את האדון פיטר מאואר, ראש מחלקת העיצוב החדש יחסית של סאאב עדיין לא פגשתי. אבל נראה לי שאני מחבב אותו בכל מקרה. כי לצד שתי מכוניות תצוגה מעניינות שנחשפו במהלך שישה חודשים - שינוי קיצוני עבור יצרן שבכל ההיסטוריה שלו הציג רק שני כלים כאלה - חתם מר מאואר גם על מקצה השיפורים הויזואלי של ה-5-9.
ואל תקלו בכך ראש, מכיוון שהשינוי הזה לפחות מוכיח כי טיפול נכון בפרטים הקטנים, יכול להפוך אפילו צפרדע לנסיך. כי ה-5-9 הנוכחית, זו שרק מכורים אמיתיים למותג יזהו בה שינויים לעומת קודמתה, בכל זאת מצליחה לסובב ראשים, גם אם איש אינו יודע למה.
אז נכון, נציגי המכירות בארץ מתעקשים להסביר ללקוחות שזו אינה מכונית מחודשת, זאת למרות שבקיץ 2001 עברה מקצה שיפורים. משרתת אותם העובדה כי באולמות התצוגה לא עומדת גם הגרסה הקודמת, שהייתה מאפשרת לזהות את ההבדלים הברורים.
כמו למשל סבכה קדמית מחודשת, יחד עם יחידות תאורה ויחידת פגוש-ספוילר היוצרים מראה אגרסיבי בהרבה. האחוריים החדשים - לא רק יחידות התאורה, אלא גם דלת תא המטען - נראים טוב בהרבה, יחד עם חישוקי "17 גדולים ואגרסיביים וצמיגי 225/45 נמוכי חתך.
ומבפנים
תא הנוסעים לא עבר שינוי משמעותי, למעט ציפוי סביבת הנהג בגוון אלומיניום. זה נראה אולי זול, אבל בהחלט מהווה שינוי מרענן לגוון הקודר בעבר, זה שעדיין מאפיין את גרסת "ליניאר" הזולה במבחר. אחרי שתתרשם מהמושבים הנוחים והתומכים - שרבים ימצאו אותם מעט עמוקים מדי - ומשענות הראש הממוקמות מצוין, מגיע הזמן לשים לב לרמת האבזור.
זו מהווה נקודת התורפה כאשר מדובר במכונית כה יקרה: כך למשל בולט חסרונה של תיבת הילוכים אוטומטית עם אפשרות לתפעול ידני, אין בקרת יציבות אלא בקרת אחיזה, החסרה אף היא בגרסת הליניאר. כך גם מוזר לגלות כי במכונית המתהדרת בבטיחות יש רק ארבע כריות אוויר. אז נכון, הסאאב הזו רחוקה מלהיות פשוטה, אם כי חבילת האבזור-פינוק-בטיחות אינה מרשימה במיוחד.
כרגיל בסאאב, הנדסת האנוש מצוינת, אם כי שווה לאזכר את החיווי הבעייתי של פנסי הערפל הקדמיים, מערכת השמע עמוסת המתגים וצג מחשב-שעון צפוף מדי. אולם כדי שלא תחשבו שמקצה השיפורים עוסק בעיקר בפלסטיקה, אסתטיקה ושמות רמות גימור, כדאי להוסיף כי סאאב עברה הקשחת מרכב וכיול מתלים מקובל, כמו-גם - סוף-סוף - תוספת חשובה בדמות הילוך חמישי לתיבה האוטומטית.
יש מנוע
המושגים "סאאב" ו"טורבו" מחממים תמיד את הדמיון, בין היתר מכיוון שהיצרן השוודי רשאי לכנות עצמו מחלוצי התחום. כאן, בניגוד לגרסאות כוחניות במיוחד, מדובר ביחידת מגדש בלחץ נמוך. כך שאם בגרסה החזקה מייצרים ארבעת הצילינדרים של סאאב בנפח 2.3 ליטר הספק מרבי של 250 כ"ס, כאן הם מסתפקים ב-185 כ"ס בלבד. בהחלט לא משהו מרטיט לעומת המתחרים. אבל כוחו של המנוע הוא במומנט גבוה - 28.6 קג"מ שמושגים בסל"ד נמוך למדי (1800 סל"ד). בכל מקרה, אחת הסיבות לבחירה השוודית המסורתית כמעט במנועי טורבו, היא עלויות פיתוח זולות של מנוע קטן מאשר הוספה למבחר של מנועים עם שישה או שמונה צילנדרים.
אבל אל דאגה, כוח לא חסר בסאאב הזו, כמו שרומזות יללות הצמיגים ולוחמת ההגה הקלה ביציאה מהרמזור, כמו שמדגיש גם נתון ההאצה למאה של 9.5 ש'. למעשה, בעיר קשה לך להבין איך בכלל משווקים כאן מכונית כזו ללא בקרת אחיזה. אחר כך תגלה שעל כבישים סלולים היטב, הנדירים בארץ אך נפוצים באירופה, מסוגלת ה-5-9 לצאת לדרך ללא דרמות מיותרות.
המשך הלחיצה יגלה שלמנוע עתיר המומנט הזה אין בדרך כלל בעיה להתגבר על יחסי העברה ארוכים מאד. אלא שבעיר המצב קצת שונה ודווקא כאשר הקצב מתון, ללא מצערת מעוכה ואדרנלין בלחץ גבוה. כי פה ושם נתקלים במצב של המתנה לכוח. תוצאה של השהיה מסוימת מהמדגש ו/או תגובה לא מספקת של תיבת ההילוכים.
גם אופי פעולת חטיבת הכוח אינו מעודן כמו, נאמר, שישייה גרמנית. יש כאן לעתים התפרצויות כוח לא ליניאריות, ההחלפות לא תמיד חלקות והצליל בקצה מד הסל"ד אינו מעודד. מצד שני, הסאאב במיטבה בשיוט בינעירוני נינוח. ונינוח מבחינתה זה גם 160 קמ"ש ב-3,000 סל"ד עצלים או עשרים שלושים קמ"ש יותר (רחמנא לצלן). אם שמרתם על רגל קלה ועדינה בדרך למהירויות אלה, אפילו דודה בלומה הסקפטית בדרך כלל תמשיך לפזז מאחור את "היו זמנים" ללא שמץ של דאגה.
כבישים מפותלים קצת פחות מחמיאים ליחידת הכוח, הן בגלל מחסור מסוים בעקביות ובייחוד בגלל חסרון ברור של טיפטרוניק. דווקא עם מנוע כזה אתה מעדיף להישאר בתחום סל"ד מסוים, אבל תפעול הבורר לא נוח ואת ההילוך השני, החשוב יותר לנהיגה כזו, אי אפשר לנעול כלל (ממש כמו בוולוו). רגל כבדה ומנוע מוגדש יביאו בסופו של דבר לשתיינות לא מחמיאה של 5.5 ק"מ לליטר. קצב מתון יותר יביא תוצאות טובות בהרבה, אם להאמין למחשב הדרך.
עיקרון דומה גם בהר
אבל לא רק חטיבת הכוח הופכת את הסאאב לאפקטיבית על הכביש המהיר, גם מערכת המתלים המשופרת. למרות צמיגים רחבים, שומרת ה-5-9 על נוחות גבוהה, תוך שהיא משלבת יציבות כיוונית טובה. המצב לא משתנה מהותית גם על כבישים משובשים, למרות שיכוך תנודות מתלים שאינו מושלם. הסאאב גם מתנדנדת קלות על ציר האורך, אולם באורח פלא זה לא פוגם בביטחון הנהג וביכולת המכונית לצלוח כבישים כאלה במהירויות כפולות מהחוקית.
ה-9-5 מפגינה גם יכולת לא רעה בעיקולים מהירים, אך כאשר הפניות הופכות הדוקות היא מרגישה גדולה, כבדה ומסורבלת מדי. אלו הם גם הרגעים בהם תידרש בקרת האחיזה לפעולה, ותחסוך עלויות גומי יקר, ואולי גם דפיקת לב או שתיים. אך לעומת הדגם היוצא, הרגישות להרפיה מהדוושה קטנה יותר ושליחת אחוריים אינה אירוע מקובל.
ההגה סובל משטח מת במרכז אך משתפר ככל שהוא נדרש להפניה גדולה יותר. תחת עומס פעולתו משתפרת. הבלמים, לפחות במכונית המבחן, מרשימים פחות. יכולתם רוב הזמן טובה ואולם הם סבלו מחוסר תחושה מעיק ותחת עומס ממושך פיתחו רעידות. גם בעיר מצליחה הסאאב לשמור על נוחות נסיעה נאותה (גם אם לא ממש ברמת ה-S80) ,למעט בקיפוצים על מהמורות רוחב.
מסכמים
בסופו של דבר סאאב ייצרו מכונית טובה, נעימה ומושכת יותר מבעבר, וכזו המעניקה תחושה שונה וייחודית לעומת המתחרות. אבל האם היא מספיק מושכת? שאלה קשה ולא ממש מחמיאה. ה-5-9 ממוצבת על-ידי סאאב כמתחרה בליגת הסאלון מול יריבות כמו ב.מ.וו סדרה 5, וולוו S80, אודי A6 ואפילו מרצדס E החדשה. ולא רק שהיא מתמודדת מול יריבות קשות ביותר, היא אפילו אינה זולה יותר.
כי סאאב פחות מצוידת מחלק מהמתחרות, קטנה מרובן (בסיס גלגלים למשל) ובוודאי שאינה נהנית מהמוניטין שיש למובילות השוק. מנוע הטורבו, אפקטיבי ככל שיהיה, מתקשה להתמודד מבחינת הערכת הציבור מול השישיות של המתחרות.
ואם לא די בכך, הרי שסאאב לא רק סובלת בתחום התדמית אלא גם בצד השיווק, כמו שהדגימו בפנינו אנשי המכירות. היא כלל לא דגדגה את מכונות השיווק האימתניות של וולוו ואודי, ולראיה - רמת המכירות הנמוכה בשנים האחרונות. לטעמי היא ראויה ליותר, אך זה אומר שעל היבואן לשנס מותניים ולגבש חבילה טובה יותר, לשפר תדמית, לעבוד על תמורה ולהתחיל סוף-סוף להשקיע בשיווק. כי כל שנה שעוברת רק תקשה יותר על המלאכה.
בכל מקרה, עם 252,000 שקלים לווקטור הרגילה או 273,000 שקלים לגרסה שנבחנה (עור וגג נפתח), ה-5-9 כרגע יקרה מדי. אבל היא לפחות בכיוון הנכון.