הבריקדות שלי היו בשטוקהולם (חלק ב)

רועי ארד, למרות התדמית, למרות המשקפיים, אומר שהוא לא אנטי ממסדי. כרגע הוא בכלל עובד ב"גלובס" ובהקמת אתר לבנק הפועלים

 

 

- מצד אחד הכתיבה שלך רזה ("`גם הראש, גם האף - הכל בריא`, כתב מתקן המזגנים, 23. כל חיי לא רשמתי משפט שישווה לזה.", "השיננית"). מצד שני, יש בה כל מיני אנכרוניזמים כמו "אינני".

 

"זה בגלל שאני קורא ספרות מתורגמת של "עם עובד". יכול להיות שזו גם נוסטלגיה. באמת אני לא כל כך נהנה מספרים חדשים, שנכתבים פה בעברית. חוץ מאתגר שהוא באמת טוב, אני לא מצליח ממש לקרוא ספרות דקה או רזה."

 

- מה אתה כן אוהב לקרוא בעברית?

 

"האזורים שאני אוהב בארץ, במפתיע, הם דווקא עירית לינור ורם אורן. אבל חוץ מזה אני אוהב את גרהאם גרין, בלו, פיצג`רלד, דלילו."

 

- לאיזה אזור אתה שייך?

 

"יש הרבה ספרים של צעירים בישראל. יש תופעה שהיא יחסית חיובית לעומת מה שהיה קודם - ספרות הווסת, ספרות של בנות, יש לך ספרות של סמים. כל אחד מנסה להביא תיאורים יותר מדהימים מהשני. רומן אינטרנט, מישהו שוכב עם בחורה צעירה, הכי לנסות להדהים. כשכאן דווקא הלכתי על סיפור, שבנוי במתכונת שמרנית, זו עלילה שיכולה להיות עוד מאה שנה ולפני מאה שנה. אין שם מין אלים, אין מין אנאלי עם כלבים."

 

- מה תעשה כשתגדל?

 

"אני רוצה להוציא עוד ספר, עוד שירה. כולם מתלוננים על זה ששירה לא מצליחה, ואני מבין למה: כי היא מדברת בדרך כלל על דברים לא רלוונטים, קונפליקטים לא מעניינים."

 

- מה מעניין?

 

"אני חושב ששירה עברית נורא מושפעת מ… שירה עברית. למרות שאני נורא נהנה משלונסקי, אבל אני נורא שונה - א. מאזורים של שירה בוסרית שאני מדי פעם רואה, ב. משירה ישנה, ג. משירה חדשה. יחסית, הרבה מהיצירה בישראל נעשית תחת רגשי נחיתות, שנאה עצמית, תחושה שישראל פחות טובה מאחרים."

 

- איזה סוג של שנאה? מי יוצר מהמקום הזה?

 

"אתה רואה את זה לפי הסאבטקסט של מוצרים ספרותיים. קשה לי להזכר במשהו. אתה רואה הרבה שמתלוננים, מחפשים את ה"אני" (בתור החיפוש את שמדברת עליו.)."

 

- אתה רוצה להרוויח כסף?

 

"לא, כסף לא חשוב לי בכלל. אבל אני רוצה שיהיה ספר שירה שמוכר."

 

- אז חשוב לך ששירה תמכור.

 

"כן. שירה שלי. קשה לי לחשוב על עוד ספר שירה שחשוב לי שימכור."

 

"בזל הוא לא האיזור שלי. אף פעם לא שכבתי עם אשה מבזל. אין לי חברים מבזל. על אף היותו מופז שמש זהו רחוב חסר תועלת, שהיו יכולים להפכו מצידי לבריכה אולימפית" ("השיננית")

 

לפני כמה חדשים הקימו צ`יקי וחברים את אוניברסיטת שינקין. מטרתה המוצהרת של האוניברסיטה היתה להשתלט על מוסדות המדינה ולהחזירה לאזרחים. לאוניברסיטה יש דיקאן (צ`יקי), יו"ר, מנכ"לית, אחראי לפרוייקטים מיוחדים וחזאי. בנוסף לגינת המייסדים, שכבר ננטעה בשינקין, מתכננת האוניברסיטה תכנית חלל, שירות מטרואולוגי, לוח שנה וסדרת בולים.

איך שלא מסתכלים על זה, לצ`יקי יש מערכת יחסים סבוכה עם השמרנות. אפילו הוצאת "שדוריאן", בה בחר להוציא את ספרו, מריחה מקליקאיות אנטי ממסדית. עם מו"ל בן 23 חבר לשעבר בלהקת "קנאק-פופ", הספר הראשון שיצא ב"שדרויאן" היה "הארוחה העירומה". ואם זו לא בחירה אידיאולוגית, לא ברור מה כן.

 

- ערבי שירה במקדונלד`ס, זו לא פעולה אנרכיסטית?

 

"יחסית, זה דבר שהוא מבחינה אינטלקטואלית שמרני. אבל דרך אגב משם התחיל כל עניין השירה. בערבי השירה שעשיתי עם יהושע (סיימון) ומזה נוצרה חבורה ספרותית. אני מאמין שאנשים כמו יהושוע (סיימון), (אורי) דסאו ועמית (אדלר), אלה האנשים שבעוד 20 שנה יהיו מרכז העשייה הספרותית הישראלית.

 

- למה הוצאת אצל דן שדור ולא בהוצאה גדולה?

 

"היתרון של דן הוא, שהספר הזה יצא במהירות מטורפת. אני אוהב להוציא מהר. בסך הכל אין לי שום אמירה אלטרנטיבית. דן הוא אדם מאוד לא אלטרנטיבי. אין לי שום שאיפה אלטרנטיבית, אני אלטרנטיבי כנראה מתוך זה שהסביבה מאוד לא אלטרנטיבית לי."

 

- אז למה ניסית להשתלט על מוסדות המדינה ולהחזיר אותה לאזרחים?

 

"זו לא שאיפה כל כך אלטרנטיבית."

 

- זו שאיפה אנרכיסטית.

 

"אני לא רואה את עצמי כאנרכסיט."

 

- אז מה עשית באוניברסיטת שינקין?

 

"יכול להיות, שעל רקע היובש והאפרוריות זה נראה אנרכיסטי. זו פעולה אמנותית. אני לא באמת מתכוון לדאוג למערכת הביוב של ישראל. אני האדם האחרון שהוא אנטי ממסדי, אני עובד ב"גלובס", עבדתי בערוץ הראשון עד לא מזמן ואני עובד על אתר לבנק הפועלים. אלה האזורים שאני הכי נהנה מהם."

 

המשך הכתבה ב"כתבות נוספות"