ראשים מספרים

גלריה מפוארת של שחקנים, בהם אלן ריקמן, ג'וש הארטנט, רייצ'ל לי קוק, רייצ'ל גריפיתס, נטאשה ריצ'רדסון ואפילו הדוגמנית היידי קלום, מעטרים את סרטו של פאדי ברתנאך "ראש בראש", על תחרות מעצבי שיער בעיירה בריטית קטנה

אחד המקצועות היותר חביבים על יוצרי הקולנוע הוא מקצוע הספרות. לא מעט סרטים נעשו על אוחזי המספריים ועל הפאניסטיות. כבר בימי הסרט האילם הבינו הבמאים החלוצים את הפוטנציאל הטמון במכסחי הראשים, כי זהו מקצוע פוטוגני ועסיסי. לכן ראינו לא מעט סצינות בהן הספר מספר ומגלח את אחד הלקוחות (למשל מאפיונר), שמשתפך בפני הספר המתפקד על תקן הפסיכולוג, או שהלקוח מדבר עם הקליינט שלידו. וכמובן ראינו סצינות רבות בהן חבורת נשים יושבות במספרה עם רולים או מתחת למייבשי השיער ועוסקות במרץ ברכילות.

לעיתים זה נעשה בשביל האפקט הקומי: ספר מוגזם ומצועצע, סאדיסט שמתעלל בלקוחות, או אחד נטול כישרון שמחרב תספורות בהתמדה, הם תמיד מתכון בדוק לעורר צחוקים. ולעיתים יכול המקצוע הזה לשרת מלודרמה קורעת לב. בכירי השחקנים עטו את חלוק הספר או מעצב השיער, מצ'ארלי צפלין הגדול שעשה זאת ב"הדיקטטור הגדול" ועד וורן בייטי ב"שמפו". מג'ולי וולטרס ב"לחנך את ריטה" ועד דולי פרטון ב"מגנוליות מפלדה" ודמי מור ב"מחשבות קטלניות". ובל נשכח את הסרט המקסים "ספריי" של ג'ון ווטרס, שכולו שיר אהבה לתספורות המוטרפות והנפוחות ששלטו באמריקה של ראשית הסיקסטיז.

גם הצרפתים אוהבים לעשות סרטים בנושא, למשל "בעלה של הספרית", "אגדת חורף" ו"ונוס ביוטי", ואפילו בקולנוע הישראלי אפשר למצוא פה ושם ספרים וספריות. לזאביק רווח יש כנראה חיבה גדולה למקצוע הזה והוא עשה זאת פעמיים, ב"יופי של צרות" וב"ספר נשים".

הקולנוע גם נכנע לסטריאוטיפ הרווח שמעצב שיער חייב להיות הומו נשי, מנייריסטי, גנדרן, מוחצן על גבול הגיחוך (ראו חיליק כהן בסידרה "סיטי טאוור"). זה קורה בעיקר בקומדיות, ובסרטים לא מעטים מגיח הספר ההומו לכמה דקות וגונב את ההצגה עם השטיקים המשעשעים-מביכים שלו. וורן בייטי חרג מהסטריאוטיפ המקומם הזה, כאשר גילם מעצב שיער פלייבוי רודף נשים ב"שמפו". אגב, בשנים האחרונות מוחים לא מעט אירגוני הומואים נגד הדימוי הזה. גם הספרים הסטרייטים לא מתלהבים מהקישור המקובל בין החזקת מסרק לנטייה מינית.

והנה עכשיו אפשר לראות על מסכינו שני סרטים שבמרכזם ניצבים ספרים. הראשון הוא "האיש שלא היה שם" של האחים איתן וג'ואל כהן, בו מגלם בילי בוב תורנטון ספר אפור בעיירה קטנה בקליפורניה של שלהי שנות ה40-. הספר, שלא יכול לשאת עוד את שיגרת חייו ועבודתו ואת בגידותיה של רעייתו, מחליט לחולל שינוי בחייו בהשפעת קליינט תמוה חובש פאה, שמספר לו על ההמצאה המהפכנית שהגה, ניקוי יבש, ומציע לו להיכנס לעסק הזה. כדי להשיג את הכספים הנדרשים לו להשקעה, מחליט הספר לסחוט את הבוס-מאהב של רעייתו, והוא מסתבך.

את ההשראה לסרט קיבלו האחים כהן במהלך צילום סרטם "הקפיצה הגדולה" ב1994-. "צילמנו סצינה במספרה", משחזר יואל, "והיה תלוי שם פוסטר שהראה את כל סגנונות התספורות של שנות ה-40. כל הזמן יצא לנו להיתקל בפוסטר, והתחלנו לחשוב על האדם שהיה עושה את כל התספורות הללו. בהדרגה התחיל הסיפור לקרום עור וגידים, והכל באמת התחיל מהפוסטר הזה". "ב'האיש שלא היה שם' רצינו להראות את חיי היום יום של הספר, תספורת אחר תספורת", מדווח איתן, "ושזה ישמש לנו רקע לסיפור הפשע".

כדי להתכונן לתפקיד למדו תורנטון והשחקן מייקל בדאלוקו, המגלם בסרט את בעל המספרה, את רזי הספרות. תורנטון מעיד שהוא מאוד נהנה מכך. "אני חושב שיש לי כישרון טבעי", הוא מתגאה. "במהלך הצילומים סיפרתי את כל מי שהיה מוכן למסור את ראשו בידי. במיוחד אהבתי לספר אנשים עם תלתלים, כי לא רואים טעויות. מדי פעם ראיתי מבטים מבוהלים וגם הבמאי ניסה לשכנע אותי לוותר, אבל מה הם מבינים?".

הסרט השני על מעללי ספרים המוקרן אצלנו כעת הוא "ראש בראש", קומדיה דרמטית בריטית של פאדי ברתנאך. אם "האיש שלא היה שם" התחיל בפוסטר על סגנונות תספורות, הרי "ראש בראש" התחיל בכלל בסרט תיעודי שנוצר לפני 15 שנה, על נבחרת הספרים הבריטית הלאומית שיצאה לאליפות העולם בעיצוב שיער, שנערכה בלאס וגאס. את הסרט הזה הפיקה רות ג'קסון מהבי.בי.סי, שכה הוקסמה מהעולם הבלתי צפוי של תחרויות עיצוב השיער, המשלב דרמה ומתח עם הנאה ואושר, עד שהחליטה לעשות סרט עלילתי על העולם הזה.

ג'קסון פנתה לסיימון ביופי, החתום על "ללכת עד הסוף", כדי שיכתוב את התסריט. וכך התגלגל הפרויקט. גם ברתנאך, במאי "ראש בראש", התוודע לעולם הזה כשפגש ספר אירי והם חשבו לעשות משהו יחד בנושא, אבל זה לא הסתייע. וכך יצא לבמאי לראות מספר תחרויות "והוקסמתי מהתשוקה והלהט של המתחרים, מהמחויבות שלהם לעבודה. יש להם מטרה והיא מפתחת את היצירתיות ואת הדמיון שלהם".

עלילת "ראש בראש" מתרחשת בעיר המנומנמת קיתלי שביורקשייר, אנגליה, המתעוררת בזכות תחרות עיצוב השיער הארצית שמתרחשת בה. על התואר "מספרי הזהב" מתחרים בכירי הספרים הבריטים. גיבור הסרט, פיל (אלן ריקמן), שמנהל מספרה בעיר קיתלי עם בנו הנאה (ג'וש הארטנט הממריא, "פרל הארבור", "בלאק הוק דאון"), המנהל רומן עם בתו (רייצ'ל לי קוק) של ספר מתחרה. פיל כבר זכה בעבר פעמיים בתחרות אך מסרב להשתתף באירוע הנוכחי, בהיותו שבור ומדוכא כבר שנים, מאז שרעייתו (נטאשה ריצ'רדסון), ספרית בזכות עצמה, נטשה אותו לטובת הדוגמנית שלו (רייצ'ל גריפיתס). בנו רוצה מאוד להשתתף בתחרות, אך האב מתמיד בסירובו. הבן חובר בסופו של דבר לאמו ולחברתה, והם מצטרפים לתחרות. עליהם להתמודד עם מתחרים מוכשרים ו/או מושחתים, שמוכנים לעשות הכל כדי לזכות בתואר הנכסף.

בסרט (בו מרביצה הופעה מרנינה גם הדוגמנית היידי קלום, כמודליסטית ראש של זוג ספרים אחים, הנשואה לאחד מהם ומנהלת רומן עם הגיס שלה) משתתפים לא מעט ספרים מפורסמים, כולל טרבור מיטשל, הנחשב לספר המהיר ביותר בעולם, והוכתר בעבר כאלוף בריטניה ואירופה. מיטשל שימש גם כיועץ לענייני עיצוב השיער בסרט. כל השחקנים עברו כמובן סידרת אימונים. אגב, באחת הסצינות המשובבות ב"ראש בראש" מנסה בתו של אחד המתחרים לשכלל את טכניקת הצביעה הבעייתית שלה והיא מתאמנת על עדר כבשים - בצילומים אכן נתן איכר מקומי אישור מיוחד להשתמש בכבשים שלו. וכך, במשך חודשים אחדים נהנו הנהגים באזור מהמראה המרנין של העדר הצבעוני, ורבים היו נעצרים לצפות בו.

ומסכם סידני פולק, מפיק הסרט: "לקהל תהיה הזדמנות מצוינת להכיר את העולם של תחרויות עיצוב השיער. זהו עולם מלא תקווה, חלומות וייאוש, ומצד שני מאוד מצחיק. תלמדו לאהוב את האנשים האלה".