרוש לו כדי לשמור על חיוניות גבוהה יותר. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם אסף אמדורסקי היה כותב לאיינשטיין כמה שירים, או מפיק אותם. וכך נותרנו, בסופו של דבר, עם אלבום סביר שאפשר בהחלט לרכוש, רצוי כמתנה לחג, אבל קשה להתלהב ממנו.