תני לי את הקאש

ג'וני קאש וניל דיאמונד מוציאים כרגע אוספים המסכמים קריירות מפוארות ומרשימות

 

 

ג'וני קאש – Man In Black

 

דווקא במדינה בה החיים הם מערב פרוע אחד גדול, כמעט ואין קהל למוזיקת קאנטרי. בארה"ב, כידוע, הקאנטרי זוכה לפופולריות עצומה מזה עשרות שנים. והשנה אולי הוא פופולרי מתמיד, ולא רק בגלל הצלחת הפסקול של "אחי, איפה אתה?" של האחים כהן; הרי מה טוב יותר משירי אהבה דרומיים להרגעת אומה בעידן של מתקפת הטרור. ה"סאונדסקאן" מדווח כי במקביל לנו-מטאל החדש, אלבומים של מוזיקת קאנטרי מתמקמים גבוה במצעדי המכירות.

מי שמחזיק בתפקיד הכהן הגדול של הז'אנר במשך יותר מארבעה עשורים הוא ג'וני קאש, האיש שזכה בעשרות פרסים ככותב שירים, מבצע ופרשן. האריסטוקרטיה של הרוק, הכוללת, בין היתר, את פול מקרטני, קית' ריצ'ארדס, אלביס קוסטלו, בונו והקצה מיו-2, ניק קייב ורבים אחרים, מעריצה אותו ורואה בו את אחד מהאמנים החשובים בתולדות הפופ של המאה העשרים. קאש חוגג השנה יום הולדת 70, ולרגל האירוע יוצא אלבום אוסף משיריו, "איש בשחור - המיטב של ג'וני קאש", הכולל שירים מארבעה עשורים של פעילות מוזיקלית, כשרוב האלבום מתבסס על הקלטות משנות ה-50 וה-60, עובדה המעיבה קמעה על האירוע.

השירים של קאש מזכירים, איך לא, מערבון. הוא הקלינט איסטווד של המוזיקה האמריקנית - קשוח, קול, בטוח בעצמו, איש מופנם עם נוכחות ממגנטת – ושיריו הם סיפורים שלמים על עיירות נידחות, קרבות אקדחים, פרשיות אהבים, אכזבות וכל מה שממלא את חייו של נווד נצחי. "מאז ג'ון המטביל, לא היה קול כזה שבוכה בערבה… כל אחד יודע שהוא נמושה בהשוואה לג'וני קאש", אומר עליו בונו. וקאש, הדומה לשילוב בין ג'ון וויין מוזיקלי לבין איל הון טקסני, הוא לפני הכל מבצע מצוין. יש לו קול באריטון חזק ושירה נטולת מניירות. לעתים הוא נשמע כמו כומר שמעניק דרשה בכנסייה. הוא כתב לא מעט משיריו במהלך הקריירה הארוכה שלו, אבל הם היו די שוליים בהתנהלות שלו, שתמיד התבססה ונתמכה על קולו הנדיר ונוכחותו הבלתי-נלאית.

האוסף החדש מתחיל בסינגלים הראשונים של קאש, "הי פורטר" ו"Cry, Cry, Cry" שהוקלטו על-ידי סם פיליפס (המייסד של "סאן רקורדס", הלייבל המיתולוגי מממפיס, בו התגלו אלביס פרסלי, ג'רי לי לואיס, רוי אורביסון ואחרים), עובר דרך להיטי ענק שהקליט בחברת "קולומביה" כמו "Ring of Fire", וכלה ב"The Wanderer", הרצועה החותמת את "זורופה" של יו-2, לה תרם את קולו. אני אוהב את האימה שקאש מקרין בשיריו. כלפי חוץ הוא קאנטרי, מבפנים הוא בלוזיסט ואיש רוקנרול מצוין. שיריו ניחנים במתח מילולי ו-ווקאלי, גיטרות חשמליות קטומות ומקצב הומפה- הומפה שלוקח את המאזין על סוסו אל תוך העיירה הבוערת. אם יש מישהו שרוצה להתוודע אל קאש, זהו בהחלט אלבום טוב שמספק את מיטב להיטיו. אם כי לפני כחודש יצא גם "The Essential Johnny Cash" שמכיל פחות או יותר את אותם שירים ויכול לשמש תחליף טוב לאלבום האמור לעיל.

 

ניל דיאמונד – The Essential Neil Diamond

 

זה אולי יפתיע חובבי מוזיקה רבים, אבל ניל דיאמונד, גם אחרי 35 שנות קריירה, הוא אחד האמנים הכי מצליחים באמריקה, עם מסע הופעות נצחי שממשיך לשבור קופות. לאחרונה קבע ה"פולסטאר" כי המופע של דיאמונד הוא אחד מעשרת המופעים הכי רווחיים לשנת 2001. הקריירה של דיאמונד ידעה, כמובן, עליות ומורדות. בעשור האחרון הוא מיעט במכירת תקליטים, אבל להיטו הגדול "ילדה, את תהיי אשה בקרוב" זכה לפופולריות חדשה כשנכלל בפסקול הסרט "ספרות זולה" של קוונטין טרנטינו. לאחרונה יצא "The Essential Neil Diamond", בו נאגדו מיטב שיריו: החל בלהיטים מתחילת הקריירה (Cherry, Cherry) וכלה בשירים מתוך "Three Cord Opera", אלבומו האחרון מהשנה שעברה.

לדיאמונד יש להיטים למכביר, אבל הוא לא רקח מימיו אלבום מושלם, אלא אם אתם מחשיבים את פסקול "זמר הג'אז" ככזה, ואני לא ממליץ על כך. עם זאת, הוא כתב להיטי ענק, חלקם רוויים בקיטש ("Love On The Rocks"), חלקם להיטי פופ מושלמים ("I’m A Believer"), חלקם סתם שירים יפים ("Kentucky Woman"). יש לו קול נהדר, אולי מעט מאוס אבל רב-עוצמה. גם שירים בינוניים מייסודו מקבלים משמעות בסיוע הקול האטרקטיבי הזה. המוזיקה של דיאמונד שמרה על קו די אחיד משך השנים, וגם כשהוא נוגע בקאנטרי, רוק, מיוזיקל ועוד מזהים מיד את הסגנון המוכר שלו. דיאמונד הוא כותב מוכשר שסובל מחוסר יציבות, אבל אלבום האוסף החדש מצליח לשמור על רמה אחידה.

 

ג'וני קאש - Man In Black (הפצה: NMC). ניל דיאמונד – The Essential Neil Diamond (הפצה: NMC)

 

*