אלף לילה ולילה

לא מעט הצעות קיבל גיא פינס מערוצים אחרים, אבל מבחינתו אין דבר יותר קבוע מערוץ 3. גם אחרי שחצה את תוכנית האלף בחמש שנים, אין סיכוי שיפרוש. "זה לא שאני צריך לשמוע 'היי גיא' 25 פעמים ביום, אבל זה כבר הפך ללוגו של התוכנית"

זו היתה יכולה להיות סנסציה לא קטנה, אם לפני חמש שנים גיא פינס היה מחליט לא להצטרף לחברת הכבלים ICP, ולהיענות להצעה השנייה שעמדה בפניו - לשמש כתב לענייני מפלגות בחברת החדשות. היה מעניין לראות את אריק שרון ואברום בורג פותחים כל נאום חוצב להבות ב"היי גיא" חינני מול המצלמה. אבל לא. פינס הצטרף ל-ICP והתגלגל בגילגולים שונים, עד שלמישהו היה מספיק אומץ ללכת על תוכנית בידור יומית.

 

עכשיו, אחרי תוכנית האלף, אתה יכול לומר שהיא דומה למה שחלמת שתהיה?

 

"זה בהחלט דומה. לצורך הכנת תוכנית האלף הצצתי בתוכנית הראשונה, וזה כל כך הביך אותי, שצימצמתי את הצפייה ל25- שניות. התפאורה, הלבוש, איך שדיברתי, העריכה - הכל נראה לי כמו לפני 200 שנה. נראיתי כמו סטודנט שהתחפש למבוגר. היום הכל הרבה יותר נכון וקצבי, ומה שאירוני הוא שהמרואיינת הראשונה שלנו היתה נטלי עטיה".

 

חמש שנים על המסך, ערב ערב. לא נמאס?

 

"המיאוס לא קשור לתקופה. העובדה שאנו נדרשים לעיתים לבצע שינויים בגלל האירועים, מכניסה אומנם אדרנלין, אבל לא גורמת לי הנאה. היתה תקופת משבר סביב תוכנית ה500-, כשחשבתי שלא אגיע לתוכנית האלף, כי בארץ להבדיל מאמריקה, אם מישהו עושה משהו הרבה זמן, זה לא בסדר. הבעיה היחידה היא עייפות פיזית ולא עייפות החומר. אנחנו צוות שעובד כל יום מהבוקר ועד לשעות מאוחרות בלילה, אבל היענות הקהל, בנוסף לקהל החדש שהביאה התוכנית של יצפאן, מרעננת. יש משהו מאוד נעים בלדבר עם נהגי מונית על התוכנית שלי. מצד שני, מאוד קשה לי למצוא זמן לעצמי, ועכשיו כשאני עומד להיות אבא ולשנות פאזה בחיים, זה מדאיג אותי, כי לא אוכל לעשות אמבטיה ב6- בערב".

 

אז מה, תמצא מחליף?

 

"אין חשש שארצה לפרוש מהתוכנית. אצטרך למצוא דרכים להתייעל".

 

היו הצעות אחרות בחמש השנים הללו?

 

"היו המון הצעות משלוש הזכייניות של ערוץ 2. אבל חשבתי לעצמי מה ייצא לי מלעשות תוכנית כזו פעם או פעמיים בפריים טיים של ערוץ 2. החשיפה שלי בערוץ 3 מוצלחת, והכוח של התוכנית הוא היומיומיות שלה. מה עוד שהכניסה של הלוויין לשוק התקשורת הביאה המון אדרנלין ותחרות. היו דיבורים גם עם ערוץ 10, שנראה אז כמו בונבוניירה רצינית, אבל הנחת העבודה שלי היתה לא לרוץ לשם כי זה לא הולך להיות כזו מציאה".

 

תוכניות התרבות מסביב זוכות לעדנה בזמן האחרון. קיים אצלך חשש מתחרות?

 

"זה לא הפחיד, אבל בהחלט גרם לי ול12- האנשים שעובדים במערכת לפקוח עין. תמיד רצינו אייטמים בראשוניות, ואנחנו מתייחסים ברצינות לכל אייטם מתצוגת אופנה ועד חתונה. להופעה של 'תיסלם', למשל, נכנסתי עם מצלמה קטנה, למקרה שלא יתנו לנו לצלם את מה שהבטיחו. תחושת התחרות דומיננטית כל הזמן, אבל אין ספק שניכנס למהלך גבוה יותר כשייכנסו רצועת התרבות של חברת החדשות והפורמט החדש של 'תחנה מרכזית' בתבל. היו לנו המון ריבים עם תוכניות אחרות, אבל בסופו של דבר, בלי להישמע בנאלי, תחרות זה דבר טוב".

 

יש שמועות על עריצות של המערכת שלך, שדורשת בלעדיות ולא נותנת גם לתוכניות אחרות "להתפרנס"?

 

"זה נכון, אבל זו התחרות. אם היינו בפתיחת המשפט של עפרה חזה, לא הייתי מבקש ממשפחתה בלעדיות, אבל אם יש אירוע שאמור להיחשף תקשורתית ורוצים שצוות שלנו יבוא, אז התנאי הוא בהחלט בלעדיות".

 

יצא לך שם של בוס שלא נותן יד חופשית.

 

"אני לא יודע מה אומרים, אבל אני מאוד מעורב בתוכנית. העורכת, מיכל מונצז', שולטת יותר ממני בצוותים. צוות או שניים יוצאים לעשות כתבות, ויש עורכים ובמאי עריכה. נכון שהכי נוח לי לקריין את הכתבות, אבל אנחנו יותר ויותר מכניסים כתבים שיעשו את זה. לא מתוך עריצות, אלא מרצון להיות בקונטרול על הכל".

 

לא נמאס לך לשמוע את ה"ערב טוב גיא"?

 

"טלוויזיה היא לא מדיום צנוע. יש משהו שתופס את הצופים בזה שכוכבי הקולנוע הכי גדולים בעולם מדברים כמה מילים בשפתם. המשפט הזה תופס אנשים ומגניב אותם. זה לא שאני צריך לשמוע את שמי 25 פעמים ביום, אבל זה משהו שהפך ללוגו של התוכנית".

 

מה יחסך לביצה המקומית שאתה מסקר?

 

"הביצה הקטנה שלנו משחקת בחוקים של העולם הגדול, אבל לא באמת. כולם עושים טובה שהם מתראיינים. פעם הייתי מתעצבן שאמנים מוכנים לשפוך את הקרביים כשצריך למכור תקליט חדש, אבל אם מישהו יכתוב עליהם ידיעה רכילותית בין לבין, הם נורא מתעצבנים. אנחנו הולכים וסוגרים פערים עם חו"ל, כי לכל אמן יש סוללה של סוכנים, מאפרים וספרים שצריך לעבור דרכם כדי להגיע אליו. אבל אם יש משהו שבאמת מפריע לי, אלה מבקרי הטלוויזיה בעיתונות היומית, שפשוט שונאים טלוויזיה. מבקרי תיאטרון אוהבים תיאטרון, מבקרי מוסיקה אוהבים מוסיקה, אבל מבקרי טלוויזיה מבטאים בכל שורה שלהם את תיעובם מהז'אנר השטוח והנמוך, ושוכחים שמדובר קודם כל בבידור ולא באמנות".

 

אתה עצמך כותב עם אשתך, רותי רודנר, ביקורת אוכל בעיתון "העיר". יש סיכוי שתוציא יום אחד ספר או סרט מבית היוצר שלך?

 

"זה משהו שמסתובב לי בראש, ואשמח אם וכאשר זה יקרה. קשה לבוא ב10- בלילה הביתה ולהתחיל לשפוך רעיונות לספר".

 

יש סיכוי לתוכנית אוכל?

 

"יש המון תוכניות אוכל, והכל חוזר על עצמו. אני לא שף שיכול לטייל בעולם. הרבה דברים מעניינים אותי, נכון, אבל אם לא הייתי עובד בטלוויזיה, הייתי רופא".

 

אתה לא שואל את עצמך מה הפרויקט הבא?

 

"אני שואל כל הזמן, אבל כמו שכל אחד חושב על זה. טלוויזיה היא מקצוע חשוף, ואתה תלוי באהבה של אחרים. עם הזמן אני מקבל יותר ביטחון. הצופים לא מכירים אצלי את הצד היותר בידורי-קומי. אני אדם שכמעט הכל מצחיק אותו. אני אוהב לצחוק על דברים ואוהב להצחיק אנשים מסביבי, אז כנראה שזה יהיה הצעד הבא - להוסיף אלמנט קומי. מדי פעם אני מרשה לעצמי לעשות חיקוי של דידי הררי אצל יאיר לפיד או לשיר בתוכנית. זה משהו שארצה לעשות בעתיד".

 

מסתתר בתוכך שחקן?

 

"לא שחקן, כמו פרפורמר".

 

יש איש טלוויזיה שאתה מעריץ?

 

"אני מעריץ את ג'רי סיינפלד, שעשה תוכנית אליטיסטית ומתוחכמת שהגיעה להצלחה עולמית ולמקסימום קהל אפשרי, שזה שילוב מדהים בעיני. בארץ אני מעריך את ארז טל. התוכנית שלו גורמת לי להתפעל מהדמיון ומהביצוע".

 

אתה לא מתקנא בתעוזה של גיל ריבה?

 

"לא. כי אני לא מזלזל באנשים. סלבריטאים נוטים לזלזל במדורי רכילות, אבל מצד שני, נורא רוצים להיות בהם. אני שמח שהתוכנית שלו נשארה, אבל אם כבר, אז כדאי לעשות עוד צעד ולהביא ללימוזינה את ריטה או שלמה ארצי, ולא רק מרואיינים שכאילו יש קונצנזוס שאפשר להתעלל בהם בטלוויזיה. ביקשו ממני לבוא ולא הסכמתי, ואני יודע שזו אחת הסיבות שירדו עלי. אבל אם היו שואלים אותי להצעות ייעול, הייתי מייעץ פשוט ללכת יותר רחוק".